שפה אקולוגית במדרש בראשית רבה

תחום המחקר ״יהדות וסביבה״ ככלל הוא תחום צעיר יחסית, והחקר והלימוד בו עדיין בחיתוליהם. הדברים נכונים להגות יהודית באופן כללי ובוודאי שהם נכונים לאספקטים סביבתניים במדרש בראשית רבה. היקפו המצומצם של חומר מחקרי העוסק ביהדות וסביבה מאפשר הסתמכות מעטה יחסית על מקורות קיימים, אולם הוא מספק פתח לפרשנות עצמאית אשר עדיין יש לה תימוכים ואישושים בספרות מחקרית רלבנטית. פרויקט זה, למיטב ידיעתי, הוא חלוץ בהתבוננות במדרש בראשית רבה מתוך נקודת מבט של הקשר ויחסי הגומלין בין אדם לסביבתו.

חלקו של מחקר העוסק בחקירת בראשית רבה בהקשר סביבתני הוא ניתוח עצמאי שנעשה לאור גישותיהם של כמה מהחוקרים חשובים בחקר המדרש בכלל ובחקר מדרש בראשית רבה בפרט. על חוקרים אלה נמנים יהודה תאודור-וחנוך אלבק, עפרה מאיר, יונה פרנקל ואפרים-אלימלך אורבך.

בראשית רבה, המדרש העוסק בספר בראשית על מעשה הבריאה המתואר בו, הוא טקסט תיאולוגי שעיקרו הוא תיאור דמותו של הבורא התנ״כי. לתפיסתי מתיאור זה של הבורא ויצירתו, ובכלל זה האדם והסביבה הטבעית שבתוכה הוא חי, תוך מבט על פרשנות קיימת למעשה הבריאה היהודי, ניתן ללמוד על המקום שמייחד הטקסט הפרשני למערכת היחסים הרצויה שבין האדם לסביבתו.

מחקר זה נערך כדי לבדוק האם ישנם רעיונות והרהורים שניתן להגדיר כסביבתניים במדרש בראשית רבה העוסק בסיפור הבריאה היהודי, ואם ישנם כאלה, מהם המאפיינים שלהם. במילים אחרות: כיצד משתקף היחס לסביבה הטבעית במדרש היהודי העוסק בבריאת העולם. במחקר אבחן, בהקשר סביבתני, מה חשבו הדרשנים על הבריאה כסביבת מחיה ופעולה אנושית וכיצד הם ראו את מעמדו של האדם בעולם ביחס לסביבה הזו.

כדי לבחון את הימצאותה ומאפייניה של מה שניתן להגדיר כסביבתנות בבראשית רבה, יש צורך לבסס הבנה של מהי סביבתנות. לשם כך אסקור את המגמות והתנועות הרעיוניות הבולטות בסביבתנות. סקירה זו תכלול גם התבוננות בהתייחסויות קיימות ליחסי אדם-סביבה כפי שמשתקפות בסיפור הבריאה היהודי-תנ״כי.

מן המדרש בחרתי כמה דרשות העוסקות בנושאים מרכזיים בשיח הסביבתני: האדם ומעמדו בעולם, יחסי אדם-טבע ויחס האל לעולם. חשיבות מיוחדת תינתן לפרשנותם של הדרשנים לפסוק שעומד בלב המחלוקת בתחום של יהדות וסביבה: ״וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ״ (בראשית א, 28). המטרה הראשונית היא להבין כיצד נדרש הפסוק במקור הטקסטואלי של בראשית רבה. בהשלמה לכך, אבחן כמה מהימנה קריאתו של ווייט (1967 White) ואיך ניתן להציע קריאה שלמה ונאמנה יותר לרוח המדרש.

ראשית אסקור את השיח הסביבתני כדי לחדד את מאפייניו העיקריים של השיח הזה ואת השאלות המרכזיות שהוא עוסק בהן. אחר כך אבדוק כיצד שאלות אלה באות לידי ביטוי בחלקים הרלבנטיים של בראשית רבה. אנסה להבין את מידת היכרותם של הדרשנים הדוברים בבראשית רבה עם מושגי יסוד בחשיבה סביבתנית כגון אקוסיסטמה, העולם כמערכת סגורה, ״טבע״ וכדומה. בחינה זו תיעשה על ידי אבחון התימות העיקריות והלוגיקה של הטקסט המדרשי: האם יש בהן כדי לשקף עיסוק בנושאים אשר ברבות השנים יוגדרו כסביבתנים? האם מן המדרש עולה כי סיפור הבריאה הוא כר ליצירת רעיונות וערכים המתייחסים לסביבה ולאדם? מה הייתה רמת הנראות של העולם, אם בכלל, אצל הדרשנים? ולא פחות חשוב מכך: האם הפרשנות הקיימת חפה מהטיות ומשקפת נאמנה את התפיסה של מעצבי היהדות בהקשר סביבתי?

תשובות לשאלות אלו יעזרו לבסס עד כמה, אם בכלל, סיפור הבריאה המקראי יכול לשמש גם פריזמה לבחינת היחסים שבין האדם לבין סביבתו, ולפיכך מעין הנחיה כיצד על האדם לנהוג בבריאה האלוהית.