בחינת תרומת קבוצות סוציו-אקונומיות בישראל לפליטות גזי חממה מצריכת מזון ביתי

מדענים רבים ברחבי העולם סבורים שהאקלים העולמי מתחמם וכי פליטות גזי החממה הן הגורמות לכך. על פי תחזיות שונות, ההתחממות העולמית - אם לא תיעצר בעשורים הבאים - עלולה לפגוע באופן בלתי הפיך במערכות האקולוגיות ולהזיק במידה רבה מאוד לאנושות (מקנזי, 2009 ;2013IPCC,). לכן על פי דוח האו"ם (Steinfeld et al., 2006) שינוי האקלים הוא בעצם האתגר הגדול ביותר שהמין האנושי מתמודד עמו כיום. מאז 1992 נדונות ומיושמות ברחבי העולם תכניות פעולה פוליטיות רבות, שקשורות לשינוי האקלים (Garnett, 2008) וגם בישראל נבחן מגוון רחב של כלי מדיניות להקטנת פליטות גזי החממה במגוון תחומים (לוי, 2012). עם זאת, לעומת המאמץ המושקע בתחומים של בנייה ירוקה, צריכת אנרגיה ותחבורה, בישראל מתעלמים כמעט לחלוטין מהשפעותיו של תחום המזון, אף שממחקרים עולה  תרומתן הניכרת של התחום לפליטות גזי חממה בעולם. גזי חממה אלו נוצרים בכל שלבי מחזור החיים של המזון, החל משלב החקלאות ותשומותיו, עבור בייצור, בהפצה, בקירור, בקמעונאות ובהכנת המזון בבית וכלה בסילוק הפסולת (Macdiarmid et al., 2011). ככל הידוע טרם נעשו מחקרים שמעריכים את סך פליטות גזי החממה משרשרת המזון העולמית הכוללת (Garnett, 2011), אבל ההערכה הרווחת היא שייצור המזון, כשמתחשבים גם בבירוא היערות, אחראי לכשליש מהעלייה בפליטות גזי החממה העולמיות ((NRM Education,2014;  Lappe, 2010, וזאת כשתעשיות המזון מן החי בלבד אחראיות לכ-14.5% מפליטות גזי החממה כתוצאה מפעילות אנושית FAO, 2013)).

המחקר החברתי בישראל נוגע לא מעט בתחום  המזון, אך הדגשים הם בעיקר על  בריאות, הרגלי תזונה, יוקר המחיה וצדק חברתי. היבטים של צדק סביבתי הקשורים לצריכת מזון ובעיקר השפעתו על פליטות גזי החממה, טרם זכו להתייחסות של ממש במחקר. מחקר זה הוא מחקר סביבתי-חברתי ששואף להעלות את הנושא על סדר היום הציבורי. המחקר בוחן את פליטות גזי החממה מצריכת מזון ביתי בישראל בהקשר החברתי כלכלי, ומנסה לעמוד על ה'תרומה' היחסית של משקי בית מעשירוני הכנסה שונים לפליטות שמקורן צריכת מזון. כמו כן בודק המחקר מהו שיעור הפליטה לנפש מצריכת מזון בישראל.

השערות המחקר הן שענף המזון בישראל אחראי לפליטות גזי חממה גדולות, שפליטות גזי החממה לנפש מצריכת מזון בבית ומחוץ לבית בישראל יהיו גבוהות יותר למעמדות הסוציו-אקונומיים הגבוהים מלמעמדות הסוציו-אקונומיים הנמוכים ושההבדלים בפליטות יהיו גדולים יותר מצריכת מזון מחוץ לבית משמצריכת מזון ביתי. השערה נוספת היא שהשיטות להערכת פליטות גזי חממה ממזון לפי קבוצות אוכלוסייה, אינן קיימות ויש לפתחן.

