כמות הפסולת העירונית המיוצרת בעולם הולכת וגדלה בהתמדה, במקביל לגידול באוכלוסיית העולם. חלק ניכר מפסולת זו מועבר להטמנה ללא מיון או טיפול מקדים. בישראל, כ-80% מהפסולת העירונית מועברים להטמנה. הפסולת העירונית מכילה כ-44% חומרים אורגניים, ובהם פסולת מזון. צמצום כמות הפסולת המועברת להטמנה, ובפרט המרכיב האורגני שבה, באמצעות שיטות טיפול מתקדמות כגון טיפולים הידרותרמיים, עשוי להוות פתרון מבטיח לניצול הפסולת להפקת אנרגיה ולהפחתת ההשפעות הסביבתיות של הטמנה, ובהן פליטות פחמן, זיהום אוויר, זיהום קרקע ומים ואובדן שטחים פתוחים.
פתרון לצמצום נפח הפסולת המיועדת להטמנה, כבר בשלב המיון וההעברה בתחנות המעבר, עשוי לאפשר ניצול של האנרגיה הגלומה בפסולת, תוך עמידה בעקרונות המעודכנים שנקבעו במסמך האסטרטגי של המשרד להגנת הסביבה מדצמבר 2020. בהקשר זה עולות שתי שאלות מרכזיות: האם ניתן לנצל פסולת מזון לייצור דלקים ביולוגיים וחומרים בעלי ערך מוסף? והאם ניתן לשפר את התפוקה ואת איכות הדלקים המתקבלים באמצעות שימוש בריאקטור רציף ובאופטימיזציה של תנאי התהליך?
הנזלה הידרותרמית (Hydrothermal Liquefaction – HTL) היא שיטה מבטיחה לטיפול בפסולת אורגנית רטובה ולהמרתה לאנרגיה. יתרונה המרכזי על פני שיטות טיפול מסורתיות הוא יכולתה לעבד פסולת רטובה ללא צורך בטיפול מקדים, או תוך צורך בטיפול מקדים מינימלי בלבד. המרת הפסולת האורגנית הרטובה לדלקים ביולוגיים חלופיים ולחומרים בעלי ערך מוסף לתעשייה הכימית מתבצעת בטמפרטורות גבוהות של 250–400 מעלות צלזיוס ובלחצים של 4–25 מגה-פסקל (MPa). תהליך זה מחקה את התהליך הטבעי של היווצרות דלקים מאובנים בתת-הקרקע, אך מתרחש בפרק זמן קצר של דקות ספורות עד כשעה.
מחקר זה בחן את ההיתכנות להמרת פסולת עירונית מוצקה אורגנית, ובפרט דקסטרוז ופסולת מזון, לדלק ביולוגי מהדור השני ולחומרים בעלי ערך מוסף, באמצעות תהליך הנזלה הידרותרמית בריאקטור רציף. הספרות המחקרית העוסקת בניצול פסולת מזון מתארת בדרך כלל תהליכים המתבצעים בריאקטורים מנתיים (Batch Reactors), שבהם הפסולת מעובדת במנות נפרדות. ייחודו של מחקר זה הוא בשימוש במערכת הנזלה הידרותרמית רציפה (cHTL), המבוססת על תכנון מחליף חום במבנה מעטפת וליבה, המחומם באמצעות שמן תרמי.
לצורך המחקר נבנה מודל של פסולת מזון טרייה (Fresh Food Waste Model – FWM), המבוסס על הרכב הפסולת של המרכז הרפואי מאיר בכפר סבא. התוצאות שהתקבלו משקפות את הפוטנציאל האנרגטי של המרכיב האורגני המזוהה בפסולת בית החולים, בהתבסס על ניסויים מעבדתיים והדמיות ממוחשבות.
טכנולוגיית ההנזלה ההידרותרמית נבחרה בשל יכולתה לטפל בביומסה רטובה והטרוגנית, תכונה ההופכת אותה למתאימה במיוחד לעיבוד פסולת מזון. במסגרת המחקר נערכה סדרת ניסויים בתנאי טמפרטורה שונים ובתצורות שונות של ריאקטורים, במטרה לבחון את היתכנות התהליך מבחינה סביבתית ומבחינת יעילות טכנו-כלכלית. תוצרי התהליך בכל אחת מתצורות הריאקטור נותחו מבחינת התפוקות והתכונות האנליטיות שלהם בשלושה מצבים: (1) לפני ביצוע תהליך ההנזלה ההידרותרמית; (2) לאחר עיבוד בטמפרטורה של 200 מעלות צלזיוס בריאקטור רציף ובריאקטור מנתי; (3) לאחר עיבוד בטמפרטורה של 240 מעלות צלזיוס בריאקטור מנתי.
חלק משמעותי נוסף במחקר הוקדש למידול תהליך תגובה רציף עבור שלוש תצורות שונות של פסולת עירונית מוצקה (MSW), שזוהו במרכז הרפואי מאיר בכפר סבא. מידול זה נדרש בשל היעדר מידע מפורט בספרות המדעית על תהליכים מסוג זה.
מבין כלל ההדמיות שבוצעו באמצעות תוכנת SuperPro, נמצא כי מודל פסולת המזון הגולמית (FWM) הוא המתאים ביותר למטרות המחקר, מבחינת שיעור ההמרה וכמות החומרים בעלי הערך המוסף שהתקבלו. לעומת זאת, התצורה המשלבת פסולת מזון מבית החולים מאיר (FWM), נייר (Pp) וקרטון (Cb) נמצאה כבעלת היעילות הכלכלית הנמוכה ביותר וההשפעה הסביבתית הגבוהה ביותר.
ניתוח התכונות והתפוקות של תוצר הפחמן המוצק (Char) אפשר להעריך את ביצועי מערכת ההנזלה ההידרותרמית הרציפה החדשנית, בהשוואה לתהליך המתבצע בריאקטור מנתי, תוך בחינת השפעת השינויים בטמפרטורה על כמות התוצרים ואיכותם.
תוצאות הניסויים הראו כי בתהליך הרציף התקבל שיעור נמוך יותר של תוצר פחמני מוצק בהשוואה לתהליך המנתי באותה טמפרטורה, וכן יכולת נמוכה לקיבוע פחמן. ממצאים אלה עשויים להיות מוסברים במשך הזמן שנדרש לחימום הריאקטור, כתוצאה מאובדני חום ומיעילות נמוכה של חילוף החום. גורמים אלה הובילו לחוסר יציבות בתהליך, לצד סתימות במערכת משאבת ההזנה, אשר עלולות להשפיע על התהליך כולו ועל התוצרים המתקבלים.
במספר ניסויים הודגמה האפשרות לעבד פסולת מזון באמצעות תהליך הנזלה הידרותרמית רציף, אולם נמצא כי נדרשות התאמות במערכת ואופטימיזציה של תנאי התהליך כדי לשפר את איכות התוצרים. התאמת מערכות החימום והשאיבה עשויה לאפשר בעתיד את פישוט התהליך ואת שיפור יעילותו.
מחקר זה הדגים את ההיתכנות לעיבוד פסולת עירונית מוצקה אורגנית באמצעות טכנולוגיית הנזלה הידרותרמית, תוך הפקת תוצרים בעלי ערך אנרגטי. ממצאי המחקר מניחים תשתית לפיתוח תהליכי הנזלה הידרותרמית רציפים בקנה מידה תעשייתי, המיועדים לטיפול בפסולת אורגנית עירונית במוסדות כגון המרכז הרפואי מאיר, ולהמרתה לדלקים חלופיים.