מחקרים

RESEARCH

מה מעניין אותך?

כל הנושאים
אדריכלות
אומנויות
אוקיאנוגרפיה
אנרגיה
אסתטיקה
אקולוגיה
אקלים
ביוטכנולוגיה
ביולוגיה
בריאות הציבור
גיאוגרפיה
גיאולוגיה
גיאופיזיקה
הידרוכימיה
הנדסה
זואולוגיה
זיהום אוויר
חינוך
חישה מרחוק
כימיה
כלכלה
מדיניות ציבורית
מדע המדינה
מדעי הצמח
מוח
מים
מיקרוביולוגיה
משפטים
מתמטיקה
ניהול
סביבה
סוציולוגיה
עבודה סוציאלית
פיזיקה
פילוסופיה
פסיכולוגיה
פסיכיאטריה
קהילה
קוגניציה
קרקע
שיווק
תחבורה
תכנון
תקשורת
תרבות

מחקר

07.04.2021
האדמות החומות: איזו השפעה יש לזיהום הקרקע ממקורות תעשייתיים על המרחב העירוני

אשכר אליהו

המנחים: פרופ' יובל פורטוגלי ופרופ' מישל פורטמן

  • אדריכלות
  • גיאוגרפיה
  • סביבה
מלאי הקרקעות בעולם הולך ומשתנה. קרקע, בנוסף להיותה מקור אנרגיה, מזון ובסיס מוצק לחיים, משמשת גם כמובלעת הסופגת את הזיהום המיוצר על-ידי החברה המודרנית (טל, 2017). זיהום הסביבה הטבעית מעצב מחדש את העולם שירשנו (Day, 2002), בעיקר במוקדים עירוניים, דרך פעילות אנושית הקשורה לסקטור התעשייה, הבנייה והתחבורה (Cojan, 2013). בעולם הפוסט-תעשייתי המגמה המדאיגה לצד המעבר המבורך לתהליכי ייצור נקיים ומקיימים יותר הינה הגדלת מערך השירותים על-חשבון המערך היצרני, ובעקבות כך נטישה של קרקעות עירוניות תעשייתיות בתחומי הערים והצורך להתמודד עם Brownfields עירוניים – ׳אדמות חומות׳ ( Hatuka, Ben-Joseph & Peterson, 2017). במחקר זה נבדק אותו קשר בין העיור, התיעוש והזיהום דרך מחקר איכותני-אינדוקטיבי העוסק בנקודת המפנה שביחסי עיר-תעשייה ובהשלכותיה על ההתפתחות העירונית היום. 
 
המחקר מתמקד במקרה הבוחן הישראלי, ובעיקר במקרה של ציר יגאל אלון, בעיר תל-אביב, כחלק מרצועת החרושת ההיסטורית. המחסור האדיר במשאבי קרקע והגידול המואץ באוכלוסיית ישראל השפיעו ומשפיעים באופן ייחודי על זיהום הקרקעות המקומי (טל, 2017). בישראל טרם נעשה סקר מקיף שיאפשר להעריך את היקף התופעה של זיהום הקרקעות. סקירת מקורות זיהום פוטנציאלים משמשת בסיס להשערה שכמה אלפי אתרים לפחות זקוקים לשיקום דחוף (קרסין, 2005). ממחקרו של שלהב (שלהב, 2004) עולה כי מספר גדול של מדינות מן המתועשות שבעולם המערבי מציגות שיעורי זיהום קרקעות ביחס לאוכלוסייה שהם גבוהים מאלו שנמצאו בישראל. עם זאת חומרת הבעיה של זיהום הקרקע בישראל נובעת מצפיפות האוכלוסין המהווה את פוטנציאל החשיפה למזהמים, וכן מהחפיפה המרחבית שבין אתרי הזיהום ובין האקוויפרים. דחיית הטיפול ואי העמדת הדאגה לאיכות במרכז מדיניות הקרקע הלאומי בישראל, יגרום למשבר במשק הקרקעות, וכך במכה כבדה לכלכלת המדינה ולבריאות הציבור, אשר ינבע מהפיכת שטחים נרחבים לבלתי מתאימים לייעודם, באופן שלא יהיה אפשר להמשיך להשתמש בהם (קרסין, 2005).
 
