מחוברות כהלכה? על הקשר בין זהות נשית חרדית למודעות סביבתית

התנועה הסביבתית העולמית נחשבת לאחת מהמהפכות הגלובליות המשמעותיות ביותר. בשנות השישים של המאה ה-20 תוארה הסביבה כאתר התרחשות טרגי שבתוכו אינטרסים פרטיים עתידים להוביל לאסון אקולוגי. בישראל, מספר עשורים לאחר מכן, ארגוני סביבה תופסים מקום הולך וגדל בציבוריות הישראלית והעניין הסביבתי מקבל נראות ואף הופך למשמעותי יותר. עם זאת, על אף שקיומו של המשבר האקולוגי נוכח וברור ולמרות שהצטבר גוף ידע נרחב בנושאי סביבה, הרי שחלקים גדולים בחברה רחוקים מאימוץ שינויים ודפוסי פעולה בחיי היום-יום אשר יכולים לסייע בהתמודדות עם האיום הסביבתי.

הציבור החרדי בישראל נחשב לקבוצה תרבותית שהגישות והפרקטיקות הסביבתיות זרות לה. החברה החרדית בישראל מונה כ-%11 מהאוכלוסייה והיא כוללת בתוכה קבוצות שונות, מתאפיינת בהקפדה על אורח חיים דתי ברוח ההלכה היהודית, בקבלת הסמכות הרבנית כסמכות עליונה במערכים משפחתיים גדולים הכוללים שיעור ילודה גבוה. בתוך האוכלוסיה החרדית, הנשים החרדיות הן קבוצה אופטימלית לפתח מודעות סביבתית משום השפעתן ההולכת וגוברת על התא המשפחתי שלהן. זאת לאור התמורות המתרחשות במעמדה של האשה בתוך החברה החרדית ולאור המתח המחריף בין מידת המחויבות שלה כלפי התפקידים המסורתיים, כגון החזקת הבית וגידול הילדים, לבין הפיכתה למפרנסת.

מחקר זה מבקש לבחון את הטווח שבין האדישות לעניין הסביבתי – או האפשרות ליצור מודעות סביבתית – אצל נשים חרדיות המשתייכות לקבוצות שוליים בחברה החרדית: נשים מזרחיות חוזרות בתשובה משכונת 'ממזרח שמש' ונשים אנגלוסקסיות 'חוצניקיות' משכונת 'רמת בית שמש א'. המחקר מתמקד בנשים משכונות שונות בעיר בית שמש, המהווה בשנים האחרונות מוקד משיכה רב לאוכלוסייה חרדית.

המחקר מתחקה אחר 'ההגיון הפרקטי' של השימוש בדפוסי פעולה הלכתיים שהנשים החרדיות מקיימות בבתיהן, ובמיוחד במטבח הביתי. מצד אחד, המחקר בוחן את האופן שבו הן מארגנות את עולמן הפרטי באמצעות אותן פרקטיקות, ומצד שני בוחן את מידת היכרותן והפנמתן, אם בכלל, את העולם הסביבתי.

המחקר מצא כי רוב הנשים החרדיות אינן תופסות שמירה על הסביבה כערך בפני עצמו, לא כל שכן ערך המצוי בראש סדר העדיפויות היום-יומי שלהן. מהמחקר עולה כי מתקיים קשר בין מצב כלכלי לבין האפשרות לקיים פרקטיקות סביבתיות. עם זאת, לא נשות שכונת 'ממזרח שמש' ולא נשות שכונת 'רמת בית שמש א' מזדהות עם סביבתנות, אך רובן מראות שהן מודעות לערך שלה בשיח הציבורי.

נושאים סביבתיים רבים בלטו בהיעדרם ולא העסיקו כלל את הנשים החרדיות בהקשר הסביבתי. עם זאת, המעטות אשר התיחסו לסוגיות כגון מים וקרינה למשל, עשו זאת מטעמים של חסכון כלכלי והפגנת ידע הנתפס כהון תרבותי. שאלת הזהות של הנשים החרדיות במחקר זה והבנת העדפותיהן המשתנות במרחבי הפעולה השונים בחיי היום-יום, עשויה להפוך למפתח להחלת סדר היום הסביבתי בחברה החרדית ובקבוצות נוספות בעלות מאפיינים דומים בישראל.