היבטים קוגניטיביים של תכנון ומשמעותם בתכנון עירוני: שאלת הניבוי בקני מידה עירוניים שונים

הסטודנט: רוני סלע

מנחה: פרופ' יובל פורטוגלי ופרופ' דן זכאי

עבודת גמר לדוקטורט

Cognitive aspects of planning and their implications for urban planning:
Prediction for different urban scales

 

Roni Sela

 

Supervisors:

Prof. Juval Portugali – Department of Geography and Human Environment, TAU

Prof. Dan Zakay – School of Psychological sciences, TAU

Dissertation Committee:

Prof. Gabriela Goldschmidt - Faculty of Architecture & Town Planning, Technion

Prof. Matti Mintz – School of Psychological sciences, TAU

 

כשבוחנים את התחומים של תכנון כיכולת אנושית בסיסית ותכנון כפרקטיקה (תכנון עיר וסביבה), עולות לפחות כמה עובדות מעניינות:

הראשונה היא שלמרות שכל אחד מהתחומים נחקר רבות בפני עצמו ובהקשר לתחומים מגוונים אחרים, כמעט שלא נעשה קישור מחקרי בין הפסיכולוגיה הקוגניטיבית של האדם כמתכנן לבין הביטוי של תכנון אנושי בפרוצדורות תכנון קיימות.

העובדה השנייה היא שתכונות האדם המתכנן מצד אחד ותכונות מושא התכנון (למשל העיר) מצד שני, מציבות מגבלות מוּבְנוֹת על יעילות התכנון ועל האפשרות ליישם תכניות (כמו תכניות מִתאר) הלכה למעשה. מגבלות אלה הן אחד המקורות למשבר עכשווי בפרקטיקה התכנונית ובהתאם לפרשנות של גישות מסויימות למורכבוּת עירונית (גישות המתייחסות לערים כמערכות מורכבוֹת ודינמיות בארגון-עצמי), מעלות אפשרות שמעבר לקנה מידה מרחבי מסויים תכנון מבוסס ניבוי אינו יעיל.

העובדה השלישית, שהייתה במוקד העניין של המחקר הנוכחי, היא שלמרות המגבלות וחוסר היעילות תכנון וניבוי מתקיימים כל הזמן, הן ברמת האדם כ"מתכנן קוגניטיבי" שעסוק רוב זמנו בניבוי ובסימולציה של העתיד, והן בפרקטיקה ובפרוצדורות לתכנון ערים, אזורים וסביבה.

השאלה התאורטית העיקרית במחקר עסקה בפער, או במתח, שבין הטבע האנושי לתכנון ולניבוי תמידיים לבין הקושי למסד וליישם את הניבויים בפרוצדורות תכנון, וניסתה לבחון מה עשויים להיות טבעם ותפקידיהם של ניבויים במצב כזה. מההיבט התיאורטי נגזרת שאלה יישומית לגבי תפקידן והיקפן של תכניות עירוניות.

שיטת המחקר הייתה אקספלורטורית-סדרתית (איסוף נתונים איכותני ובעקבותיו חקירה וניתוח כמותני) וכללה שלושה שלבים: שלב תֵאוּרי-אקספלורטיבי, ובו 84 מתכננים ולא מתכננים מילאו שאלון "נייר ועיפרון" חצי מובנה, שהתייחס לתמונת העתיד של סביבת המגורים שלהם וליכולת הניבוי וההשפעה עליה; שלב ניסויי ובו 348 תושבי ערים השיבו לשאלון אדפטיבי ממוחשב שבחן חשיבות ניבויים בסדרי גודל שונים בהחלטה היכן לגור, והשפעת רמת אי-ודאות של תכנית פיתוח על הערכת סיכוי לשינויים בסביבת המגורים. השלב השלישי נועד לתיקוף ממצאי השלבים הקודמים, ובו 122 תושבי ערים השיבו לשאלון אדפטיבי ממוחשב שבחן את הערך הכמותי שמייחסים למידע לגבי סדרי גודל עירוניים שונים הקשורים להחלטה על קניית דירה.

מהמחקר עלו שלושה ממצאים מרכזיים. הממצא הראשון עונה ישירות לשאלת המחקר ולא נבחן עד כה. שני הממצאים הנוספים מספקים אישוש אמפירי לרעיונות קיימים בדיונים של מורכבות עירונית:

  1. בעוד שתאוריות מסויימות של מורכבות עירונית מציעות שקיימת ספציפיות לסדר גודל (מגבלה על ניבוי ותכנון מעל גודל מסוים) בתכנון עירוני פורמלי, לא נמצאה ספציפיות לסדר גודל בניבויים אישיים לגבי העיר: משתתפי המחקר ניבאו לכל סדרי הגודל העירוניים ומידע לגבי סדר הגודל הכללי נדרש ע"י המשתתפים, וקיבל משקל גבוה לצורך החלטות לגבי מקום המגורים.
  2. תכניות עיר פורמליות עשויות לשמש קוגניטיבית כניבויים יותר מאשר כתכניות קונקרטיות: לניבוי לא פורמלי (שמועה) ולתכנית פורמלית שכבר התחילה להתבצע הייתה השפעה דומה על הערכת שינויים בסביבת המגורים.
  3. קיים קושי אנושי להכיר במשמעויות של תאוריות מורכבות עירונית לגבי אי-ודאות ויכולת ניבוי. רוב מוחלט של המשתתפים התיחסו לאי-הודאות העירונית כאפיסטמולוגית (שניתנת להפחתה על סמך ידע נוסף), ולא כאונטולוגית (בה אי הודאות היא במהות העיר עצמה) כפי שמציעות תאוריות מורכבות עירונית.

שתי המסקנות המרכזיות שעלו מבחינת הממצאים לאור הספרות שנסקרה היו:

  1. יצירת ניבויים לכל סדרי הגודל העירוניים כחלק מתכנון קוגניטיבי היא תכונה אנושית בסיסית ולכן לא ניתן להפריד אותה באופן מלאכותי מתכנון עירוני פורמלי.
  2. התפקיד והחשיבות של תכניות לסדר גודל גדול ולטווח הארוך בקוגניציה ובפרקטיקה של תכנון עירוני הוא בעיקר ביצירתן והיותן ולאו דווקא במידת הדיוק שלהן. בכך הן משמשות כניבויים שמהווים עוגן ממנו ניתן לפעול באופן שיאשש או יפריך אותן, ובכך הן משרתות את ההתפתחות העירונית.

מורכבות ואי הוודאות המובנית הנגזרת ממנה הן תופעות כלליות שנחקרו במגוון הקשרים ותחומים. התייחסות לאופן בו תופעות אלה נתפסות קוגניטיבית על ידי 'סוכנים עירוניים' שונים הובילה להסבר חדש - קוגניטיבי, שאינו קשור למנגנון השלטוני, לכך שלמרות "מצב משבר" של יישום תכניות כלליות הן עדיין מהוות הכלי הדומיננטי בפרקטיקה התכנונית.

 

ממצאי המחקר עשויים לתרום להבנה מעמיקה יותר של התנהגות תכנון אנושית הרלוונטית לתאוריה ולפרקטיקה של תכנון עיר וסביבה.

 

 

אוניברסיטת תל-אביב, ת.ד. 39040, תל-אביב 6997801
UI/UX Basch_Interactive