חשיבות המחקר בהיותו חלוצי במספר תחומים, שכולם במטרותיו. ראשית, פליטות גזי חממה מצריכת מזון הן כאמור חלק משמעותי מפליטות גזי החממה בעולם ולראשונה במחקר זה נעשה ניסיון לתת מידע אמפירי על פליטות גזי חממה לנפש מצריכת מזון בישראל. שנית, המחקר נותן מידע אמפירי על אי-השוויון בפליטות גזי חממה מצריכת מזון ביתי של קבוצות סוציו-אקונומיות שונות בישראל ובכך תורם להתמודדות עם המחסור במידע אמפירי על אי-שוויון זה בעולם בכלל ובישראל בפרט. איסוף המידע יוכל לסייע לקביעת ההשלכות הכלכליות, החברתיות והפוליטיות, שיכולות להיגרם לקבוצות האוכלוסייה השונות עקב שימוש בכלים טכנולוגיים וכלכליים שונים (Rabinowitz, 2012). בנוסף לכך, השיטות לבדיקת השאלה של פליטות לפי קבוצות אוכלוסייה מפגרות בהרבה אחרי השיטות להשוואה בין מדינות והמחקר מציע מתודולוגיה חדשה לבחינת פליטות גזי חממה של קבוצות אוכלוסייה שונות במדינה וכן מפתח מדדים להשוואת הפליטות של הקבוצות השונות. חשיבות נוספת יש בכך שהמחקר מזהה את פערי המידע הקיימים ובכך יכול לסייע ללמ"ס או לגופי האיסוף האחרים בבואם לאסוף ולארגן את הנתונים. לבסוף, חשיבות רבה יש גם להצעות להפחתת פליטות גזי החממה ממזון שמביאות בחשבון גם שיקולים של צדק אקלימי. קובעי המדיניות יכולים להשתמש בהצעות אלו ולפתח מדיניות אפקטיבית ומקובלת, שתביא להפחתה משמעותית של פליטות גזי החממה ממזון.

שיטות המחקר: כדי לחשב את כמות פליטות גזי החממה מצריכת המזון הביתי של המעמד הסוציו-אקונומי, יש צורך במציאת הצריכה הביתית בק"ג שצורכים בכל מעמד סוציו-אקונומי מכל סוג מזון ובהערכת כמות פליטות גזי החממה הנוצרים מהמזון. הכפלת הכמות בפליטות לכל סוג מזון וסיכום התוצאות של המזונות השונים נותנים את התמונה הכוללת של הפליטות לכל מעמד סוציו-אקונומי. לצורך הערכת הצריכה של מוצרי המזון בישראל השתמשתי בשתי שיטות מחקר: השיטה הראשונה היתה עיבוד נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) ומשרדי ממשלה למציאת הוצאות עשירוני ההכנסה על המוצרים השונים ומחירי המוצרים. בסך הכול נבדקו בדרך זאת 112 סוגי מוצרים שונים, שהם כ-80%-67% מכלל הוצאות משקי הבית לצריכה ביתית. השיטה  השנייה היתה  סקר חברתי מקיף שנערך במשקי בית בישראל להערכת כמויות הצריכה של מוצרי מזון שונים, שחלקם נצרכים בבית וחלקם מחוצה לו, ע"י קבוצות סוציו אקונומיות שונות. לצורך הערכת פליטות גזי החממה של מוצרי המזון השתמשתי בשיטת ניתוח מחזור חיים (LCA) שמאפשרת להעריך את טביעת הרגל הפחמנית של המוצר -  סך הפליטות הישירות והעקיפות שנוצרות לאורך מחזור החיים של המוצר. מאחר שבישראל לא נעשה ניתוח LCA כמעט על אף מוצר מזון הנתונים נאספו מעשרות מחקרים ומקורות מידע עדכניים (2014-2008) מרחבי העולם שנבדקו בשיטת LCA לפחות עד שלב היצרן. פליטות אלו הותאמו לישראל ולגבולות המערכת, שנקבעו משלב העריסה (איסוף חומרי הגלם) ועד אחרי הקמעונאי. בגלל השונות הכה גבוהה בממצאי הפליטות ובגלל החוסר במחקרים למוצרי המזון בישראל חושבו הפליטות המינימליות, המקסימליות והממוצעות של כל מוצר מזון, כשההנחה היא כי ממצאי הפליטות של מרבית המוצרים בישראל אינם שונים מהממצאים בעולם ולכן יהיו בין ערכי פליטות המינימום והמקסימום ובדר"כ קרובים לממוצע. לבסוף, הכמות הכוללת של פליטות גזי החממה למעמד הסוציו-אקונומי מצריכת המזונות חושבה ע"י הכפלת הכמות הנצרכת בפליטות המינימליות, המקסימליות והממוצעות.