שלושת צירי המחקר סביבם נעה עבודת המחקר: הקרקע; הרשות המקומית; התושבים, מבוססים על שלושת השחקנים המרכזיים בעיר. בכך דרך בחינת נושא הקרקעות המזוהמות בעיר דרך שלושת עדשות אלו קיבלנו תמונת מצב כוללת ומגוונת אודות האתגרים, הגישות וההתמודדות עם הבעיה הסביבתית-עירונית. 
בממד הפיזי- הקרקע - נבחנה ההשפעה של זיהום הקרקע על השימוש במשאב הקרקע בעיר ונמצא הקשר הברור בין העיור, התיעוש והזיהום, וההשלכות הפיזיות של השינויים בשיטות הייצור מעבר לבניין הנטוש והריק. מניתוח מקרה הבוחן התבססה ההבנה כי אנו כרגע במהלכו של שינוי מגמה אשר מתבטא בעריכת תכניות ברמה העירונית על שטחי התעשייה לשעבר ושינוי ייעודם לשטחי תעסוקה. בשטח אמנם טרם רואים את השינוי ואכן נראה כי הזיהום מהווה מעצור לשימוש בקרקעות, אך מניתוח המגמות נראה כי המצב עומד בפני שינוי. עם זאת, המחקר עוסק בניתוח המצב העכשווי בשטח, ומתוך פרספקטיבה זו נראה כי השערת המחקר אכן הוכחה כנכונה. סיווג מבני התעשייה לשעבר לחמישה טיפוסים בהתאם לסטטוס הטיפול ונוכחותם בשטח מדגימה את הוורסטיליות מחד, וחוסר המדיניות הכוללת מאידך בנוגע להתמודדות עם נושא זה. 
בממד המדיני – הרשות המקומית – נבחנה ההשפעה של זיהום הקרקע על מדיניות עיריית תל-אביב-יפו ונמצא הקשר שבין המדיניות העירונית למדיניות הסביבתית. הטיפול בזיהום הקרקע במסגרת הליכי תכנון מעצימה את חשיבותה של הכדאיות הכלכלית כמנוע לשינוי סביבתי ודרך עיגון הנושא כתנאי להיתר בניה ממרכז את הנושא הסביבתי לשלד הפעולה העירוני ומבטיח פיתוח עירוני תוך טיפול סביבתי. כפי שעולה מהמחקר נראה כי אכן, הדרך היעילה ביותר לטיפול בזיהום הקרקע היא דרך הליכי התכנון. תהליכי הקדם הרבים להם נדרשים היזמים אמנם גורמת לעיכוב הבניה בשטח ואף לחוסר כדאיות במקרים מסוימים, אך עם זאת ממחישה את שינוי הגישה המבדלת והמתעלמת משנות קום המדינה אשר הובילה לבור הסביבתי בו אנו נמצאים היום. ממשק העבודה בנושא בין הרשות המקומית, רשות המים והמשרד להגנת הסביבה הוא מורכב ורחב ביותר במקרה של תל-אביב-יפו. השוק החופשי, בין אם מודע לכך ובין אם לא, מהווה שחקן מרכזי מבחינת הרשות המקומית ומניע את תהליכי הטיפול בזיהום הקרקע. לא רק בתל-אביב, אלא גם בשטחים אחרים ברחבי הארץ, המדינה מבינה כי אין ביכולתה לטפל בנושא ובמקרים רבים משחררת את הקרקעות לרשות המקומית. 
בממד האנושי – התושבים – נבחנה ההשפעה של זיהום הקרקע על תפיסת הסיכון של התושבים את הבעיה הסביבתית ונמצא כי אכן, ובהתאם לסקירת הספרות, החומרה שמייחס הפרט לבעיה סביבתית היא יחסית, ותלויה בין היתר בקיומם ובעוצמתם של איומים אחרים. נושא הקרקעות המזוהמות בעיר נמצא במודעות של תושביה, אך הוא מהווה אחד מתוך הנושאים הרבים המעסיקים את תושבי העיר, והמודעות אליו אינה מונעת את הרצון לגור ולחיות באזורים אלו. בהתאם להשערת המחקר, נראה כי בשכונת נחלת יצחק המודעות ותפיסת הסיכון של הבעיה הסביבתית גדולה מזו של תושבי שכונת ביצרון, בין אם עקב הקרבה לאתרי תעש מגן ותעש ערבי נחל, או בין אם עקב עברה ההיסטורי של השכונה והשתרשות המורשת התעשייתית.

