שינוי היחס אל העיר

 

רוני ברגר 

מנחים: פרופ' יובל פוטרוגלי, ד"ר, אדריכל ערן נוימן

הכותרת "סביבה" מכילה בתוכה אינספור אפשרויות ומזמינה אינספור עולמות מחקר, החל ממדעים מדויקים, דרך מדעי החברה ועד למדעי הרוח. מושג ששב ועולה בהקשר של השיח הסביבתי ככלל ובמסגרת הקורסים והעבודות הנכתבות בבית הספר פורטר ללימודי סביבה הוא העיר.

 

לא בכדי, תופסת העיר נפח משמעותי מהשיח הסביבתי. לראשונה בהיסטוריה, יותר ממחצית מאוכלוסיית העולם מתגוררת בערים והצפי הוא כי מגמה זו רק תלך ותגבר (United Nation, 2014). חוקרים, פובליציסטים, קובעי מדיניות, פוליטקאים ואחרים ממצבים את העיר כמרחב הרלוונטי ביותר לעתיד "ירוק", נכון, בר קיימא, סביבתי יותר, אך האם במסגרת השיח העשיר הזה עצרנו ושאלנו את עצמנו "מה עיר?"

איזו חברה משקפת העיר? איזו חברה היא מכוננת? כיצד היא משפיעה על הדרך בה אנחנו תופסים מרחב, אינטראקציות אנושיות, רעיונות? כיצד היא משפיעה על תפיסת האדם שלנו? מה מיליוני האנשים שממלאים את הערים בקצב גובר מחפשים בה? מה היא נותנת להם? מה היא דורשת מהם?

עבודה זו מבקשת להציף את השאלות הללו ולהציע תשובות לחלקן, אך מעבר לכך, היא מבקשת לחקור את הרעיון כי ישנה טרנספורמציה בתשובה לשאלות הללו, דהיינו לבחון את השינוי ביחס אל העיר.

 

הנחת היסוד של העבודה היא כי נוסף למרכזיותה של העיר כתופעה מרחבית, העיר נוכחת גם כתופעה חברתית ותרבותית. הרעיון כי השפעתה של העיר חורגת מהפונקציה שלה כמרחב מגורים, וכי היא משפיעה על האופן בו אנחנו תופסים את העולם, הוא שהופך את החקירה הזו לרלוונטית ורב תחומית במהותה.

 

השערת המחקר היא כי ניתן לזהות שינוי ביחס אל העיר. האופן שבו תפסו את העיר, הן כמושג והן כמרחב קונקרטי במאה ה-19 שונה מהאופן בו אנחנו תופסים את העיר כיום, או מהאופן בו היא נתפסה לפני עשרים שנים.

העבודה מבקשת להתחקות אחר השינוי הזה במסגרת ציר זמן ומרחב מוגדר, כאשר ציר הזמן מתחיל בעיר התעשייתית של סוף המאה ה-19, תחילת המאה ה-20 ומסתיים בימינו אנו, שנת 2016. המרחב מוגבל לעולם המערבי. האמצעי באמצעותה נעשית בחינה זו הוא סקירה של מספר טקסטים (או דמויות או קבוצות) מרכזיים המתייחסים לכמה נקודות בציר הזמן הזה.

הטקסטים שנבחרו הם טקסטים מוכרים וידועים בשיח אודות העיר. הם ממלאים תפקיד מורכב: הם גם מבטאים את התפיסה העירונית הרווחת לכל תקופה, אך הם גם משפיעים עליה וממשיכים בהבנייתה  הטקסטים והגישות בהם בחרתי להתעמק, לא נולדו בריק ועל כן כל פרק מתייחס גם לטקסטים משלימים מתחומים שונים. דיון משולב זה מאפשר לי לזקק את תפיסת העיר התקופתית עבור כל נקודת זמן ובסופו של דבר להדגים ולבחון את הטרנפורמציה בין תפיסות העיר הללו ולדון באופי השינוי.

 

הטקסט הראשון הנדון בעבודה הוא "עיר הגנים של המחר" מאת אבנעזר הווארד שיצא לאור ב-1898. הספר, הפך בסופו של דבר לספר משפיע והווארד לדמות מפתח שיש הרואים בה אחד מהאבות המייסדים של תנועת התכנון העירוני.

 
תפיסת העיר המגולמת בפרק זה היא של מרחב עמוס, כאוטי, מנוכר, רקוב מוסרית, מלוכלך ומלא בסבל. העיר היא בעיה ועיר הגנים היא ניסיונו של הווארד לספק פתרון לבעיה הזו. פתרון זה הוא מרחב אוטופי חדש המהווה נישואים בין העיר, שעל אף כל חסרונותיה מגלמת יתרונות כמו הזדמנויות ההעסקה לבין הכפר, המגלם ערכים של רוחניות גבוהה, הדדיות וחסד. הפתרון של הווארד, מנציח במידה מסוימת את התפיסה השלילית של העיר ומשליך עליה פתרונות אנטי- אורבניים.