החישובים שתוארו לעיל אפשרו לקבל תמונה רק לגבי פליטות גזי החממה מצריכת מזון ביתית לנפש בישראל של המעמדות הסוציו-אקונומיים השונים. כדי לקבל הערכה לכמות הפליטות הכוללת לנפש ממזון הוכפלו נתוני מינימום, מקסימום וממוצע הפליטות בכמות בק"ג לנפש לשנה, שנלקחה ממאזן המזון של ישראל. בנוסף, כדי לבטא את ההבדלים בין המעמדות החברתיים-כלכליים הוגדרו אינדקס אי-שוויון פחמני (פליטות CO2e) מצריכת מזון ביתית (צמ"ב) ואינדקס אי-שוויון פחמני (פליטות CO2e) מצריכת מזון מחוץ לבית (צמ"ח). אינדקסים אלו מבטאים בהתאמה את היחס בין פליטות CO2e מצריכת מזון ביתית/מחוץ לבית לנפש במעמד החברתי-כלכלי ובין פליטות CO2e מצריכת מזון ביתית/מחוץ לבית לנפש במעמד החברתי-כלכלי התחתון. למעמד החברתי-כלכלי התחתון הערך 1, וככל שהערך למעמד החברתי-כלכלי גדול יותר, כך הוא מעיד על הפער באי-השוויון הפחמני מצריכת מזון ביתית/מחוץ לבית בין המעמד למעמד החברתי-כלכלי התחתון. אינדקס אי-השוויון הפחמני מצמ"ב שימש לניתוח ההבדלים בפליטות גזי החממה, שהתקבלו מהסקר ומעיבוד נתוני הלמ"ס ומשרדי הממשלה וכן לצורך חישוב אי-שוויון פחמני כמכפיל של אי-שוויון בהוצאה הצרכנית ובהוצאה למזון ביתי. אינדקס אי-השוויון הפחמני מצמ"ח שימש לניתוח ההבדלים בפליטות גזי החממה שהתקבלו מהסקר. בכל אחת מהשיטות חושבו ונותחו האינדקסים לפליטות המינימליות, המקסימליות והממוצעות.

