מתקן ההתפלה באשקלון ובעיית "הכתם האדום": אספקטים כימיים- אוקיאנוגרפים ומיקומו של ידע מדעי בקביעת מדיניות סביבה הנוגעת להקמת המתקן ולתפעולו

הסטודנט: דרור דראמי

מנחים: ד"ר אבי גוטליב וד"ר נורית קרס

משבר המים בישראל קידם את הקמתם של מתקני התפלה. הראשון מביניהם, פועל באשקלון מאוגוסט 2005 בשיטת האוסמוזה ההפוכה, ומספק כ- 110 מיליון מ"ק לשנה (מלמק"ש). מי הרכז מוזרמים לים, על קו החוף. הצורך בעבודת המחקר עלה עקב הופעת כתם אדום בפתח המוצא הימי של המתקן, מידי חצי שעה עד שעה, בקוטר התלוי בתנאי מזג האוויר והזרמים. הצבע נגרם על ידי ברזל הידרוקסיד, קואגולנט, בתהליך הקדם המוזרם לים במי השטיפה ההפוכה למסננים בכמות של עשרות עד מאות טון לשנה. היות והחלטת הממשלה קבעה יעד התפלה של 750 מלמק"ש עד 2020, צפויה הקמת מתקנים נוספים לאורך חופי הים התיכון לצד הרחבתם של מתקנים קיימים. עם זאת, לא הוקם מתקן פיילוט לבחינת ההשפעות הסביבתיות. בהתאם לכך, עולה הצורך במחקר אשר יבחן בעיה סביבתית זו באופן מקיף, ונקבע מחקר המשלב שני היבטים: איכותני ואוקיאנוגרפי.

 

המחקר האיכותני הציב לעצמו מטרה לנתח את מקרה הכתם האדום כמקרה בוחן להבנת אופן השימוש בידע מדעי בסוגיה סביבתית. מעמד הידע המדעי בקביעת מדיניות נבחן על פני שלושה מישורים: מדיניות המים בישראל, מדיניות הסביבה בישראל ומדיניות ההתפלה כממשק שתי הקודמות.

 

שני מחנות עיקריים צצו לאור השאלה איך להתמודד עם הופעת הכתם האדום: "הספקנים" הדורשים נקיטת קו זהיר לנוכח הבעיה; מולם "התומכים" הסבורים כי אין זו תופעה הדורשת השקעת משאבים. נוצר מצב של "מרוץ חימוש" בו מתחמשים שני הצדדים במיטב המומחים כדי להשפיע על קביעת המדיניות. מאוחר יותר מצטרפים לזירת המחלוקת גם ארגוני הסביבה. כל זאת, לנוכח משבר משק המים החריף, בגינו מופעל לחץ על אגף ים וחופים לשתף פעולה בקידום מתקני ההתפלה; אלא שגילוי הכתם האדום מעורר את האגף להיאבק למען מציאת פתרון לבעיה, ומפנה אותו לקבלת תימוכין משפטי לטענותיו. מדע מביא לשינוי בהינתן קונצנזוס ערכי ורמת חוסר ודאות נמוכה; הואיל ואלה אינם ממאפייני המקרה, נחלשים השיקולים המדעיים. ואכן, האגף משיג לבסוף את יעדיו, לאחר שהפעיל כוחו במשרד להגנת הסביבה בכדי לאשר את הטמנת הברזל ביבשה, ואגב כך המשיך והוכיח כי דרישתו אינה מוגזמת כלכלית.

 

ההיבט האוקיאנוגרפי עוצב מתוך שנושא הזרמת ברזל ממתקני התפלה לא נחקר עד כה, ולכן נדרש אפיון ראשוני של הבעיה כבסיס להמשך מחקר. נבחנו השפעת ההזרמה על איכות מי הים באזור ותחום פיזור הברזל ומתכות נוספות ואופיינה התפלגות צורוני הברזל השונים ויתר המתכות בקרקעית. נמצא כי נוסף על צביעת המים באדום, חלה עליה דרסטית בעכירות המים בקרבת המוצא וחזרה לערכי הרקע לאחר כ- 20 דקות. השפעת ההזרמה ניכרת עד למרחק של 1300 מ' מהמוצא. באופן דומה, ריכוז החומר המרחף המכיל ברזל ומתכות נוספות עולה עד פי 6 עם ההזרמה, ונמצא קשר בין ריכוזו בפני השטח ובין המרחק למוצא. כמו- כן, נמצא כי מי השטיפה מביאים לירידה בתרומתה היחסית של פרקציית הכלורופיל הקטנה מ- 2 מיקרון. בנוסף, הזרמה זו מביאה לירידה כללית בריכוזי הכלורופיל ובמספר תאי הפיקופיטופלנטון. עוד נמצא כי טמפרטורת המים ומליחותם גבוהים מהרקע לטווח של 1300 מ' מהמוצא. ערכי דרגת החומציות היו טבעיים, ומי הים באזור היו רווים בחמצן; אולם נמצא קשר הפוך בין ריכוז החמצן המומס לבין הטמפרטורה, ובין הכלורופיל לבין הטמפרטורה.

 

בהיבט האינטר-דיסציפלינארי נמצא כי על אף עושר הפרטים בניטור, היקפו והתאמתו לניתוח ארוך טווח, דווקא רמת המיקוד אשר במחקר מהווה יתרון בולט לצורך מענה לשאלות האגף. בהיבט זה החל גם ניתוח ראשוני של השפעת ידע מדעי חדש המתווסף לזירה. מאחר ועודנו נמשך העיסוק בנושא, סולל הניתוח דרך להמשך מחקר אשר ישווה את הלך הדברים לאחר פרסום הממצאים, לרבות שינויים בדרישות הניטור, ביוזמה המחקרית של האגף, בתנאי היתר הזרמה, ובקולות הנשמעים מכיוון שני הצדדים בועדות התכנון, בדפי העיתונות ובימי העיון.

אוניברסיטת תל-אביב, ת.ד. 39040, תל-אביב 6997801
UI/UX Basch_Interactive