התנהגות סביבתית ורווחה סובייקטיבית של תלמידים ומורים: השפעה של בית ספר ירוק ומשתנים אישיותיים

מחקרים רבים מצביעים על כך שהבעיות הסביבתיות נובעות מההתנהגות האנושית (IPCC, 2007a; Stern, 2000a; The National Research Council, 2010). אבדן רווחה משמעותי מתרחש בשל בעיות אלה משום שפגיעה בחוסנה של המערכת האקולוגית, אשר תומכת בחיים שעל פני כדור הארץ, פוגעת ברווחה האישית ובשלומם של בני האדם בכל מקום (IPCC, 2007b; WHO, 2005). במקביל לתופעת התדרדרות איכות הסביבה, ישנה עלייה בשיעורי הדיכאון והחרדה בקרב האוכלוסייה הבריאה בעולם, ובמיוחד בקרב צעירים (WHO, 2012), תופעה הפוגעת לא רק ברווחה הנפשית אלא גם בבריאות הפיזית של הסובלים ממנה (Kemp & Quintana, 2013). מהאמור לעיל ניתן להסיק שקיים צורך ליצור התערבויות להגדלת הרווחה הסובייקטיבית לשם שיפור איכות החיים, וכן צורך לעודד התנהגות סביבתית לשם שיפור איכות הסביבה. על צרכים אלה מנסה לענות המחקר הנוכחי.

לצורך שינוי ההתנהגות האנושית נדרשת הבנה של הגורמים המשפיעים עליה והמעצבים אותה. אולם, התהליך המעצב התנהגות סביבתית הוא מורכב מאוד. גורמים שונים נמצאו כבעלי השפעה מסוימת, חיוביות או שלילית, על התנהגות סביבתית, כמו משתנים דמוגרפיים, גורמים חיצוניים וגורמים פנימיים (Kollmuss & Agyeman, 2002). אחת הדרכים המרכזיות להקטנת ההשפעה האנושית על הסביבה ולהבטחת עתיד בר-קיימא היא על ידי חינוך סביבתי (UNESCO, 1978; United Nations, 2005). חשיבות החינוך הסביבתי כחלק מאסטרטגיה לאומית לאיכות הסביבה מוכרת בעולם כולו. בישראל, המשרד להגנת הסביבה בשיתוף משרד החינוך מובילים מזה עשור את תהליך ההסמכה לבית ספר ירוק. מטרת התהליך להביא ליישום עקרונות פיתוח בר קיימא בבתי הספר. ההסמכה מהווה הכרה בחינוך סביבתי משמעותי המתקיים בבית הספר, ומתווה דרך פעולה אפשרית לבתי ספר המעוניינים להתחיל פעילות סביבתית על בסיס מסגרות קיימות.

מחקרים רבים בעולם מציגים ממצאים שונים ולעיתים סותרים בכל הנוגע להשפעה של תכנית חינוך סביבתי על ההתנהגות הסביבתית של התלמידים הלומדים במסגרתה (Boeve-de Pauw & Van Petegem, 2011; Boeve-de Pauw & Petegem, 2013; Cincera & Krajhanzl, 2013; Krnel & Naglic, 2009). מכאן, ניתן להבין שההיבט העוסק בשינוי התנהגות להתנהגות סביבתית יותר מהווה אתגר גדול, וזאת בשל מגוון המחסומים הפסיכולוגיים הקיימים. למשל, אחד המחסומים הפסיכולוגיים לשינוי התנהגות להתנהגות סביבתית יותר הנו מחסור בכישורי שליטה עצמית, כמו מסוגלות עצמית (Self-Efficacy) (שהיא האמונה הנתפסת של אנשים ביכולת שלהם להשיג הצלחה בתחומים שמשמעותיים להם), המתבטא באמונה של היחיד ששינוי התנהגותו לא ישנה דבר משום שהמשבר האקולוגי הוא גלובאלי (Gifford, 2011). יתרה מכך, התנהגות סביבתית מאופיינת לעיתים קרובות גם ברגשות שליליים, כמו הקרבה, חוסר נוחות, בושה או אשמה בשל מאמץ סביבתי לא מספק, רגשות שליליים אלה עלולים להסית את האדם מהרצון לפעול באופן סביבתי (Kaplan, 2000; Lindenberg & Steg, 2007; Malott, 2010).

