השפעת שאריות אנטיביוטיות במכון טיהור שפכים על שיעורי העמידות לאנטיביוטיקה של החיידק Escherichia coli

"זו עובדה ידועה שמי הביוב מכילים כמויות קטנות של אנטיביוטיקות שמקורן בהפרשות של בני אדם ושל בעלי חיים", אומר אסף שגיא, סטודנט בבית הספר ללימודי הסביבה על שם פורטר, שהשלים לאחרונה את התיזה שלו בנושא עמידות חיידקים בפני אנטיביוטיקות במי שפכים מטופלים. "יחד עם זאת, חשוב לגלות אם חיידקים אלו, שנחשפו לסוגי אנטיביוטיקה במי השפכים, מפתחים עמידות משמעותית. אם התשובה חיובית, ייתכן שמדובר בתהליך מסוכן: בישראל, מים מטופלים משמשים להשקיה חקלאית ולשיקום נהרות כך שאנו עלולים למצוא את החיידקים העמידים בחזרה על הצלחות שלנו..." 

זה למעשה היה הרציונאל מאחורי עבודת התיזה הבינתחומית של אסף, המתבצעת בחסות משותפת של בית הספר ללימודי הסביבה על שם פורטר, המחלקה לגיאוגרפיה, והמחלקה לאפידמיולוגיה ורפואה מונעת באוניברסיטת תל אביב. אסף, בעל תואר בוגר (B.Sc.) במדעי בעלי החיים מהפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה באוניברסיטה העברית, התחיל לחקור שלושה סוגים של אנטיביוטיקה – אמוקסיצילין, טטרציקלין וסולפמתוקסזול – ואת עמידות החיידקים לסוגים אלו, לפני ואחרי טיפול במי השפכים. 

"למיטב ידיעתי, המחקר הזה הוא הראשון מסוגו בעולם: הוא משלב ומשווה בין נתונים על החיידקים במי שפכים ובמי שפכים מזוהמים באנטיביוטיקה", אומר אסף. במהלך עבודתו במעבדה ההידרוכימית שבהנהלת ד"ר דרור אבישר מהחוג לגיאוגרפיה, אשר מתמחה באנליזות כימיות של מזהמי מים כגון הורמונים ותרופות, בדק אסף את אחוז החיידקים העמידים במים, לפני ובתום תהליך הטיפול.

"מצאנו עלייה משמעותית באחוז החיידקים העמידים לסולפמתוקסזול, אך לא עמידים לשני סוגי האנטיביוטיקה האחרים", הוא נזכר. "לאחר ניתוח המאפיינים הכימיים של כל שלושת סוגי האנטיביוטיקה, הבנו שכנראה האמוקסיצילין והטטרציקלין התפרקו הרבה לפני שהגיעו למפעל הטיהור – זה מסביר מדוע לא הייתה להם השפעה על אוכלוסיית החיידקים במפעל עצמו." 

עבודתו החשובה של אסף פותחת כיוון חדש לחלוטין של מחקרים עתידיים. אם אכן מזהמים אנטיביוטיים מעודדים את העלייה בעמידות אוכלוסיות החיידקים, יידרשו המדענים להמציא נהלים חדשים כדי לסתור תופעה זו בכל מפעלי הטיפול במי שפכים.