התחדשות עירונית והעצמה קהילתית: מעורבות אקדמית בפרויקט תכנון עם הקהילה

שיח הפיתוח בר הקיימא מבקש להקדיש תשומת לב שווה להיבטים החברתיים של ה'פיתוח', ולהכליל בתהליך את הציבור ובפרט אוכלוסיות המודרות ממנו באופן מסורתי; שיח התכנון הביקורתי מבקש לעורר מודעות לתפקיד המתכנן בתהליך זה ולפוטנציאל שלו בשיעתוק יחסי הכוח הקיימים. בהקשר זה חדר המושג 'העצמה' אל שני השיחים המשיקים, והוא מבקש לשנות את יחסי הכוחות לקראת דמוקרטיזציה של התכנון העירוני. ואולם, המושג 'העצמה' הפך כלי רטורי שגור עד כי הוא עלול להפוך חסר כוח נורמטיבי ופרקטי.

עבודה זו מתמקדת במושג 'העצמה' במטרה להשיב לו את כוחו המארגן, באמצעות תובנות השאובות משיח העבודה הקהילתית, שם המושג צמח והתפתח במיוחד. המטרה הראשית של המחקר היא לבחון את המושג העצמה בהקשר התכנוני והגיאוגרפי, על מנת לזהות את תרומתו הפוטנציאלית למימד הקיימות של תהליכי התחדשות עירונית, כתהליך המעודד חברה אזרחית פעילה המשתתפת בתהליך עיצוב הסביבה. 

המסגרת התאורטית של המחקר עוסקת בשלושת מושגי המפתח: התחדשות עירונית, תכנון עם קהילות והעצמה קהילתית, ומבקשת לחבר ביניהן באמצעות מרכיב נוסף: מעורבות אקדמית בחברה. תופעה זו המבקשת לערער על הדיכוטומיה שבין לימוד ומחקר ופעולה חברתית, מאפשרת לבחון מקרוב כיצד מתורגמות התאוריות לפרקטיקה. שיטת המחקר הינה "חקר מקרה" בו מעורבות קליניקות אקדמיות העוסקות בתכנון ומשפט עם הקהילה בפרויקט התחדשות עירונית ביפו ג'.

במישור הפרקטי מבקשות הקליניקות לתת מענה לבעיה התכנונית-משפטית שניצבת בפני התושבים, ואף להרחיב מעבר לה אל יעדים סביבתיים, חברתיים וכלכליים, באמצעות מנגנון תמ"א 38 ויזם פרטי. במישור האסטרטגי, הקליניקות שואפות לשנות את יחסי הכוח בין השחקנים, לקדם את התארגנותם של התושבים כקהילה ולהניע העצמה קהילתית.

במידה והפרויקט ייצא לפועל, מקוות הקליניקות ליצור מודל פעולה של התחדשות עירונית. השילוב בין המטרות הפרקטית והאסטרטגית, מאפשר לבחון את האיזון העדין שבין היעדים של הפיתוח בר הקיימא.