מדידת מהותיות הדיווח הסביבתי - המקרה הישראלי

דיווח סביבתי צובר תאוצה בארץ ובעולם כאמצעי חדש לפיקוח של מחזיקי עניין על פירמות. בדומה לדיווח פיננסי, הדיווח הסביבתי אמור להציב פרמטרים כמותיים ואיכותיים לטיב החברה להשקעה ולקדם שקיפות עבור משקיעים ומחזיקי עניין נוספים. בפועל, לא קיימים פרמטרים ברורים לדיווח סביבתי ולכן הוא לא תמיד תורם ליכולת להעריך את הסיכונים וההזדמנויות הסביבתיים של הפירמה וליכולת להשוות בין פירמות, במיוחד בשל ההבדלים הגדולים בין צרכי הדיווח בסקטורים שונים. על אף ההתפתחות הרבה בדיווח הסביבתי בישראל, כמעט ולא נעשו מחקרים מקיפים בתחום. הנושא עדיין נמצא בארץ ברובו מחוץ לשיח האקדמי ומתפתח כמעט ורק במישור העסקי. מטרת מחקר זה היא להציג כלי מחקרי להערכת איכות הדיווח הסביבתי של פירמות וליישם אותו על המקרה הישראלי.

עבודה זו מציגה מתודולוגיה להערכת טיב הדיווח הסביבתי (להלן: "מהותיות הדיווח"), בהתבסס על דוח של קהילות המשקיעים ה- EFFAS וה- DVFA , בו נבנתה רשימה של מדדים המהותיים לדיווח בנושאי סביבה, חברה וממשל לכל סקטור בנפרד. העבודה אומדת את מהותיות הדיווח הסביבתי באמצעות בחינת נוכחות המדדים הסביבתיים מהדוח הנ"ל בקרב פרסומים של חברות ציבוריות בסקטורים נבחרים בישראל, בהשוואה לצפון אמריקה, ובוחנת את הגורמים המשפיעים עליה. המדגם כולל את החברות הישראליות הנכללות במדד 100 בבורסה לניירות ערך בת"א מסקטורים הבנקאות, הכימיה והטלפוניה וכן חברות ציבוריות מקבילות להן בגודלן (הן באופן מוחלט והן באופן יחסי לשוק) שנסחרות בבורסה לניירות ערך בניו-יורק. הניתוח נעשה עבור השנים XXX-YYY . ניתוח ועיבוד הנתונים נעשה הן על-ידי חישוב שיעור הדיווח של האינדיקטורים המהותיים עבור כל פירמה במדגם והן ברמת האינדיקטור עצמו על-ידי אמידת ההסתברות לדווח בעזרת מודל רגרסיה.

להלן הממצאים המרכזיים:

• בהתאם להשערת המחקר, הדיווח בפועל רחוק מלשקף את צרכי המשקיעים – רק 17 אחוזי דיווח של האינדיקטורים המהותיים למשקיעים בקרב החברות במדגם. גם בניכוי חברות שאינן מדווחות, אחוז הדיווח מגיע רק ל-35 אחוזים. 
• הדיווח של אינדיקטורים מוכרים בעלי הד ציבורי גבוה ב-26.6 נקודות האחוז בהשוואה לדיווח של אינדיקטורים אחרים. רצוי לתת כבר בתקציר דוגמא לאינדיקטור מוכר בעל הד ציבורי (מציעה, כלל, להחליף הכל למילה העברית "מדד") 
• הדיווח של פירמות ציבוריות ישראליות נמוך יותר מהדיווח של פירמות ציבוריות צפון אמריקאיות בכ-7 נקודות האחוז בממוצע, אם כי הפער מוסבר בעיקר על ידי הפערים בגודל הפירמות. בבחינה סקטוריאלית עולה כי סקטור הכימיה בישראל נמצא בפיגור ניכר ביחס לחברות אמריקאיות, עם שיעור דיווח של כ-15 נקודות האחוז נמוך יותר.
• שיעור הדיווח של החברות הגדולות גבוה יותר, כאשר הגודל הרלוונטי הוא גם במונחים מוחלטים אך בעיקר יחסית לגודל השוק. ממצאים אלו מתיישבים עם ההשערה שהפירמות המובילות בשוק המקומי נאלצות לדווח טוב יותר משום שעיקר הלחץ הציבורי מופנה אליהן.
• החברות הישראליות, ובמיוחד המובילות, דומות יותר באיכות הדיווח שלהן לחברות המובילות בצפון אמריקה מאשר לחברות בעלות שווי שוק דומה להן.
• בהתאם לממצאים בספרות, ענף הכימיה, שהוא המזהם ביותר, הוא גם הענף עם שיעור הדיווח הגבוה ביותר.
• פלטפורמת הדיווח המקובלת בעולם, ה- GRI, היא דומיננטית במיוחד בישראל. נמצא כי השימוש בפלטפורמה זו מביא לדיווח מהותי יותר, במיוחד אם הוא עבר ביקורת חיצונית. עם זאת, גם שימוש בפלטפורמה זו אינו מוביל לדיווח מהותי מלא.
• לחץ ציבורי לדווח, הנאמד בעבודה על פי דרישות הדיווח של ארגון ה-CDP, מביא לדיווח מהותי יותר. נמצא כי דרישות הארגון הביאו לשיעור דיווח גבוה יותר של כלל האינדיקטורים המהותיים.

הפער הגדול שנמצא בין ביצועי הפירמות לבין צרכי משקיעים בכל הנוגע לדיווח סביבתי, יש בו כדי לאותת על שינוי קרב בתחום. אם עד לפני מספר שנים עצם פרסום דוח סביבתי היה בו כדי לשכנע משקיעים שמדובר בחברה אחראית שמנהלת את סיכוניה באופן מלא ואף מפנה משאבים לטובת הסביבה, הרי שכיום חלה התפכחות בנושא. הדוחות הוולונטרים במתכונתם הנוכחית אינם מספקים עוד את ציבור המשקיעים והם דורשים כלים אמינים ועקביים. נראה כי השלב הבא בתחום יהיה רגולציה וסטנדרטיזציה של הדיווח הסביבתי.