הפוטנציאל הסביבתי הטמון בשימוש חוזר בבגדים, צריכת ביגוד מיד שנייה, נעוץ בהפחתת הנזק הסביבתי הכרוך בייצור עצמו ובהפקת חומרי הגלם ובהפחתת פסולת טקסטיל המושלכת מדי שנה לאתרי הפסולת. היקפי פסולת הטקסטיל הזאת גדלו מאד בעשורים האחרונים, הן בגלל הוזלת מחירי ייצור הבגדים (יחד עם ירידה באיכותם), והן בגלל רצון הלקוחות לעדכן את המלתחה לפי האפנה המשתנה בתעשייה המשווקת באגרסיביות.
מחקרים רבים העוסקים בשאלת אימוץ של פרקטיקות סביבתיות מניחים כי התנהגות סביבתית נובעת מעמדות ואידיאולוגיה סביבתית. אך הנחה זו אינה מתיישבת עם העובדה שלמעשה, אימוץ התנהגויות פרו-סביבתיות מובהקות אינו מתרחב בקרב הציבור גם לנוכח תפוצתן של עמדות פרו-סביבתיות. בניגוד למחקרים שחקרו, מתוך גישה סביבתית מובהקת, את התקבלותם של הרגלי צריכה הקשורים לסדר היום הסביבתי באופן ישיר, היתרונות הסביבתיים הגלומים בצריכת ביגוד מיד שנייה, הנדונה במחקר הנוכחי, אינם מנוסחים מראש על ידי אידיאולוגים או קובעי מדיניות. לאור זאת, גם לא תמיד אפשר להניח מראש שכל המממשים פרקטיקה צרכנית זו מונעים בהכרח משיקולים או סנטימנטים סביבתיים. לפיכך, מתבקשת השאלה עד כמה הממד הסביבתי קיים, או הופך למשמעותי עבור המשתמשים השונים.
בהתאם לכך, לבחירה הצרכנית בביגוד מיד שנייה הוצעו גם הסברים נוספים מעבר לאלה הממוקדים בהיבט הסביבתי. אולם, הסברים אלו מתעלמים מהממד החברתי של הרגלי הצריכה והעדפות הטעם, כלומר ממשקלם של תהליכי הבניית זהות של הצרכנים בהקשרים חברתיים המשתנים שלהם, כתהליכים המכתיבים העדפות, בחירות וטעמים.
עבודה זו יוצאת אפוא מהשאלה באיזו מידה ובאילו אופנים ניתן להבין את צריכת הביגוד מיד שנייה כחלק ממערך זהות כללי, של מנגנוני יצירת שייכות חברתית ובידול חברתי. איזה משמעות וערך מייחסים לה העוסקים בה במסגרת עולמם החברתי? עד כמה צריכת ביגוד מיד שנייה מהווה נכס עבורם ומאפשרת להם לצבור הון סימבולי, ובאילו שדות חברתיים הון זה תקף? המחקר בודק את ההשערה שהאפשרות לבידול ולצבירת נכסים סימבוליים במונחים של ערכים סביבתיים-חברתיים הינה רק אחת מהאפשרויות, ולא בהכרח המרכזית שבהן. בהתאם לכך, ברמה עקרונית יותר, תנסה עבודה זו להדגים את התועלת שבחקירת פרקטיקות סביבתיות באמצעות מחקר זהות ככלי יעיל לניתוח ולהסבר.
בניגוד לתשומת הלב המחקרית הגוברת בעולם ביחס לצריכת ביגוד מיד שנייה, בישראל לא נחקרה התופעה עד כה, וזאת על אף העדויות לקיומה הנרחב והמגוון. מחקר זה הוא אפוא ניסיון ראשון לתאר את התופעה בישראל, וככזה, הוא עושה שימוש בכלים איכותניים וכמותניים כאחד. ההנחה העומדת מאחורי שילוב שני מימדי מחקר אלו היא כי הם משלימים זה את זה: חשיבותו של המחקר הכמותני באפשרות לזיהוי קשרים בין מאפייני המדגם למאפייני התופעה הנחקרת. מתוך הראיונות האיכותניים יעלו נושאים שלא ניתנים לזיהוי במחקר כמותני, בראש ובראשונה בשל כוחו לזהות תחושות ורגשות מורכבים, שאינם מנוסחים מראש על ידי החוקר. שני מימדי המחקר משלימים זה את זה גם מבחינת תהליך העבודה, כאשר נקודות שעלו בראיונות הראשונים הוטמעו בשאלון הכמותני ונקודות שעלו מהפיילוט של השאלון הועלו בראיונות. לבסוף, ניתוח הממצאים מסייע באופן הדדי לפרשנות שלמה וממצה יותר שלהם.
