חינוך קונפוציאני – סביבתי: תיאוריה ופרקטיקה

מחקר זה התמקד בקשרים שבין החשיבה הקונפוציאנית לבין החינוך הסביבתי ובזיקה שבין התיאוריה לפרקטיקה בתחומים אלה. קונפוציוס, שנולד על פי המסורת במאה ה-6 לפני הספירה, הותיר אחריו מסורת שהינה דומיננטית ביותר בסין ומדינות נוספות באסיה באלפי השנים האחרונות. למרות זאת, נערכו מחקרים מעטים בלבד על הקשר של מסורת זו לחינוך סביבתי.

מחקר זה בחן את החיבור ברמה הטקסטואלית, נעשה ניסיון לבדוק כיצד רעיונות ועקרונות שעולים מתוך הטקסטים הקונפוציאנים המסורתיים באים לידי ביטוי גם במציאות, בפעילות היומיומית ובתפיסת עולמם של מחנכים סביבתיים במסגרות חינוך בלתי פורמליות ואלטרנטיביות בישראל.

מחקרים קודמים שעסקו בחיבור בין התחומים טענו שהקונפוציוניזם יכול לתרום ולהעשיר את החינוך הסביבתי והחשיבה הסביבתית. זאת לאור העובדה שקונפוציוס כמורה וממשיכיו עסקו רבות גם בשאלות של חינוך ומחקר זה הוא הזדמנות לגעת בשני הצדדים הללו של הקונפוציוניזם, הן הגישה הסביבתית והן הגישה החינוכית.

בחלק הראשון הדיון הינו תיאורטי, בו בחנתי את נקודות ההשקה בין הקונפוציוניזם לבין הגישות הקיימות בחינוך הסביבתי. שאלת המחקר שליוותה את החלק הראשון הייתה: מה הם יחסי הגומלין הקיימים בין הקונפוציוניזם לבין החינוך הסביבתי מבחינת העקרונות התיאורטיים והמעשיים העומדים בלב כל אחת מהגישות? גישת המחקר שנבחרה בחלק זה הינה ניתוח טקסטואלי של המקורות הקונפוציאנים ופירושיהם, בראי מספר גישות מרכזיות הקיימות לחינוך סביבתי. המקורות הקונפוציאנים המרכזיים שנבחרו היו: מאמרות קונפוציוס, מנציוס, תורת הגדול ודרך האמצע וקיומה. 

בחלק השני שאלת המחקר הייתה: האם ואיך באים לידי ביטוי העקרונות המשותפים לשתי הגישות בהשקפת העולם של מחנכים סביבתיים במסגרות חינוכיות בלתי-פורמליות ואלטרנטיביות בישראל? גישת המחקר שנבחרה בחלק זה היא גישת מחקר איכותנית – קונסטרוקטיביסטית-פרשנית. במסגרת החלק הזה נערכו ראיונות עומק עם 15 מחנכים סביבתיים ממסגרות חינוכיות בלתי-פורמאליות שונות.

הממצאים של שאלת המחקר הראשונה מלמדים כי קיימות נקודות זיקה רבות בין שני תחומי הדעת. בין הנקודות המשמעותיות ניתן למצוא את התפיסה המערכתית-מארגית של המציאות והתפיסה ההוליסטית. בנוסף נמצא קשר הדוק לתפיסת האזרחות והאוריינות הסביבתית כפי שבאה לידי ביטוי בספרות של החינוך הסביבתי.

הממצאים של שאלת המחקר השנייה הם שהנקודות הללו באות לידי ביטוי גם בתפיסות העולם ובחיי היומיום של המחנכים. עוד מלמדים הממצאים שישנן שתי נקודות משמעותיות שעלו הן ברעיונות הקונפוציאנים והן בתפיסות העולם של המחנכים, ושלא עלו בצורה מובהקת בשדה החינוך הסביבתי. הראשונה מתייחסת לאותנטיות של המחנך ולדוגמא אישית כבסיס לחינוך הסביבתי והשנייה לחשיבותה של הדרך והתהליך לעומת התוצאה. 

ממצאי המחקר בכללותם מלמדים על הקשר ההדוק הקיים בין הקונפוציוניזם לבין החינוך הסביבתי בתיאוריה ובפרקטיקה. וכן, מלמדים על המחנכים במסגרות הבלתי פורמליות והאלטרנטיביות שבגישתם לחינוך הסביבתי מכניסים נופח קונפוציאני לשדה ללא ידיעתם.

מחקר זה יכול להוות הצעה לתחום חדש: 'חינוך קונפוציאני-סביבתי' ולשמש ככלי פרקטי למימוש בידי מחנכים סביבתיים ובכלל במסגרות השונות.