מחקר

25.03.2021
הדינמיקה האלומטרית של ערים בישראל

אור יצקן

המנחים: פרופ' יצחק אומר וד"ר דוד בורג

  • אנרגיה
  • גיאוגרפיה
  • מתמטיקה
  • סביבה

ברחבי הערים ברחבי העולם, ובכללן ערי ישראל, משמשות ככור ההיתוך של תהליך הציוויליזציה. במשך 200 השנים האחרונות, ניתן היה להבחין בהתפשטות תהליך העיור והערים בקצב מעריכי. אי לכך, צפוי כדור הארץ, במחצית השנייה של המאה הנוכחית, להישלט על ידי הערים. עקב כך, החלו חוקרים, כדוגמת West (Duany & Talen, 2013), Fragkias (Fragkias et al., 2013), Oliveira (Oliveira et al., 2014) ו-Lamsal (Lamsal et al., 2013) לערוך מחקרים בתחום העירוני, במטרה לחקור את אופן התנהגותם של משתנים או מרכיבים עירוניים שונים. מתוך ממצאי מחקרים אלו נראתה התנהגות אמפירית בערים וביישובים העירוניים, אשר במסגרתה רוב המשתנים העירוניים ניתנים למידול על ידי מודל האלומטריה העירונית (Urban scaling). מודל זה מבוסס על משוואת החזקה (power-law) Y=AXβ, כאשר A ו- β (המעריך האלומטרי)  (Kleiber, 1961) הם קבועים. במקרים בהם β>1, היחס בין גודל האוכלוסייה למשתנה העירוני הוא סופר-לינארי, כלומר המדד העירוני לנפש גדל בקצב מהיר יותר ביחס לגודל האוכלוסייה. במקרים בהם β<1, היחס בין המשתנים הוא תת-לינארי, כאשר המשתנה העירוני מראה קצב גדילה נמוך ביחס לגודל האוכלוסייה. לעומת זאת, במקרים בהם β=1, היחס בין המשתנים הוא לינארי, כאשר המדד לנפש משתנה ביחס זהה לגודל האוכלוסייה. 

מודל האלומטריה יושם, בין השאר, בהקשר של הדינמיקה העירונית של  פליטות הרכב והתעשייה על הסביבה, אך קיים חוסר בהירות כאשר בוחנים השפעת הצמיחה העירונית על הסביבה. West (Duany & Talen, 2013) ו- Fragkias (Fragkias et al., 2013) הראו כי האלומטריה העירונית של פליטת גז החממה CO2 הינה תת-לינארית ביישובים העירוניים בארה"ב. מנגד, חוקרים אחרים כדוגמת Oliveira (Oliveira et al., 2014) ו- Lamsal (Lamsal et al., 2013), אשר חקר את האלומטריה העירונית של חנקן דו-חמצני (NO2) מצאו אלומטריות סופר-לינאריות. יש לציין כי הפעילות האנושית עשויה להשפיע על איכות האוויר, על ידי פליטה של חלקיקים ומזהמים העשויים להוביל לשינויים אקלימיים. שינויים אלו עשויים להוביל לסיכונים בריאותיים, עקב חשיפת בני האדם לאוויר מזוהם ופגיעה בדרכי הנשימה. בהיבט הסביבתי, עשויה פליטת החלקיקים והמזהמים להוביל לבעיות סביבתיות כדוגמת ערפיח, גשם חומצי, התחממות גלובלית וכן הגדלת החור באוזון. בעיות אלו עשויות לפגוע בעולם החי, הצומח והדומם. 

המחקר הנוכחי מבקש לבחון את הקשר בין הדינמיקה העירונית לפליטות של מזהמי האוויר בערים בישראל ובמטרופולינים השונות תוך התייחסות לידע הקיים לגבי מקומות אחרים בעולם. מטרת המחקר היא איפוא למדל את היחס בין גודל האוכלוסייה לפליטת המזהמים ובתוך כך לתמוך באחת ההיפוטזות המוצעות במחקר העוסק באלומטריה עירונית. לבסוף, נגזור מסקנות יישומיות אותן ניתן יהיה להנגיש למקבלי ההחלטות בכל הנוגע לתכנון העירוני בהיבטים הסביבתיים.

מחקר

25.03.2021
בחינה וזיהוי של מולטי-מודאליות בעונת החורף בישראל והשפעתה על אקולוגיית דו-חיים

עדי אטקין

המנחים: פרופ' אביטל גזית, פרופ' הדס סערוני וד"ר ברוך זיו

  • אקולוגיה
  • אקלים
  • גיאוגרפיה
  • סביבה

עבודת המחקר עוסקת באפיון מבנה עונת החורף באזור הים תיכוני של ישראל, בגורמים המשפיעים עליה ובהשפעותיה האקולוגיות ביולוגיות על בריכות חורף ועל דו-חיים החיים בהן.