השאלון כוון למענה של משיבים שהם צרכני ביגוד מיד שנייה וכאלו שאינם צרכני ביגוד מיד שנייה, מתוך כוונה לתאר את התופעה על רצף שבין הפגנת מחויבות גבוהה לצריכה מסוג זה לבין העדר מחויבות כזו. על השאלון השיבו 157 משיבים, הנחלקים לשלוש קבוצות לפי תדירות ביקוריהם בחנויות לביגוד מיד שנייה: צרכנים פעילים (65), צרכנים קלים (57) וכאלו שאינם צרכני ביגוד מיד שנייה (35). בכלים סטטיסטיים נבדקו הבדלים בין הקבוצות במאפיינים שונים של צריכת ביגוד מיד שנייה, בעמדות ובהתנהגות סביבתית ובמאפיינים דמוגרפיים.
המחקר האיכותני מתמקד במבט של אלו המעידים על עצמם שפרקטיקה זו משמעותית עבורם. הוא מתבסס על ניתוח ראיונות עם שמונה צרכני ביגוד מיד שנייה (שש נשים ושני גברים) שמחויבותם לעניין גבוהה. ההנחה היא כי הצרכנים המחויבים ביותר יהיו בעלי שליטה מרובה בדימויים המקובלים בשדה. בנוסף, כדי לקבל מושג ראשוני על החסמים בפני אימוץ פרקטיקה צרכנית זו, התקיים גם ראיון עם מרואיינת אחת שסולדת משימוש בבגדים מיד שנייה. בניתוח הראיונות זוהו התמות ואסטרטגיות השיחה הבולטות המארגנות את הצגת העצמי של כל דובר ואותרו הדפוסים העיקריים של עבודת הזהות. נערך ניתוח עומק של המשמעויות המשותפות העיקריות שכל הדוברים שרואיינו מייחסים לצריכת הביגוד מיד שנייה כחלק מזהותם ופרשנות שלהן בקונטקסט של שדה צריכת הביגוד מיד שנייה בישראל.
בהיבטים מסוימים נמצא תואם בין הממצאים משני חלקי המחקר, ואילו בהיבטים אחרים ניתן להצביע על האופן שבו ממצאים מחלק אחד משלימים ואפילו מאירים ומסבירים ממצאים מהרובד האחר. ראשית, צריכת ביגוד מיד שנייה, כבחירה סגנונית, מהווה ככל הנראה נתח חשוב של מרחב צריכה זה בישראל. בחירה סגנונית זו היא כר עשיר לעבודת זהות. הפגנת מומחיות באפנה, אשר הערכה של פריטי וינטג' ומותגים היא אחד הביטויים שלה, היא אחת הדרכים בהן צרכני ביגוד מיד שנייה מבקשים לצבור הון בשדה. דרך מומחיות זו, הדוברים מבקשים להפגין אי תלות בצו אפנה עדכני ולבסס את עצמם כבעלי תושייה לפעול ולהשיג בגדים המתאימים לטעמם. הם מבקשים להראות כי טעמם קוסמופוליטי ובחירותיהם שאובות ממקומות הנתפסים כקובעי טון אפנתי. אופן זה של צבירת יוקרה ביחס לשימוש בביגוד מיד שנייה טרם תואר במחקרים קודמים ולא עלה גם בניתוח הכמותני במחקר זה. שנית, נראה שמשיכתם של צרכנים פעילים לפריטים מתקופות עברו אינה מבטאת רצון להתחקות אחר ההיסטוריה של הפריט והם אינם בהכרח מפיקים משמעות מהזדהות עם המיתוס והסגנון של תקופות עברו. במקום זאת, תפישתם את הביגוד כנוסטלגי מקבלת משמעות כחלק מהבנייתם את עצמם כמומחים באפנה וכבעלי טעם ייחודי.
