הקמת תשתיות סביבתיות המשלבות טכנולוגיה חדשנית מקרה בוחן של השפעת מדיניות ממשלתית על שוק הפסולת העירונית המוצקה בישראל

התמודדות עם אתגרים סביבתיים כרוכה בשינוי דרמטי של תהליכי הייצור והצריכה. שילוב טכנולוגיות חדשניות הינה דוגמה לשינוי מסוג זה.  מחקר זה מתמקד באופן בו מדיניות ממשלתית מעודדת שילוב של טכנולוגיות חדשניות בתשתיות סביבתיות. בתחום הטיפול בפסולת, טכנולוגיות חדשניות מובילות לשינוי הדפוס הלינארי "כרה, ייצר, השתמש וזרוק" האופייני לכלכלה המודרנית. דפוס פעילות זה מגביר את חוסר היעילות בשימוש במשאבים בראשית שרשרת הייצור ואת הזיהום "בקצה הצינור". בפועל, הקמה של מתקנים מתקדמים הכוללים טכנולוגיות חדשניות, מאפשר את התבססותה של הכלכלה המעגלית ומגביר את שיעורי המחזור וההשבה של חומרים המוגדרים כפסולת.

שאלת המחקר העיקרית של עבודה זו  הינה: "מהי ההשפעה של מדיניות המשרד להגנת הסביבה המעודדת הקמת מתקני טיפול מתקדמים לטיפול בפסולת עירונית אורגנית?" תשובה לשאלה זו, תסייע לקבוע את מידת האפקטיביות של מדיניות המשרד להגנת הסביבה בפועל ולהבין האם יש צורך בכלי מדיניות נוספים על מנת ליצור תמהיל אופטימאלי להשגת יעדי המדיניות. 

בישראל נוצרו בשנת 2010 4.2 טון של פסולת עירונית מוצקה (ביתית). על פי נתונים אלו כל תושב במדינת ישראל מייצר 1.7 ק"ג של פסולת עירונית מוצקה בשנה. מבט על  מגמת יצור הפסלות בין השנים 2000 – 2010 מצביע על עליה מתמדת בכמות הפסולת העירונית לנפש נמצאת. הסיבה העיקרית לכך היא ששיעור הגידול בכמות הפסולת השנתית הוא בין 3% ל- 5%, לפחות כפול מקצב הגידול של הריבוי הטבעי השנתי, 1.7%. סקר הפסולת האחרון שנערך בשנת 2005 מצביע על כך שיש עלייה בכמות הנייר, הקרטון והפלסטיק ביחס לשנת 1975. ברם, המרכיב המשמעותי ביותר בפסולת העירונית (לפי משקל), 40% מזרם הפסולת העירונית, הוא הזרם הפריק ביולוגית (בעיקר שאריות מזון).

כ-80% מהפסולת העירונית מטופלת באמצעות הטמנה באתרי הטמנה, שיטת טיפול אשר עלולה לגרום לזיהום. על מנת להתמודד עם מצב זה גובשה ואושרה בשנת 2006 תוכנית אב לטיפול בפסולת מוצקה. תוכנית זו הציגה מסגרת מקיפה לניהול משק הפסולת וכללה עקרונות, קריטריונים ויעדים ארוכי טווח שנועדו להשיג טיפול משולב בפסולת המוצקה בישראל. שנים מתוך ארבעת היעדים האסטרטגיים הינם בעלי זיקה ישירה לפיתוח והקמה של מתקני טיפול מתקדמים לזרם הפריק ביולוגית בפסולת העירונית המוצקה. ניתן לומר, שהיעד האסטרטגי הינו להחליף את שיטת הטיפול העיקרית, הטמנה, בטכניקות מתקדמות יותר כגון מתקני עיכול אנאירובי.