האזור הים תיכוני במדינת ישראל מאופיין בכמות משקעים שנתית של 400 מ"מ ומעלה. עונת הגשם בישראל נמשכת בין החודשים אוקטובר עד מאי, כאשר מרבית המשקעים מרוכזים בשלושת חודשי החורף המרכזיים (דצמבר עד פברואר). המערכת הסינופטית האחראית על מרבית הגשמים הינה שקע קפריסין על טיפוסיו השונים. העובדה כי עיקר הגשם מרוכז בשלושת חודשי החורף המרכזיים עשויה להתפרש כאילו עונת הגשם היא חד-מודאלית, דהיינו, בעלת שיא יחיד עיקרי במרכז החורף. אולם, עיון בדוגמאות ובמחקרים רבים מראה כי מבנה העונה ברוב במקרים הינו רב-מודאלי (מספר שיאים). עונת הגשם בישראל מאופיינת בהשתנות בין עונתית גבוהה הן בכמויות הגשם והן במבנה העונה. ההשתנות הבין עונתית, ובעיקר התוך עונתית הגבוהה, גורמת לכך שקיים קושי לתאר באופן קומפקטי את מבנה העונה. 
בפרק האקלים של מחקר זה נעשה ניסיון לתאר את מבנה עונת הגשם על ידי ייצוג כל אחד מפרקי הגשם (המודים) באמצעות גאוסיאן. נתוני הגשם  היומיים עובדו והוחלקו בחלון החלקה של 27 ימים על מנת לקבל תיאור אופטימאלי של מהלך הגשם בסקלה חודשית. המודל מאפשר לתאר מתמטית ולסווג כל עונת גשם על פי מספר פרקי הגשם העיקריים שמרכיבים אותה, עוצמתם, עיתויים ומשכם. נמצא שמספר המודים השכיח הוא ארבע והמינימאלי הוא שניים, כמו כן נמצא שמספר המודים אינו מדד מובהק לכמות הגשם העונתית, אך כמות הגשם הכלולה במוד העיקרי קובעת בצורה מובהקת ומסבירה 50% מן ההשתנות הבין שנתית בכמות העונתית. 

במסגרת המחקר נבחן מהלך העונה הגשומה באזור הים תיכוני של ישראל לאורך 63 שנים (2012/13-1962/3). המחקר בחן נתוני גשם יומיים ואת המהלך הרב שנתי של עונת הגשם והגורמים לו על בסיס ממוצע גשם יומי ארוך טווח בהשוואה למהלך העונתי של שקעי קפריסין. בעוד המהלך המבוסס על ממוצעי גשם חודשיים מצביע על חודש ינואר כחודש הגשום ביותר, הממצאים המבוססים על הגשם היומי מאשרים את קיומו של מהלך בי-מודאלי, בו שיא אחד בסוף דצמבר, שיא שני בתחילת פברואר ומינימום יחסי ביניהם, בינואר. בבדיקת הגורמים לכך נמצא כי הגורם האחראי לשיא בסוף דצמבר הינו תנובת גשם גבוהה שנוצרת עקב אי היציבות הנגרמת במעבר גושי אוויר קרים מעל מזרח הים התיכון החמים יחסית בראשית העונה, במידה רבה בהשוואה להמשכה. הגורם האחראי לשיא השני הינו מקסימום בתדירות השקעים הקפריסאיים (שכיחות ועוצמה) שמגיע לשיאו בסוף ינואר- תחילת פברואר. מהלכם העונתי של שני גורמים אלה משפיעים גם על ההבדלים בין גשמי החוף לגשמי ההר, המתבטאת בכך שתנובת השקעים גבוהה יותר במחציתה הראשונה של העונה באזור החוף ובשנייה באזור ההר.

בפרק האקולוגי התמקד המחקר בהשפעת משטר הגשמים על המשטר ההידרולוגי בבריכות החורף מתחם חולון- משרד הרישוי והשלכתו על התפתחות דו-חיים בבריכות החורף הנ"ל. השלמת גלגול והצלחת הרבייה של מינים כדוגמת הקרפדה הירוקה (Bufo viridis), אילנית מצויה (Hyla savignyi) וחפרית מצויה (Pelobates syriacus) אשר מתרבים בבריכות חורף המתמלאות במי גשמים, תלויות במשך קיום המים בבריכה (הידרופריודה). גורמים שונים כגון גודל בריכת החורף (עומק ונפח) וגורמים אקלימיים, ביניהם משטר הגשם ומשטר הטמפרטורה וההתאדות, נמצאו כמשפיעים בצורה ישירה על ההידרופריודה בבריכות החורף ומכאן על הצלחת רביית דו-חיים בהן. 
תחנת בית דגן, המרוחקת כ- 4 ק"מ מאתר בריכות החורף, נבחרה כמייצגת את מבנה עונת הגשם. לשם כך נבחנו נתוני הגשם היומי, הגשם השעתי ונתוני הטמפרטורה וההתאדות היומיים לאורך תקופת המחקר, עונת 2017/18. במקביל נבחנו קצב התמלאותן והתייבשותן של הבריכות וכן הימצאותם של מאכלסי בריכות חורף כמדד לבריאות המערכת האקולוגית ובחינה של התפתחות דו-חיים. המידע התבסס על ביקורים שבועיים עד דו- שבועיים באתר הבריכות. נמצא כי אירועי גשם בתחילת העונה תורמים לריוויון הקרקע ומאפשרים את תחילת התמלאות הבריכה. תקופות יובש בין פרקי גשם במהלך העונה הגשומה עלולות להוביל לירידת מפלס ואף להתייבשות בריכות החורף. אירועי גשם חריגים בעוצמתם (כדוגמת 30 מ"מ ביום ו/או 16 מ"מ בשעה) מעצימים את הנגר ותורמים למילוי יעיל של הבריכות, להארכת ההידרופריודה ואף למילוי מחודש של בריכות שהתייבשו, בעיקר אם אירועים אלה מתרחשים בסוף עונת הגשמים, לאחר שהבריכות מתחילות להתייבש.

