חזון התורמת - דיים שירלי פורטר

דיים שירלי פורטר

"התחלתי להתעניין בנושא הסביבתי לפני קרוב לשישים שנה. נהגתי אז לטייל עם גיסתי באזור מגורינו, בווסטמינסטר שבלונדון, ותכופות הערתי באוזניה שהפסולת שאנו רואות בכל מקום אינה רק מטרד לעיניים – לא ייתכן שהיא טובה ליקום בכללותו. תשובתה להצהרה הדרמטית שלי הייתה: "אם כך את מרגישה, אולי תעשי משהו בעניין...?"

מעטים בלבד קישרו אז בין ההתרבות המהירה של שקיות הניילון – הצעקה האחרונה באותה עת, פחיות המשקה הנטושות ושאר הפסולת המפוזרת בכל מקום, לבין זיהום וחילול הסביבה. נושאים "חשובים יותר" עמדו על הפרק, ורבים התקשו להבין את התשוקה שנבטה בי לעניין הסביבתי.

בשנת 1974 אירע דבר שלא ציפיתי לו: נבחרתי למועצת העיר של ווסטמינסטר. התפקיד היה חדש ותובעני ואני השקעתי בו את כל כולי. כעבור כשנתיים התמניתי ליו"ר הוועדה לכבישים ועבודות. אני חשבתי שהמינוי מתאים לי מאוד: סוף סוף יש לי הזדמנות לנקות את העיר.

כדי להשיג את המטרה, ירדתי לשטח. ביקרתי בתחנות תברואה, ליוויתי את מנקי הרחובות בעבודתם, ירדתי לתוך מערכת הביוב, ויזמתי מגוון קמפיינים בעיתונות, שמשכו תשומת לב רבה. התחום הפך עבורי לעניין אישי ומקצועי כאחד. דבר לא התרחש בן לילה, ונתקלתי בלא מעט התנגדות, אך בהדרגה צמחה תחושה של גאווה בקרב התושבים והעובדים גם יחד, והעיר ווסטמינסטר הבהיקה מניקיון. עד היום זהו האזור היפה ביותר בלונדון.

מאז אני מחויבת לנושא הסביבתי. 

לפני עשרים שנה, כשפרשתי מהזירה הפוליטית ועליתי לישראל, החלטתי להתמקד בפעילותה של קרן פורטר. כבר אז חשתי שההגנה על כדור הארץ תזכה לעדיפות בעבודתי.

בישראל גיליתי כי מעטים בלבד מתעניינים בנושא. אבל אני חשבתי, כפי שסברתי קודם לכן במועצת העיר, שחינוך והגברת המודעות יגרמו לאנשים להעריך את סביבתם. כמו כן האמנתי שרק עבודה משותפת יכולה להניב פתרונות שהם חיוניים להישרדותנו. רציתי שמדינת ישראל תתרום את חלקה למאמץ העולמי.

היה זה אך הגיוני לרתום למשימה את המוחות המבריקים במדינה. הנושאים הסביבתיים הם מורכבים, וכוללים היבטים פוליטיים וכלכליים. כדי להתמודד איתם דרושה מעורבות של כל שכבות האוכלוסייה. כמו כן סברתי שהקרן תוכל להגיע להישגים המשמעותיים ביותר אם תחבור למוסד להשכלה גבוהה. כך נוכל ליהנות מהיכולת הייחודית של מוסד אקדמי בכל הנוגע לחילופי דעות ופיתוח רעיונות. החלטתי לפנות קודם כל לאוניברסיטת תל אביב.

 

החזון שלי כלל בית ספר רב-תחומי ללימודי הסביבה, שישכון בתוך בניין אקולוגי. הבניין יציג יעילות מירבית בשימוש באנרגיה, במים ובחומרים, ויאגד תחת קורת גג אחת את כל פעילויות בית הספר: לימודים, מחקר, כנסים ומינהל. תחום נוסף שעניין אותי מאוד היה מדע שימושי: ביקשתי לקחת את האקדמיה אל העולם האמיתי. ידעתי שמשימה גדולה ועצומה, אבל ידעתי שאני חייבת, לכל הפחות, לנסות...  

