מכשירים את הקרקע: גינון קהילתי בתל אביב-יפו כמקרה מבחן לניהול משאבים משותף בנחלת-הכלל העירונית

הסטודנטית: תמר נויגרטן
מנחים: פרופ' דני רבינוביץ וד"ר יצחק אומר

גינות קהילתיות הן גינות המוקמות במרחב הציבורי העירוני על ידי קבוצות תושבים, שמטפחים אותן ומנהלים אותן במשותף. הגינות הקהילתיות הן מרחבים המיוצרים על ידי התושבים ומשקפים את רצונותיהם וצורכיהם. מבחינת מעמדן הקנייני, הגינות הקהילתיות מבטאות מצב ביניים – שטח ציבורי שמנוהל באופן שיתופי וקהילתי על ידי תושבי העיר כנחלת-כלל. עבור מוסדות השלטון המקומי הערוכים, הן מבחינת המערכת החוקית והן מבחינה תודעתית, להתמודד עם משטרי הקניין המקובלים בלבד – רכוש פרטי ורכוש ציבורי – מדובר במצב חדש ומאתגר.

 

המחקר מבקש לנתח את הגינון הקהילתי בערים באמצעות כלים שמקורם בשני תחומים: העיסוק בניהול משאבים משותף בנחלות-כלל, והשיח הגיאוגרפי-חברתי המשתייך לזרם "המפנה המרחבי". בלב המחקר ניצבת שאלת-על בדבר היתכנותו של ניהול משאבים משותף מוצלח בסביבה עירונית ובדבר התנאים המעודדים זאת. מחקרים רבים עסקו בניהול משותף של משאבי טבע בסביבות כפריות ושבטיות, אך הדיון התיאורטי בניהול קהילתי של משאבים משותפים בסביבה עירונית מצומצם עדיין. מטרת המחקר היא כפולה: לאתר את מנגנוני הניהול המשותף המתגבשים בגינות קהילתיות בעיר ולנתח את ההקשר העירוני של הגינון הקהילתי, תוך התחקות אחר אופי התמיכה המוניציפאלית בגינות ומשמעויותיה.

 

מחקר השדה נערך בתל אביב-יפו, בשתי הגינות הקהילתיות הוותיקות והפעילות ביותר בעיר – בפלורנטין ובמעוז אביב. הגינות הוקמו בשכונות שנבדלות זו מזו במאפיינים מרחביים וסוציו-דמוגרפיים, והן שונות גם במנגנוני ניהול השטח: בפלורנטין הגינה מטופחת במשותף על ידי קבוצת הפעילים, ובמעוז אביב הגינה משלבת בין ערוגות משותפות וערוגות אישיות, שהוקצו תמורת תשלום למעוניינים בכך. המחקר מתבסס על תצפיות משתתפות בגינות ועל ראיונות עומק עם פעילים בגינות ועם נציגי הממסד העירוני, המשרד להגנת הסביבה וארגוני מגזר שלישי.

 

חלקה הראשון של העבודה מניח תשתית תיאורטית לדיון בגינות קהילתיות כנחלות-כלל עירוניות ומתאר את הספרות העוסקת בניהול משאבים משותף ואת ההיסטוריה של הגינון הקהילתי בעולם ובישראל. בחלקה השני של העבודה מוצגים ממצאי המחקר ודיון בהם.

 

פרק הממצאים פותח בהצגה מפורטת של הפעילות בשתי הגינות ומצביע על הגורמים המשפיעים על אופן ההתנהלות בגינות. בחינת הפעילות בגינות הקהילתיות מגלה כי ההכרעות הקנייניות, המרחביות והחברתיות שיוצרות את פרקטיקות הניהול המשותף בגינות משפיעות על כל ממדי הפעילות בגינות. הן מתוות את אופן ייצור המרחב על ידי הפעילים בגינות, מכוננות את המרחב הפיזי והחברתי שבו נוצרים הון חברתי, קשרים קהילתיים וידע, מעצבות את כללי הבסיס להתנהלות המשותפת בנחלת-הכלל ומשפיעות על מחויבותם של הפעילים ועל גיוס פעילים חדשים.

 

חלקו השני של הפרק בוחן את התפתחות התמיכה בגינון הקהילתי בתל אביב-יפו ומאפשר להאיר תופעה חדשה בעיר הישראלית, שכרוכה בשינוי משמעותי של דפוסי פעולה עירוניים. ניתוח התפתחותה של התמיכה הממסדית בגינות הקהילתיות מלמד כי עד כה לא הקדישה הרשות המקומית מחשבה לגינות כנחלות-כלל עירוניות. הממסד המקומי מזהה כיום בגינות הקהילתיות פרויקט משותף עירוני-ציבורי, אך פועל באופן חלקי בלבד להסדרה חוקית ונורמטיבית של מערכת היחסים בין הצדדים ושל זכויות הקניין ולהפנמת המצב החדש בקרב הדרגים הביצועיים. תפיסת השותפות שמציגה העירייה אינה עולה בקנה אחד עם זו שמבקשים חלק מהפעילים בגינות. התוצאה היא כי הגינות משמשות זירות למאבקים על כוח, סמכות והשפעה בין העירייה, כממונה על טיפוח נחלות-הכלל בעיר, לבין התושבים המבקשים לייצר לעצמם מרחבים שבהם יוכלו לממש את זכותם לעיר.

אוניברסיטת תל-אביב, ת.ד. 39040, תל-אביב 6997801
UI/UX Basch_Interactive