המחקר הנוכחי מציע את גישת הפסיכולוגיה החיובית כדרך להתמודדות עם המחסומים הפסיכולוגיים לשינוי התנהגות. פסיכולוגיה חיובית הוא מונח כולל לחקר של רגשות חיוביים ותכונות אופי חיוביות ומציע מודל חלופי לפסיכולוגיה המסורתית אשר מתבססת על חולשות (Seligman & Csikszentmihalyi, 2000). רגשות חיוביים מאפשרים הרחבה של המודעות (B. Fredrickson, 2001) כך שניתן יהיה לזהות את ההשפעות העמוקות של פעולותינו על כדור הארץ (Carter, 2009). מבין הרגשות החיוביים קיים גם רגש התקווה כלפי מצב הסביבה בעולם, אשר עשוי לשמש ככוח מניע להתנהגות סביבתית, כל עוד אינו מתבסס על הכחשה (Ojala, 2011; Ojala, 2007a; Ojala, 2007b). רמת התקווה הסביבתית של התלמידים והמורים נבחנת במחקר זה משלוש נקודות מבט: הראשונה מתייחסת לתיאוריית התקווה של שניידר (C. Snyder, Rand, & Sigmon, 2002b) אשר גורסת שתקווה כוללת את הדרכים הנתפסות (רכיב "מסלולי חשיבה" (Pathways Thinking)) וכוח הרצון הנתפס (רכיב "סוכנות חשיבה" (Agency Thinking)) של היחיד להשגת מטרותיו. השנייה מתייחסת לתקווה סביבתית, כפי שהיא מוגדרת על ידי אוג'לה (Ojala, 2011), כהסתמכות על גורמים בחברה (כמו מחוקקים, המגזר התעשייתי, ארגוני מגזר שלישי וכד') אשר ישתפו פעולה לצורך מציאת פתרונות לבעיות הסביבתיות. והשלישית, מתייחסת למסרים – תקווה לעומת פחד וחשש - שהתלמידים חשים שהם מקבלים מבית הספר וההורים בנוגע למצב הסביבה בעולם, וכן המסרים שהמורים מדווחים שבית הספר מעביר לתלמידים בתוכנית הלימודים.

מלבד רגש התקווה וכישורי שליטה עצמית, גם ערכים ביוספריים, המשקפים דאגה לאיכות הסביבה, נמצאו כמתואמים חיובית עם התנהגות סביבתית (Chan, 1996; De Groot & Steg, 2010; Rioux, 2011; Steg, De Groot, Dreijerink, Abrahamse, & Siero, 2011), שכן ערכים משפיעים על החשיבות שאנשים מייחסים להשלכות שונות של התנהגותם (Steg, Bolderdijk, Keizer, & Perlaviciute, 2014).

על מנת להבין מהם סוגי ההתערבויות הנחוצות לצורך עידוד התנהגות סביבתית שתביא לשיפור איכות הסביבה, המחקר הנוכחי מבקש לבחון את הקשר שבין תקווה סביבתית, שליטה עצמית וערכים ביוספריים לבין התנהגות סביבתית של בני נוער ומורים. בשל תוצאות מגוונות באשר להשפעתן של תוכניות חינוך סביבתי בעולם על ההתנהגות הסביבתית של התלמידים, המחקר הנוכחי מעוניין לבחון את הזווית המקומית ולבדוק האם תלמידים בבית ספר ירוק בישראל מתנהגים בצורה סביבתית יותר מתלמידים בבית ספר רגיל, וכן האם קיים קשר בין הוראה בבית ספר ירוק לבין התנהגות סביבתית של המורים המלמדים בו, היבט אשר כמעט ולא זוכה להתייחסות במחקרים העוסקים בבתי ספר ירוקים.

מלבד שיפור איכות הסביבה, להתנהגות סביבתית יש את הפוטנציאל לתרום גם לרווחה הסובייקטיבית, דהיינו לתחושת אושר, של הנוקטים בה (Bechtel & Corral-Verdugo, 2010; Brown & Kasser, 2005). הגדלת הרווחה הסובייקטיבית של מורים ותלמידים הינה משימה חשובה שכן מקצוע ההוראה נחשב לשוחק ורווי לחצים (Kyriacou, 1987; Salo, 1995), ואילו ילדים ובני נוער חווים לעיתים קרובות מצוקה נפשית במהלך התבגרותם בשל תקופת המעבר המאופיינת בפיתוח קוגניטיבי, רגשי וחברתי (L. D. Steinberg, 2013). מעבר להתנהגות סביבתית, גם תקווה סביבתית (Bailey, Eng, Frisch, & Snyder, 2007; Cotton Bronk, Hill, Lapsley, Talib, & Finch, 2009) וכישורי שליטה עצמית (De Ridder, Lensvelt-Mulders, Finkenauer, Stok, & Baumeister, 2012; Lu & Shih, 1997; Tangney, Baumeister, & Boone, 2004) נמצאו מתואמים חיובית עם רווחה סובייקטיבית. בשל כך, המחקר הנוכחי מבקש להרחיב את היריעה מעבר לבחינת הקשרים עם התנהגות סביבתית ולבחון גם את הקשר שבין תקווה סביבתית, שליטה עצמית, התנהגות סביבתית וסוג בית הספר (ירוק לעומת רגיל) לבין היבטים שונים של רווחה סובייקטיבית (שביעות רצון מהחיים, יחס חיוביות ואושר סובייקטיבי) של בני נוער ומורים.