פניתי אל נשיא אוניברסיטת תל אביב, ושוחחתי איתו על הפרויקט. אמנם אינני מדענית סביבתית, אך הוא הבין שאני רצינית. קיוויתי שהרקע והניסיון המוכח שלי יעניקו לרעיון את הגיבוי הנדרש. באנגליה הייתי שופטת שלום במשך יותר מעשר שנים, הובלתי את מועצת העיר של ווסטמינסטר, עבדתי בשיתוף פעולה הדוק עם הברונית תאצ'ר בעת כהונתה כראש ממשלה, וכיהנתי כראש עיריית ווסטמינסטר. הבנתי את הלכי הרוח של האזרחים, והיכרתי את דרכה הנפתלת של הביורוקרטיה. בנוסף ראיתי מקרוב איך מנהלים חברה עסקית גדולה: אבי הקים את רשת טסקו הבינלאומית בעזרת חושים טובים, הגיון בריא והרבה עבודה קשה.

נשיא האוניברסיטה גילה עניין, ואף התלהב מהרעיון. הוא גם הציע מיקום אידיאלי עבור הבניין שראיתי בדמיוני: ביחד פסענו אל הנקודה הגבוהה ביותר בקמפוס – מגרש חניה גדול שנסלל על גבי אתר של פסולת בניין מפרויקטים קודמים שנבנו באוניברסיטה. "כאן אנחנו נבנה את החלום שלך," הוא אמר. שנינו הבנו היטב את האתגרים העצומים שעוד מצפים לנו, אך סיכמנו שנעשה כמיטב יכולתנו כדי להתגבר עליהם. בסך הכל, אני חושבת שהצלחנו.

 

לפני שתים עשרה שנה הוקם בית הספר ללימודי הסביבה ע"ש פורטר, ועד סוף 2014 הוא ייכנס למשכנו המרהיב בבניין הירוק. בית הספר הוא בין הבודדים מסוגו בעולם, ואני מאמינה שהוא יהווה מקור ליישומים ממשיים של טכנולוגיות ירוקות, ואף יסייע למצב את ישראל כמובילה בתחומי הקיימות והחינוך הסביבתי.

מטרתנו היא ליצור בית ספר ללימודי הסביבה ברמה עולמית, שישפר את חייהם של תושבי הארץ הזאת, יתרום לרווחת העולם, ויהפוך למרכז בינלאומי בנושא הסביבתי. כמו כן אני מקווה שבית הספר יסייע למדינת ישראל לספק את צרכיה בעצמה, עד כמה שניתן. תלות רבה מדי באחרים היא תמיד עניין בעייתי. 

לפני ימים אחדים ביקרתי באוניברסיטה, כפי שאני עושה לעתים קרובות. חבשתי קסדה, עליתי על עגורן, והונפתי אל על כדי לצפות מגבוה בבניין ההולך ונבנה בגבולו של הקמפוס; זה הבניין שבקרוב יהווה נקודת ציון סביבתית עבור האזור כולו. בשישים השנים האחרונות הייתי מעורבת בפרויקטים רבים של עשיה וצדקה, ואני גאה בכולם; אך בית הספר ללימודי הסביבה ע"ש פורטר, המחויבות הפילנתרופית הגדולה ביותר של קרן פורטר, גורם ללבי להחסיר פעימה. אני מאושרת שמקום כל כך יפה  יכול לעשות כל כך הרבה טוב בעולמנו..."

 

​דיים שירלי פורטר, פברואר 2013

אוניברסיטת תל-אביב, ת.ד. 39040, תל-אביב 6997801
UI/UX Basch_Interactive