 

הפרק הבא מתמקד במודרניזם ומדגים יחס שונה אל העיר באמצעות דיון באדריכל המודרני, לה קורבזייה, בקבוצת האדריכלים Team 10”"  ובקבוצת האדריכלים ארכיגרם. גם עבור לה קורבזייה העיר היא בעיה, בעיה שלא הוגדרה כראוי. הפתרון עבורו הוא אוטופיה טכנולוגית מודרנית רדיקלית. נקודת המבט שלו היא מלמעלה, הוא לא מתעכב על הדינמיקות הקיימות בעיר על חיי הרחוב, על היתרונות הקיימים בה כפי שהיא, משום שההכרח עבורו הוא להרוס את הקיים כדי לבנות מחדש את העיר. טובה יותר, חדשנית יותר, מודרנית יותר.

 

הדיון ב”Team 10”  ובארכיגרם מדגים קודם כל כי העיר ממשיכה להיות מושא לדיון גם במחצית השנייה של המאה ה-20 וכי הדיון הזה מתפתח וכולל תחומים נוספים, פלטפורמות נוספות וצורות חשיבה נוספות. לעומת היחס אל העיר הנשקף הן בפרק הראשון והן בדיון בלה קורבזייה, ניתן לזהות כי הדיון בעיר חף משיפוטיות. המטרה איננה למצוא פתרון לבעיה, אלא למצוא את הדרך הנכונה להתקדם הלאה. מה שעלול להיות לא מתאים, לא נכון או אפילו מזיק אינו העיר עצמה, אלא הגישה הננקטת כלפיה.

 

הפרק הבא מייצג לא רק תנועה על ציר הזמן, אלא גם תנועה על ציר המרחב ועוסק באופן ספיציפי בניו- יורק. הבחירה בניו- יורק, נובעת הן מהשכיחות הגבוהה שלה בייצוג של מושג העיר בתרבות הפופלרית והן מהיותה מרחב עירוניי ייחודי, כפי שמפורט בפרק. הטקסט האורבאני בו מתעמקת העבודה בפרק הזה הוא הספר "מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות" של ג'ין ג'יקובס. תפיסת העיר שמגולמת בפרק זה ממשיכה במידה רבה את תפיסת העיר שהוצגה בתום הפרק הקודם. העיר ממשיכה להיות מושא לדיון והיחס אליה ממשיך להיות חף משיפוטיות ומיומרות לפתרון בעיות. נקודת המבט הייחודית  של ג'יקובס, עיותנאית קנדית חסרת השכלה תכנונית פורמלית, שדנה בעיר מתוך החוויתי והפרטיקלורי, מנקודת מבטו של ההולך ברחוב, ולא של המתכנן מוסיפה נדבכים נוספים לתפיסת העיר. זוהי תפיסה שפוגשת בעיר עצמה, כפי שהיא, מבלי להשליך עליה תפיסות חיצוניות.

 

הדיון בג'יקובס מוביל לדיון במגמות עכשוויות בתפיסת העיר; שתיים מהמגמות הללו, תיאוריות מורכבות של ערים ועיר חכמה מהוות פוטנציאל להמשיך את היחס אל העיר, כפי שזיהינו אצל ג'ין גי'קובס, לצד פוטנציאל להשיב למרכז דווקא תפיסות כמותניות ומדעיות יותר של הערים ואילו התפיסה השלישית, פלייסמייקינג, מייצגת המשך מובהק של המגמה הזו.

 

הסקירה שהוצגה במהלך העבודה מוכיחה את השערת המחקר שלי, כי ניתן לזהות שינוי ביחס אל העיר ולמקם שינוי זה על ציר הזמן, מהעיר התעשייתית של המאה ה-19 וה-20 ועד לגישות עירוניות עכשוויות. היחס אל העיר השתנה באופן ניכר מאז התבססותה של העיר כתופעה מרחבית ותפיסתית ועד היום, כאשר העיר נתפסת עבורנו, אנשי המאה ה-21 כמעט כמובנת מאליה. בתוך השינוי הזה ניתן להתייחס לכמה מאפיינים מרכזיים: שינוי בנקודת המבט, מלמעלה למטה; תנועה מתפיסה של העיר ככאוס בלתי מובן לתפיסה המכירה בקיומו של סדר בתוך הכאוס; תנועה מבעיה שיש למצוא לה פתרון יחד להכלה של ריבוי.

תרומתו של מחקר זה היא בראש ובראשונה הפניית זרקור לנושא בולט פחות בשיח העירוני: השתנות היחס אל העיר. אני מאמינה כי הפניית זרקור זו היא צעד חשוב לעבר תפיסה מחקרית נכונה של העיר ומעורבות אחראית בעיצובה.

 

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש
שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות, נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>