תוצאות המחקר: כמות הפליטות לנפש, שהתקבלה למוצרי המזון הביתיים שנחקרו בשיטת עיבוד הנתונים, היא2-0.5  טון CO2e, כשהממוצע לנפש, לפי הפליטות הממוצעות קרוב לטון CO2e. בבדיקת ממצאי הפליטות המינימליות, המקסימליות והממוצעות נמצא כי כמות הפליטות השתנתה מאוד בהתאם לממצאי הפליטות ולעשירון ההכנסה. לעומת זאת, בין ממצאי הפליטות השונים התקבלו הבדלים קטנים מאוד באינדקס אי-השוויון הפחמני מצמ"ב לנפש של כל עשירון. כן נמצאו הבדלים ברורים בפליטות גזי חממה מצריכת מזון ביתי בין העשירון התחתון, עשירוני מעמד הביניים והעשירונים העליונים ובעיקר הבדל ברור בין העשירון העליון והתחתון - נמצא כי לעשירון העליון הפליטות הרבות ביותר מצריכת מזון ביתי, והן גבוהות בכ-72% מהפליטות של העשירון התחתון, שפליטות גזי החממה שלו הן הנמוכות ביותר. תוצאה זאת אף עושה חסד עם העשירון העליון ולמעשה ההבדלים בין העשירונים כנראה גבוהים יותר, מכיון שהפליטות היחסיות שחושבו לעשירון התחתון גבוהות יותר מאלו של העשירון העליון. העשירון התשיעי נמצא במקום השני מבחינת פליטות גזי חממה שגבוהות בכ-37%-36% מזה של העשירון התחתון. לרוב העשירונים האחרים (עשירוני מעמד הביניים) נמצא כי פליטות גזי החממה שלהם פחות או יותר דומות וגבוהות בכ-24%-17% מהפליטות של העשירון התחתון. בנוסף נמצא כי לכל העשירונים אי-השוויון בהוצאה לצריכה ואי-השוויון בהוצאה למזון ביתי גדולים יותר מאי-השוויון הפחמני מצמ"ב והפער ביניהם גדל ככל שעולים בעשירון. כשהפליטות נבדקו לפי קבוצות מזון נמצא כי קבוצות המזונות הגורמות לפליטות הגדולות ביותר בקרב כל העשירונים הינן, עפ"י הסדר, בשר, חלב מוצריו, לחם ודגנים וירקות טריים. כן נמצא כי פליטות גזי החממה של העשירון העליון גבוהות מאלו של כל שאר העשירונים לכל ממצאי הפליטות ברוב קבוצות המזון, כשהדברים נכונים ביתר שאת בקבוצות המזונות עתירי הפליטות הרבות ביותר כמו בשר או חלב ומוצריו. תופעה הפוכה קורית עבור העשירון התחתון שפליטות גזי החממה שלו כמעט תמיד נמוכות מאלו של יתר העשירונים, אך ביתר העשירונים אין המגמה נשמרת.

בשיטת הסקר נמצאו הבדלים מובהקים סטטיסטית רק למספר מוצרים בכל שאלה ולכן יש להתייחס לממצאים בהסתייגויות הראויות. לגבי המוצרים בעלי המובהקות הסטטיסטית הנצרכים בבית נמצא כי לעיתים המעמד הסוציו-אקונומי הגבוה יותר גורם ליותר פליטות גזי חממה ולעיתים המעמד הסוציו-אקונומי הנמוך. לעומת זאת לגבי כל המוצרים בעלי המובהקות הסטטיסטית הנצרכים מחוץ לבית נמצא שקיימת התאמה ברורה בין המעמד הסוציו-אקונומי ובין כמות גזי החממה הנפלטים כתוצאה מצריכת המוצר, כשמעמד גבוה יותר גורם לפליטות גזי חממה גדולות יותר.

בבדיקת סך פליטות גזי החממה לנפש ממזון בישראל נמצא, שהכמות מוערכת בכ-3.1-1 טונות CO2e לפי ממצאי הפליטות השונים. כן נמצא כי הבשר, מוצרי חלב, הדגנים ומוצריהם, הירקות והפירות אחראיים לכ-80% מפליטות גזי החממה ממזון, כשהבשר לבדו אחראי לכשליש מהפליטות!

ממצאים אלו מוכיחים כי למזון תרומה גדולה לפליטות גזי החממה בישראל, ועל כן הממשלה חייבת להתחיל להתייחס לנושא ולגבש כלי מדיניות לצמצום פליטות גזי החממה ממזון. המחקר מציג כלי מדיניות שביכולתם לסייע במידה ניכרת להקטנת פליטות גזי החממה בישראל מייצור המזון ומצריכתו מתוך התחשבות גם בשיקולים של צדק אקלימי.