המחקר עקב אחר השלמת גלגול והצלחת רבייה של הקרפדה הירוקה. על פי מידע בספרות באזור המרכז זקוקים ראשני הקרפדה להידרופריודה של מינימום 6 שבועות, לרוב כ- 9 שבועות, עד מקסימום 18 שבועות לשם השלמת הגלגול של אחרוני הראשנים. ההידרופריודה הרציפה המינימאלית בבריכות שנבדקו הייתה 9 שבועות והמרבית 30 שבועות, כלומר אמורה להספיק להשלמת הגלגול של הקרפדה הירוקה.  
בפועל, הצלחת הרבייה של הקרפדה הירוקה בבריכות מתחם חולון- משרד הרישוי בעונת המחקר 2017/18 הייתה נמוכה. עובדה זאת ניתנת להסבר בתנאי איכות מים בלתי מתאימים כדוגמת ריכוזי חמצן מומס נמוכים (היפוקסיה) שצפויים לפגוע בעוברים המתפתחים בביצים ובראשנים אך לא בהכרח במאכלסים אחרים בבריכה. כך למשל, יכולתם של סרטנים לפתח המוגלובין במידה הנדרשת על פי ריכוז החמצן במים מאפשרת הישרדותם בתנאי חמצן נמוכים קיצוניים. בנוסף לתנאים הנ"ל לפחות בשתי בריכות (הלימודית והדרומית) הייתה עדות לריסוס כנגד יתושים. 

מחקרים מבוססי מודלים בנושא שינויי אקלים חוזים שינויים משמעותיים לאזור הים התיכון, ביניהם התקצרות עונת הגשם, ירידה בכמות המשקעים השנתית ועלייה בטמפרטורה מחד והתגברות עוצמות סערות גשם מאידך. לשינויי האקלים החזויים תיתכנה השפעות ניגודיות ומורכבות על מצבן וקיומן של בריכות החורף ומכאן על הצלחת רבייה של דו-חיים. מצד אחד ירידה בכמויות המשקעים תגרום לקיצור ההידרופריודה של הבריכות ותפגע בסיכויי הצלחת הרבייה, אך מצד שני, עוצמות גשם גבוהות צפויות להגביר נגר עילי ולתרום להארכת ההידרופריודה. למרות האמור, לא נמצאה עדות מובהקת לשינוי מגמה במשטר הגשם שנבדק על בסיס נתוני גשם יומיים לאורך התקופה של 56 שנים (2017/18-1962/3) ונתוני גשם שעתיים לאורך תקופה של 54 שנים (2017/18-1964/5).

מחקר

24.03.2021
בחינת טיפולי חמצון מתקדם על רכז מי קולחין לסילוק מיקרו-מזהמים

אביב קפלן

המנחים: פרופ' דרור אבישר, פרופ' הדס ממן וד"ר יעל לצטר

  • גיאוגרפיה
  • הידרוכימיה
  • הנדסה
  • מים
  • סביבה

המחסור במים ברחבי העולם מכריח את בני האדם לחפש דרכים חדשות לייצר מים לשתייה, לחקלאות ולשמור על סביבה בת-קיימא 0 טיוב מים ושימוש חוזר הן בין הגישות הפשוטות ביותר להגברת זמינות המים 0 כיום, שימוש חוזר במי קולחין נפוץ להשקיה חקלאית וטכנולוגיות מתקדמות יותר, כגון אוסמוזה הפוכה מאפשרות שימוש חוזר בקולחים כמי שתייה באופן ישיר או עקיף 0 עם זאת, אפילו מערכות אוסמוזה הפוכה יעילות ביותר הן בעלות יכולת השבת מים של 01-22% , בעוד 52-51% הנותרים הם רכז מזוהם ביותר 0 רכז זה עשיר ביוני מתכת, חומרי הזנה ‏(נוטריאנטים) ומיקרו-מזהמים תרכובות אורגניות קשות פירוק בריכוזים נמוכים( כגון מוצרי פרמצבטיקה, מייצבי פלסטיק, מעכבי בעירה, דטרגנטים ועוד 0 חומרים אלה עלולים להיות מזיקים ביותר לסביבות מימיות, ולכן נדרש לטפל ברכז בכדי לפרק תרכובות אלה .

