קומדיה ירוקה: אתגרים ומודלים בהעברת מסרים סביבתיים במסגרת תכניות קומדיה וסאטירה בטלוויזיה

מטרת המחקר ללמוד ולאפיין מהם האתגרים אשר עימם התמודדו יוצרים בעת יצירת קומדיות וסאטירות בטלוויזיה המסחרית העוסקות בסביבה, ומהן הגישות והאסטרטגיות אשר הם יישמו על מנת להתמודד עם האתגרים הללו. זאת על מנת להכיר וללמוד דרכים לשילוב אפקטיבי של נושאי סביבה בקומדיה וסאטירה, באופן שיחזק ויעצים את המטרה הסביבתית. המסגרת התיאורטית של המחקר מבוססת על תחום ה"בידור-חינוך" [Entertainment-Education או Edutainment או הקיצור המקובל EE] (Rogers & Singhal, 1999) העוסק בקידום נושאים חברתיים באמצעות פורמטים של דרמה או בידור, בכללם תכניות טלוויזיה וסרטי קולנוע. 

 

 הגוף התיאורטי והמחקרים הקיימים בתחום של שילוב מכוון ולפעמים לא מכוון של תכנים חברתיים בפלטפורמות בידוריות מתמקד בעיקר בהשפעה על הקהל. דהיינו, באופן  בו התכנים של הפרויקטים משפיעים על קהלי היעד הפוטנציאלים. מחקרים אלה  שמים דגש על  סוף התהליך, ולכן ראוי להרחיב ולהעמיק את הידע התיאורטי והפרקטי הקיים על שלבים מוקדמים יותר, בין השאר בעזרת ראיונות עם היוצרים עצמם.

 

מהספרות בנושא עולה כי על מנת ליצור תוכניות המקדמות נושאי סביבה באופן אפקטיבי, יש ליצור עבודה משותפת בין אנשים המקדמים נושאים סביבתיים, לבין אנשי תעשיית הטלוויזיה. שיתופי פעולה אלו יוצרים מפגש בין שני עולמות תוכן, אשר אינם מורגלים בעבודה משותפת. פיתוח תחום ה"בידור חינוך" ויצירת תוכניות התערבות המצליחות להיעזר בחוזקות של שני הצדדים חייב לכלול יצירה של שפה משותפת וזירת עבודה משותפת (Bouman 2002). לצורך כך יש להגיע להבנה טובה יותר של האתגרים העומדים בפני כל צד, בבואם ליצור תוכניות העוסקות בסביבה. וכן בדרכים להתמודדות עם האתגרים הללו. זאת, במטרה ליצור סביבה פורה לעבודה משותפת. מחקר זה מתמקד בקומדיה וסאטירה מכיוון, שנוצר בו שיח סביבתי ביקורתי, אשר לרוב לא בא לידי ביטוי בסוגות אחרות.   

 

 הקומדיה הסאטירית, גם בפורמט של דרמה קומית או 'סיטקום', מסוגלת לקחת חלק ביצירת שינוי חברתי. תאוריית ה"מסגרת הקומית" שואפת להסביר את היכולת הזו. בקומדיה העושה שימוש באלמנטים ביקורתיים, ניתנת הזדמנות לצופים לראות את עצמם באור חדש, אשר  הוא מאפשר להם להיות לראות את העוולות הקיימות בעולמם, אשר לעיתים כבר השתרשו והפכו לנורמה הנסתרת מן העין,  לצפות בעצמם ובדרך בה הם מתנהגים, כפי שכותב Burke (1937)-  " "To be observers of themselves. נקודת מוצא זו מאפשרת התמודדות ביקורתית, המבקשת להביא לשינוי חברתי.