מבין משיבי השאלון, אלו שאינם צרכני ביגוד מיד שנייה בחרו לתאר ולנמק את הימנעותם מבגדים אלו במונחים רגשיים של דחייה, באופן משמעותי יותר מאשר משיבים מהקבוצות האחרות. ואכן, הצורך לדחות תיוגים שליליים הכרוכים בשימוש בביגוד מיד שנייה, בעיקר סביב תחושת רתיעה מפני זוהמה ונזקקות, מובע בעצמה בראיונות האיכותניים. הדוברים מגייסים אסטרטגיות וטיעונים מגוונים כדי לדחות את התיוגים השליליים הללו. על דרך הניגוד, זוהי גם ראייה לכך ששימוש בביגוד מיד שנייה מתפקד כנכס משמעותי, שיש להגן על ערכו.
ההקשר החברתי-קהילתי של צריכת ביגוד מיד שנייה בא לידי ביטוי משמעותי בעיקר בראיונות. ההשתייכות לרשת חברתית המתהווה, למשל, במרחב של החנויות, בין היתר באמצעות הפגנת היכרות קרובה עם צוות החנות, היוותה חלק חשוב מעבודת הזהות של המרואיינים. כמו כן, ייזום והשתתפות באירועי החלפה שונים מתוארים במידה רבה דרך הפן החברתי שלהם, באופן המרמז כי הרצון להשתייכות חברתית הינו מרכיב חשוב במשמעות שמעניקים צרכני ביגוד מיד שנייה לפעולותיהם. המימד החברי-קהילתי בא לידי ביטוי גם בכך שאלו שאינם מבקרים בחנויות לביגוד מיד שנייה עוסקים בחליפין של פריטים עם הקרובים להם.
נראה שההיבט הכלכלי של צריכת ביגוד מיד שנייה, חיסכון כספי, אינו עומד בפני עצמו כהסבר לבחירה בביגוד מיד שנייה, אלא מתפקד בשיח של הדוברים כדי להבנותם כאנשים המתנהלים במתינות ואחריות בכספם, במה שנתפס מבחינתם כהתנהלות ראויה. הפיקוח המוסרי שמפעילים הדוברים על תאוות הקנייה שלהם מודגש אף יותר בצורך שלהם להתמקם אל מול תפישות נורמטיביות המבקרות את תרבות הצריכה.
בנוגע ליחסם של צרכני ביגוד מיד שנייה לנושאים סביבתיים, נראה כי הנתונים שהתקבלו מחלקי המחקר השונים אינם מתיישבים. לפי הממצאים הכמותניים, צרכני ביגוד מיד שנייה פעילים דיווחו יותר על פעילות למען הסביבה ואף היו בקרבם יותר בעלי עיסוקים סביבתיים. לעומת זאת, בחומר האיכותני מקומם של ערכים סביבתיים מצטייר כשולי וביטויים שטחי בלבד, על אף שחלקם בעלי השכלה סביבתית וייתכן כי גם עמדותיהם סביבתיות (כלומר, אי אפשר להניח שמדובר פשוט בחוסר ידע). למרות זאת, ידע זה אינו משרת אותם כדי להבנות את זהותם ביחס לצריכת ביגוד מיד שנייה. הפער הזה מצביע על כך שהשיח על שימוש בביגוד מיד שנייה מתפקד כזירה למשא ומתן על יוקרה וככר לעבודת זהות עשירה שאינה מבוססת על דאגה לסביבה.
מניתוח זה עולה כי צריכת ביגוד מיד שנייה, הנתפסת על פי פרמטרים מדעיים אובייקטיביים כפרקטיקה סביבתית, בפועל איננה מונעת משיקולים של דאגה לסביבה. לעומת זאת, היא משמעותית עבור העוסקים בה כדי למקם את עצמם בעולם וזאת באמצעות הפעלת מנגנוני השתייכות חברתית ואימוץ של ערכים שהוצגו כאן – כמומחיות ואנינות באפנה, קוסמופוליטיות ועוד. זוהי מסקנה חשובה עבור המבקשים לקדם הפצה והטמעה של פרקטיקות סביבתיות בקרב הציבור, שכן לא כל פעולה בעלת השפעה מיטיבה על הסביבה היא פועל יוצא של מודעות סביבתית. על מנת לעודד התקבלות נרחבת יותר של פעולות מיטיבות עם הסביבה, יש לברר תחילה באופן מקומי את המשמעויות שהמבצעים מקנים לפרקטיקה, ולהבין באילו מובנים היא הופכת להון עבורם.