עבודה זו בחנה את היעילות של מספר תהליכי חמצון מתקדמים לצורך פירוק המיקרו-מזהמים מהרכז 0 בנוסף, שיטה אנליטית אמינה, המבוססת על הפרדה רב-שלבית בתהליך של "מיצוי מפאזה מוצקה" , כרומטוגרפיה נוזלית בלחץ גבוה וספקטרוסקופיית מסות, פותחה כדי לכמת ולעקוב אחר החומרים הללו במטריצת הרכז 0 תהליכי חמצון מתקדמים כמו פעפוע של אוזון לרכז, עם ובלי תוספת מי חמצן וכן הקרנת UV בתוספת מי חמצן התגלו כיעילים בפירוק אותם מיקרו-מזהמים, כאשר מנגנון הפירוק הבלתי ישיר )רדיקלי( הוא הדומיננטי . עם זאת, תהליכי החמצון המתקדמים אינם מספיקים כדי לטפל באופן מלא ברכז ותהליכים נוספים נדרשים כדי להקטין את ריכוז יוני המתכת והנוטריאנטים 0 כמו כן, טיפול ביולוגי נוסף הוא בעל חשיבות גבוהה, על מנת לפרק מולקולות אורגניות חדשות שנוצרו בעקבות תהליכי החמצון המתקדמים 0 

מחקר

24.03.2021
נוחות תרמית בבתי ספר - השוואה בין בתי ספר ירוקים לבתי ספר בבנייה קונבנציונלית

עינבר אשכנזי נרקיס

המנחים: פרופ' יצחק אומר, פרופ' עודד פוצ'טר וד"ר לימור שעשוע-בר

  • אקלים
  • גיאוגרפיה
  • חינוך
  • סביבה

בשנים האחרונות, מחקרים בחינוך מדגישים את חשיבותה של סביבת לימודים נוחה. מחקר זה בוחן את השונות בתנאי מיקרו-האקלים והנוחות התרמית בין בתי ספר ירוקים לבין בתי ספר בבנייה קונבנציונלית, ובהמשך את ההבדל בתחושה התרמית הסובייקטיבית בין התלמידים בבתי הספר השונים.

בעידן של שינויי אקלים, בנייה ירוקה לא רק מקטינה השפעות סביבתיות ממבנים, אלא גם יישום של אלמנטים ירוקים מביאים לקירור וחימום פסיביים יעילים במבנה, וכך מביאים לשיפור הנוחות התרמית של יושביו. עם זאת, בתקן הישראלי לבנייה ירוקה חסרה התייחסות משמעותית לנוחות תרמית במבנים. בבנייה הקונבנציונלית, בחלק מהמבנים ניתן לראות כי הבנייה לא רק שאינה משפרת את התנאים התרמליים, אלא אף מרעה אותם, וכך נוצר מצב בו התלמידים מעדיפים לבלות בחצר ולא במבנה עצמו. תלמידים מבלים 30% מזמנם בבית הספר, ויחד עם התרומה של תנאי נוחות תרמית טובים להישגים לימודיים ולריכוז, קיימת חשיבות גבוהה בהשגת נוחות תרמית במבנים.  

הנוחות התרמית במחקר חושבה על ידי שימוש בשאלוני 7 דרגות נוחות מתוקפים על ידי ASHRAE, שהוסבו על מנת להתאים לילדים בגילאי 9-11 בשילוב עם מדדים אישיים עבור כל נשאל, והנוחות המצופה חושבה בשימוש במדד הSET*. שיטות המחקר כללו גם מדידות מיקרו-אקלימיות בכיתות ובחצרות בית הספר, בתל-אביב ובכפר-סבא, בקיץ (יוני-יולי) ובחורף (ינואר- פברואר), בזמן שאילת השאלונים אך גם בסופי השבוע, על מנת להבין את ההתנהגות התרמית של המבנים ללא מיזוג. 

תוצאות המחקר מראות שהתנאים המיקרו-אקלימיים נוחים יותר בבתי הספר הירוקים מאשר בבתי הספר בבנייה קונבנציונלית, ובהתאם, הנוחות התרמית אצל התלמידים בבתי הספר הירוקים גבוהה יותר. נמצא כי קיימת חשיבות גבוהה לפנות הכיתות בנוחות התרמית, וכי חשוב לתכנן את החזיתות לכיוון צפון או דרום (כאשר בכיתות הצפוניות נרשמו תנאי המיקרו- האקלים הנוחים ביותר) ולא לכיוון מזרח או מערב. 

יש לקחת בחשבון את התנאים הסביבתיים בקרבת בתי הספר בעת תכנון המבנה, כיוון שלהם השפעה מהותית על התנאים התרמיים במבנה. ההתייחסות לתנאים סביבתיים בתכנון היא בין הגורמים שהופכים בית ספר ירוק ליעיל מבחינה תרמית ונוח יותר, ובהתאם, נמצאו הבדלים בתנאי הנוחות התרמית גם בין בתי הספר הירוקים. נמצא גם שלנטיעת עצים בחצר בית הספר ובסביבתו יש השפעה ממתנת על הטמפרטורה, בייחוד בקיץ.
​כפי שנמצא במחקרים קודמים, תוצאות מחקר זה מראות שדרגת הנוחות לילדים נמצאה בטמפרטורות נמוכות יותר מאשר דרגת הנוחות למבוגרים. עובדה זו עשויה להעלות את הצורך בהבנת ההעדפות התרמליות של ילדים במטרה להשיג נוחות תרמית בבתי ספר.

