כמות הטל בישראל והשתנותה כתוצאה משינויי אקלים 1961-1990 עד 2001-2030

הטל הוא תופעה מטאורולוגית בה מים במצב צבירה נוזלי מתהווים על פני הקרקע או על עצמים הסמוכים לה, בדרך כלל בשעות הלילה. על אף שכמות הטל היומית מהווה בממוצע פחות מ- 10% מההתאדות היומית, מחקרים מצאו כי לטל תרומה ליעילות השימוש במים של צמחים, הוא מהווה מקור מים עבור מיקרואורגניזמים וחרקים, תורם ללחות הקרקע בעיקר באזורים צחיחים וצחיחים למחצה ומסייע ביצירת קרומי קרקע. הטל מהווה גם כר לפעילות של מחוללי מחלות צמחים ולפיכך נודעת לו גם השפעה שלילית שלעתים עולה על זו החיובית.

על אף היותו תופעה מטאורולוגית חשובה, נפקד מקומו של הטל במחקר בכלל ובמחקר שינויי האקלים בפרט, בעיקר בשל היותו תופעה מיקרו-מטאורולוגית שאינה ניתנת לייצוג בנקל על ידי מודלים אקלימיים גסים. שיפורים שחלו ביכולותיהם של מודלים אקלימיים אזוריים והגדלת נפחי אחסון מידע, יוצרים היום אפשרויות לשמור ולהתייחס לרזולוציה עיתית בת שש שעות ופותחים בכך פתח לבחינת השתנותן של תופעות מיקרו-מטאורולוגיות כתוצאה משינויי אקלים, ביניהן הטל.

בעבודה זו נעשה שימוש בנתוני מודל אקלימי אזורי מצומד EBU-POM (Eta Belgrade University – Princeton Ocean Model) ברזולוציה עיתית של שש שעות ורזולוציה מרחבית של כ- 30 ק"מ להערכת השינוי בטמפרטורה, בלחות היחסית ובמהירות הרוח בישראל בין התקופה 1961-1990 לתקופה 2001-2030. מנתונים אלו של המודל חושבה כמות טל לילית פוטנציאלית בנקודות השריג מעל ישראל בעזרת נגזרת של משוואת פנמן-מונטית'. הנגזרת בה נעשה שימוש היא זו המשמשת כתקן של ארגון המזון העולמי (FAO) לחישוב התאדות פוטנציאלית, כאשר ערכים שליליים של התאדות חושבו כטל. כמות הטל הפוטנציאלית המחושבת באופן זה עבור תקופה 1961-1990 הושוותה לכמות הטל הפוטנציאלית עבור תצפיות מטאורולוגיות מתקופה זו על מנת לעמוד על ההטיה (bias) של המודל ולכמות הטל הפוטנציאלית לתקופה 2001-2030 על מנת לעמוד על השינוי הצפוי כתוצאה משינויי אקלים. כמויות הטל הפוטנציאליות שחושבו הן עבור המודל והן עבור התצפיות עומדות על מעל mm 50 בשנה ברוב אזורי ישראל (פרט לירושלים ומרכז הנגב ודרומו), כמויות הגדולות פי 2 עד פי 3.5 מכמויות טל שנמדדו בעבר בישראל.

נמצא כי למודל האקלימי התאמה טובה לתצפיות בבאר שבע ובבית דגן. בתחנות אלו התקבלה הטייה חודשית ממוצעת בכמות הטל הפוטנציאלית הקטנה מ- mm 1 בחודש המהווים כ- 13% מכמות הטל שחושבה מן התצפיות. בירושלים, לעומת זאת, התקבלה הטיה גדולה יותר של כ- mm 2.5 בחודש המהווים כ- 50% מכמות הטל הפוטנציאלית שחושבה מן התצפיות.

נמצא עוד כי ברוב אזורי ישראל חזויה בתקופת 2001-2030 ירידה מצטברת בכמות הטל הפוטנציאלית של עד mm 1 במשך חדשי הקיץ (יוני עד אוג') ברוב האזורים, עליה מצטברת של למעלה מ- mm 1 במשך חדשי החורף (דצמ' עד פבר') ומגמה מעורבת בעונות המעבר. כל אלה מצטברים לכדי עליה של לא יותר מ- mm 2.8 בכמות הטל הפוטנציאלית השנתית בישראל בהשוואה לתקופה 1961-1990. כמות זו מהווה תוספת שאינה גדולה מ- 5% לכמות הטל הפוטנציאלית השנתית.

אף שעצם נוכחות הטל על עלוות הצמח משפרת את יעילות השימוש במים ביותר מפי 2, התוספת הכללית הקטנה והירידה המזערית בכמות הטל בחודשי הקיץ אין בהם כדי להשפיע באופן מהותי על יעילות השימוש במים של הצמחיה.