ההתיישבות הבדואית הלא מוסדרת בדרום הארץ - תמונת מצב סביבתית בסוגיות נבחרות

"אולי הדברים היו נראים אחרת אם היו מציגים את בעיות התעסוקה, את תנאי המגורים, הפחונים שבהם מתגוררים בחום של 40 מעלות... זה מצב קשה ואתה לא מאמין שדבר כזה קורה במדינת ישראל. לפעמים אני חושב שעדיין לא מבינים שהבדואים בנגב הפסיקו לנדוד. צריך לחבר אותם למים, לביוב, לחשמל ולתקשורת. צריך לחבר אותם למדינה." (תנ"צ מרדכי נחמני, מפקד מרחב הנגב לשעבר במשטרת ישראל בראיון לזמן הנגב,8.9.2000)

תושבי הכפרים הלא מוכרים עומדים במרכז סוגיית הקרקעות בנגב. היעדר תכנון מקומי בשטח מוביל לבניה ללא היתר, להוצאת צווי הריסה והריסת בתים. לפי הנתונים שבדו"ח מרכז המחקר של הכנסת, כ-1,500 מבנים ללא היתר נבנים בכל שנה בכפרים הבלתי מוכרים. תושבי הכפרים הלא מוכרים אינם רוצים לעזוב את מקום מגוריהם הנוכחי, ותובעים שמקבצי המבנים שאותם הם משייכים ל-35 הכפרים יזכו בהכרה ובפיתוח מלא מטעם המדינה.(יצחק רייטר , 2012).

הנחת המוצא של המדינה בנוגע לישובים הבדואים הלא מוכרים , המוצגת בתוכנית האסטרטגית לפיתוח הנגב (2005), היא כי השפעתם על הסביבה היא שלילית. מחקר זה בה לבחון טענה זו. המחקר בוחן את השפעות ההתיישבות הבדואית הלא מוכרת על הסביבה בסוגיות נבחרות ואת ההיתכנות לבנות "ארגז כלים" תכנוני כתוצאה מלמידה והבנה של השפעות אלו. כיום, התכנון ברמה הארצית מתעלם לחלוטין מקיומם של כפרים אלו.

המחקר מתמקד במרחב שוקת ששטחו; 27 קמ"ר וגבולותיו,  כביש 31 בצפון, כביש 60 במערב, נחל חור ונחל יתיר במזרח, ומדרום תל- שבע.  במרחב מצויים שני ישובים אשר הוכרו בשנת 2003 (במסגרת החלטת ממשלה), אום בטין וא-סייד. ביניהם מפוזרים כ- 42 צבירים (צביר- 2 מבני מגורים אשר אינם מוכרים על פי חוק המצויים במרחב (מתוך אתר משרד החקלאות, הרשות להתיישבות הבדואים בנגב).

המחקר בוחן את ההשפעות הסביבתיות הנובעות מעצם היותם של הכפרים לא מוכרים, קרי, נובעות מכך שהישובים אינם מחוברים לרשת התשתיות הארצית כגון: חשמל, מים, ביוב ואשפה ובנוסף, בודק המחקר את אופן שימוש וניצול הקרקע ע"י תושבי כפרים אלו.

ניתוח ההשפעות הסביבתיות במחקר בוצע באמצעים איכותניים (שאלונים) ובאמצעים כמותניים (ניתוח תצלומי אוויר ומדידות פרטניות ב- 10 תחנות מדידה).  המחקר דרש עבודת שדה נרחבת שכללה בחינה במבט-על (מאקרו) ובמבט פנימי-אינטימי (מיקרו) של צורת התיישבות זו. שיתוף הפעולה הנרחב של הקהילה בשדה המחקר בכלל ובית הספר אל-עמאל בפרט אפשרו את קיומו של מחקר זה. ביקורים שבועיים לאורך כל תקופת המחקר, סיורים בשטח, מפגשים עם התלמידים ומשפחותיהם, כל אלו מהווים את הבסיס לנתוני המחקר ולתוצאותיו.

המחקר מראה לראשונה כי להתיישבות הבדואית הלא מוכרת בדרום הארץ יש השפעות חיוביות ושליליות על הסביבה, ולא שליליות בלבד כפי שנטען עד כה ע"י המדינה. כמו כן מראה המחקר באופן ישיר ועקיף כי לסביבה השפעה ניכרת על אורחות חייהם של תושבי הכפרים הלא מוכרים.  במחקר בוצעה לראשונה באוכלוסיית הכפרים הלא מוכרים, בדיקה פרטנית של סוגיות נבחרות, המאפשרות לנו לראות הלכה למעשה שקיימים יחסי גומלין בין האדם לסביבת מגוריו בה הוא תלוי לצורך הישרדותי. המחקר מעלה ומדגיש את עוצמת יחסי הגומלין בין האדם החי בסביבתו ומהווה חלק בלתי נפרד ממנה בצורת ההתיישבות הלא מוכרת. עוד מראות תוצאות המחקר כי אורח החיים בכפרים הבדואים הלא מוכרים מושפע ומוכתב לעיתים ממנהגים ונורמות חברתיות הקיימים בחברה זו. המחקר מאשש את הקביעה כי הימצאותם של הכפרים הלא מוכרים בשטח הוא עובדה אשר לא ניתן להתעלם ממנה.

מניתוח התוצאות ניתן לראות כי ישנן סוגיות בהם ניתן ללמוד ולהפנים בתכנון עתידי ערכים והתנהגויות מתושבי הכפרים הלא מוכרים ומנגד ישנם סוגיות בהן יש להתמודד תכנונית עם המצב הקיים. המחקר מתרגם סוגיות אלו ל"סל כלים תכנוניים" אותם יש להטמיע בתהליכי תכנון מהרמה המקומית ועד לרמה הארצית. כך הוא מרים תרומה אפשרית לתהליכי תכנון עתידיים בכפרים הלא מוכרים בהיבטים סביבתיים המפורטים בעבודה ולדיון בהשפעתם של ישובים לא מוכרים על סביבתם בכלל.

בנוסף, מעלה המחקר ומראה דמות חדשה, מתקדמת, יצירתית ומקורית של התושבים הבדואים בכפרים הלא מוכרים, אשר תנאי חייהם מחייבים אותם ליכולת הסתגלות גבוהה ויצירתיות הנובעות מהצורך ההישרדותי. כמו כן מראה המחקר כי ישנם ערכים סביבתיים התנהגותיים אשר "אובדים" בתהליכי התכנון הקיימים כיום וכי יש הרבה מה ללמוד מצורת התיישבות לא מוכרת/לא מוסדרת/ספונטאנית המבוססת ברובה על תלות האדם בסביבת חיו, בתהליכי תכנון עתידיים

מחקר זה הינו ראשוני מסוגו כאשר הוא בוחן את אורח החיים ותנאי המחייה הלכה למעשה בכפרים הלא מוכרים ואת השפעתם על הסביבה ומהווה נקודת התחלה למחקרים עתידיים. כל אחת מן הסוגיות שנבחנו יכולה להיות נקודת התחלה למחקרי עומק נוספים.