מחקר

16.03.2021
תרופות בסביבה-תהליכי חקיקה ורגולציה: הערכה, אתגרים והמלצות

אולגה מיארוב

מנחים: פרופ' דרור אבישר ופרופ' אלון טל

  • גיאוגרפיה
  • מדיניות ציבורית
  • סביבה

שאריות תרופות הינן מיקרו-מזהמים, הנמצאות בסביבה בריכוזים קטנים, ויוצרות דאגה בקרב הקהילה המדעית בעיקר בשל עמידותן וחוסר הידע לגבי השפעתן על הסביבה או על אורגניזמים חיים.

למרות זאת, מחקרים הוכיחו כי החומרים הללו, שמקורם בעיקר בשפכים וקולחין ממכוני טיהור שפכים (מט"ש), יכולים להיות בעלי השפעה שלילית על בעלי חיים הן בסביבה המימית והן בסביבה היבשתית, ואף יכולים פוטנציאלית להצטבר ביולוגית או להיספג בפירות וירקות המושקים על ידי קולחין.

ישראל הינה המדינה המובילה בעולם בשימוש חוזר במים (86%), בעיקר למטרת השקיה חקלאית. עם זאת, המדינה אינה מנטרת או כולל חומרים תרופתיים ברגולציה, על כן האוכלוסייה והסביבה משמשים כ"מעבדה חיה" לבירור השפעות החשיפה לשאריות תרופות.
ניטור ואסדרה של חומרים תרופתיים אינה נפוצה בעולם. אף על פי כן, מחקר זה סקר וניתח את מדיניות המים במדינות או תכניות שכוללים תרופות, מנטרים ו/או מטפלים בהן כגון אוסטרליה, סינגפור, שוויץ וארצות הברית. כמו גם, המחקר בדק מדוע תרופות אינן נכללות כלל במדיניות ניטור מים ותוצרת חקלאית בישראל.

על בסיס הידע הרחב שנלמד, נוצרה רשימת סטנדרטים תרופתיים מומלצים לניטור בישראל, ואף רשימת המלצות ואתגרים צפויים עבור מקבלי החלטות בתחום.

 

היבטים קוגניטיביים של תכנון ומשמעותם בתכנון עירוני:  שאלת הניבוי בקני מידה עירוניים שונים

מחקר

10.04.2019
היבטים קוגניטיביים של תכנון ומשמעותם בתכנון עירוני: שאלת הניבוי בקני מידה

רוני סלע

מנחים: פרופ' יובל פורטוגלי ופרופ' דן זכאי

  • גיאוגרפיה
  • סביבה
  • תכנון

Cognitive aspects of planning and their implications for urban planning:
Prediction for different urban scales

 

Roni Sela

 

Supervisors:

Prof. Juval Portugali – Department of Geography and Human Environment, TAU

Prof. Dan Zakay – School of Psychological sciences, TAU

Dissertation Committee:

Prof. Gabriela Goldschmidt - Faculty of Architecture & Town Planning, Technion

Prof. Matti Mintz – School of Psychological sciences, TAU

 

כשבוחנים את התחומים של תכנון כיכולת אנושית בסיסית ותכנון כפרקטיקה (תכנון עיר וסביבה), עולות לפחות כמה עובדות מעניינות:

הראשונה היא שלמרות שכל אחד מהתחומים נחקר רבות בפני עצמו ובהקשר לתחומים מגוונים אחרים, כמעט שלא נעשה קישור מחקרי בין הפסיכולוגיה הקוגניטיבית של האדם כמתכנן לבין הביטוי של תכנון אנושי בפרוצדורות תכנון קיימות.

העובדה השנייה היא שתכונות האדם המתכנן מצד אחד ותכונות מושא התכנון (למשל העיר) מצד שני, מציבות מגבלות מוּבְנוֹת על יעילות התכנון ועל האפשרות ליישם תכניות (כמו תכניות מִתאר) הלכה למעשה. מגבלות אלה הן אחד המקורות למשבר עכשווי בפרקטיקה התכנונית ובהתאם לפרשנות של גישות מסויימות למורכבוּת עירונית (גישות המתייחסות לערים כמערכות מורכבוֹת ודינמיות בארגון-עצמי), מעלות אפשרות שמעבר לקנה מידה מרחבי מסויים תכנון מבוסס ניבוי אינו יעיל.

העובדה השלישית, שהייתה במוקד העניין של המחקר הנוכחי, היא שלמרות המגבלות וחוסר היעילות תכנון וניבוי מתקיימים כל הזמן, הן ברמת האדם כ"מתכנן קוגניטיבי" שעסוק רוב זמנו בניבוי ובסימולציה של העתיד, והן בפרקטיקה ובפרוצדורות לתכנון ערים, אזורים וסביבה.

