הכלכלה הנאו-קלאסית ושאלת הגבולות הסביבתיים לצמיחה כלכלית, 1950-1975

סביבתנים שהינם ביקורתיים כלפי צמיחה כלכלית טוענים כי הכלכלה האנושית חרגה בהיקפה מכושר הנשיאה של כדור הארץ, ומשום כך צמיחה נוספת אינה בת-קיימא ואינה רצויה. הזרם המרכזי בכלכלה בת ימינו (הכלכלה הנאו-קלאסית), לעומת זאת, רואה בצמיחה יעד מרכזי ולגיטימי עבור חברות מודרניות ומייחס חשיבות מועטה לסוגיה של גבולות אפשריים לצמיחה. באמצעות שימוש בכלים מתודולוגיים מניתוח שיח ביקורתי (Critical Discourse Analysis) ומעבודתם של הסוציולוגים Peter Berger ו-Thomas Luckmann, המחקר עוקב אחר השלב המעצב בהתפתחות השיח הנאו-קלאסי על גבולות הצמיחה, החל משנות החמישים המוקדמות ועד לאמצע שנות השבעים.

מניתוח של עשרות טקסטים המחקר מוצא כי במהלך שנות החמישים כלכלנים נאו-קלאסיים קידמו צמיחה כלכלית בעוד שהם מתעלמים משאלת הגבולות או מביעים עמדה אגנוסטית כלפיה; שנות השישים התאפיינו במיסוד של גישה טכנו-אופטימיסטית, בעוד שהעיסוק בסוגיה זו נותר שולי בשיח הכלכלי הרחב וכן מבודד מביקורת חיצונית של סביבתנים; בתחילת שנות השבעים ביקורת פופולרית על צמיחה כלכלית נענתה תחילה במתקפת נגד אגרסיבית שהובלה ע"י כלכלנים, ולאחר מכן בנסיונות להכיל את הביקורת הסביבתית באמצעות שילוב הנחות טכנו-אופטימיסטיות בתוך מודלים מאקרו-כלכליים.

המחקר חושף כיצד התיאוריה הכלכלית הנאו-קלאסית נשענת על, ומשעתקת, אמונות מודרניות בנוגע לקידמה, טכנולוגיה ושליטה אנושית על הטבע. ניתוח ביקורתי של ההנחות הללו עשוי להחזיר את השאלה על גבולות הצמיחה לקדמת הבמה ולאתגר מוסכמות רווחות הן בתיאוריות כלכליות והן בהתנהגות צרכנית.