השאלה התאורטית העיקרית במחקר עסקה בפער, או במתח, שבין הטבע האנושי לתכנון ולניבוי תמידיים לבין הקושי למסד וליישם את הניבויים בפרוצדורות תכנון, וניסתה לבחון מה עשויים להיות טבעם ותפקידיהם של ניבויים במצב כזה. מההיבט התיאורטי נגזרת שאלה יישומית לגבי תפקידן והיקפן של תכניות עירוניות.

שיטת המחקר הייתה אקספלורטורית-סדרתית (איסוף נתונים איכותני ובעקבותיו חקירה וניתוח כמותני) וכללה שלושה שלבים: שלב תֵאוּרי-אקספלורטיבי, ובו 84 מתכננים ולא מתכננים מילאו שאלון "נייר ועיפרון" חצי מובנה, שהתייחס לתמונת העתיד של סביבת המגורים שלהם וליכולת הניבוי וההשפעה עליה; שלב ניסויי ובו 348 תושבי ערים השיבו לשאלון אדפטיבי ממוחשב שבחן חשיבות ניבויים בסדרי גודל שונים בהחלטה היכן לגור, והשפעת רמת אי-ודאות של תכנית פיתוח על הערכת סיכוי לשינויים בסביבת המגורים. השלב השלישי נועד לתיקוף ממצאי השלבים הקודמים, ובו 122 תושבי ערים השיבו לשאלון אדפטיבי ממוחשב שבחן את הערך הכמותי שמייחסים למידע לגבי סדרי גודל עירוניים שונים הקשורים להחלטה על קניית דירה.

מהמחקר עלו שלושה ממצאים מרכזיים. הממצא הראשון עונה ישירות לשאלת המחקר ולא נבחן עד כה. שני הממצאים הנוספים מספקים אישוש אמפירי לרעיונות קיימים בדיונים של מורכבות עירונית:

  1. בעוד שתאוריות מסויימות של מורכבות עירונית מציעות שקיימת ספציפיות לסדר גודל (מגבלה על ניבוי ותכנון מעל גודל מסוים) בתכנון עירוני פורמלי, לא נמצאה ספציפיות לסדר גודל בניבויים אישיים לגבי העיר: משתתפי המחקר ניבאו לכל סדרי הגודל העירוניים ומידע לגבי סדר הגודל הכללי נדרש ע"י המשתתפים, וקיבל משקל גבוה לצורך החלטות לגבי מקום המגורים.
  2. תכניות עיר פורמליות עשויות לשמש קוגניטיבית כניבויים יותר מאשר כתכניות קונקרטיות: לניבוי לא פורמלי (שמועה) ולתכנית פורמלית שכבר התחילה להתבצע הייתה השפעה דומה על הערכת שינויים בסביבת המגורים.
  3. קיים קושי אנושי להכיר במשמעויות של תאוריות מורכבות עירונית לגבי אי-ודאות ויכולת ניבוי. רוב מוחלט של המשתתפים התיחסו לאי-הודאות העירונית כאפיסטמולוגית (שניתנת להפחתה על סמך ידע נוסף), ולא כאונטולוגית (בה אי הודאות היא במהות העיר עצמה) כפי שמציעות תאוריות מורכבות עירונית.

שתי המסקנות המרכזיות שעלו מבחינת הממצאים לאור הספרות שנסקרה היו:

  1. יצירת ניבויים לכל סדרי הגודל העירוניים כחלק מתכנון קוגניטיבי היא תכונה אנושית בסיסית ולכן לא ניתן להפריד אותה באופן מלאכותי מתכנון עירוני פורמלי.
  2. התפקיד והחשיבות של תכניות לסדר גודל גדול ולטווח הארוך בקוגניציה ובפרקטיקה של תכנון עירוני הוא בעיקר ביצירתן והיותן ולאו דווקא במידת הדיוק שלהן. בכך הן משמשות כניבויים שמהווים עוגן ממנו ניתן לפעול באופן שיאשש או יפריך אותן, ובכך הן משרתות את ההתפתחות העירונית.

מורכבות ואי הוודאות המובנית הנגזרת ממנה הן תופעות כלליות שנחקרו במגוון הקשרים ותחומים. התייחסות לאופן בו תופעות אלה נתפסות קוגניטיבית על ידי 'סוכנים עירוניים' שונים הובילה להסבר חדש - קוגניטיבי, שאינו קשור למנגנון השלטוני, לכך שלמרות "מצב משבר" של יישום תכניות כלליות הן עדיין מהוות הכלי הדומיננטי בפרקטיקה התכנונית.

 

ממצאי המחקר עשויים לתרום להבנה מעמיקה יותר של התנהגות תכנון אנושית הרלוונטית לתאוריה ולפרקטיקה של תכנון עיר וסביבה.

 

 

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש
שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות, נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>