המחקר נערך באמצעות שאלונים שהועברו למדגם של 266 תלמידים בכיתות ז עד ט', וכן למדגם של 40 מורים בשתי חטיבות ביניים באותה עיר באזור השרון, האחת חטיבת ביניים אשר הוסמכה כבית ספר ירוק במאי 2013 והשנייה חטיבת ביניים רגילה. השאלונים בחנו היבטים שונים בקרב המורים והתלמידים בהתבסס על הקשרים הנבדקים במחקר.

מהממצאים עולה כי קיים קשר חיובי בין רמת התקווה הסביבתית, כפי שהתבססה על התיאוריה של שניידר, לבין ההתנהגות הסביבתית של התלמידים והמורים. התיאוריה של שניידר מניחה שפעולותיהם של אנשים מוכוונות מטרה (C. Snyder et al., 2002b). סולם התקווה של שניידר, אשר עבר אדפטציה והותאם לנושא הסביבה לצורכי המחקר, בוחן את תחושתם של המורים והתלמידים לגבי הדרכים והמוטיבציה שלהם לשמור על הסביבה.

מעבר לכך, נמצא קשר חיובי בין שניים מההיבטים של תקווה סביבתית לבין היבטים שונים של רווחה סובייקטיבית של התלמידים: התקווה הסביבתית על פי התיאוריה של שניידר ומסרים מלאי תקווה כלפי מצב הסביבה שהתלמידים חשו שקיבלו מבית הספר.

עוד עולה מממצאי המחקר שקיים קשר חיובי בין שליטה עצמית וערכים ביוספריים של התלמידים והמורים לבין התנהגותם הסביבתית ורווחתם הסובייקטיבית באופן התואם את הספרות בנושא. ערכים ביוספריים משקפים דאגה לאיכות הטבע והסביבה (Schwartz, 1992; Schwartz, 1994) ושליטה עצמית מתייחסת לרפרטואר הניתן ללמידה של מיומנויות מוכוונות מטרה, אשר מאפשרות לבני אדם לפעול על פי המטרות שלהם, לדחות סיפוקים ולהתגבר על קשיים הנוגעים למחשבות, רגשות והתנהגויות (M. E. Rosenbaum, 1990).

כמו כן, נמצא קשר חיובי בין התנהגות סביבתית של המורים לבין שניים מהמשתנים המייצגים רווחה סובייקטיבית. הקשר החיובי עשוי להיות דו כיווני: החיוביות של האדם מאפשרת הרחבה של המודעות כך שיוכל לזהות את ההשפעות הסביבתיות של פעולותיו; ולהפך, מעשים טובים (כמו התנהגות סביבתית) עשויים לתרום להרגשה הטובה (Waterman, Schwartz, & Conti, 2008).

לעומת זאת, לא נמצא קשר מובהק בין התנהגות סביבתית של התלמידים לבין הרווחה הסובייקטיבית שלהם, כאשר הסיבה לכך עשויה לנבוע מהתסכול שהתלמידים חשים אל מול המטרה ה"גדולה מדי" של שימור הסביבה (Ryan & Deci, 2001).

נוסף על כך, לא נמצא קשר מובהק בין סוג בית הספר לבין התנהגות סביבתית והרווחה הסובייקטיבית של המורים והתלמידים. יתכן והסיבה לכך נעוצה ביישום לא מוצלח של תוכנית הלימודים בבית הספר הירוק שנבחן במחקר. בשל כך, המחקר מציע את האפשרות לבחון מחדש את תכנית החינוך הסביבתי בבית הספר הירוק ולשלב בה פעילויות בסביבה הטבעית אשר יעודדו את החיבור הרגשי של התלמידים לטבע ויתרמו לרווחה הסובייקטיבית שלהם. יש לשקול לכלול בתוכנית שימוש במסרים חיוביים ולעורר תקווה כלפי המשבר הסביבתי, על ידי הצגת ההזדמנויות לפעולה ויצירת פרויקטים מעשיים הכוללים מטרות בנות-השגה, אשר יפתחו את תחושת המסוגלות העצמית של התלמידים. לבסוף, מומלץ לשקול להתייחס למורים כדמויות לחיקוי שכן גם הם עשויים לתרום להתנהגותם הסביבתית של התלמידים. בחינת המלצות אלה במחקרים עתידיים הכוללים מדגם רחב של בתי ספר ירוקים, תתרום להבנה מעמיקה יותר של המאפיינים העשויים לתרום להצלחתה של תוכנית חינוך סביבתי בבתי ספר.

אחד מהחידושים שהמחקר מוסיף על הספרות הקיימת היא הפניית תשומת הלב אל המורים המלמדים בבתי ספר ירוקים. התנהגות המורים ויחסם לסביבה הוא גורם חשוב העשוי להשפיע על התנהגותם הסביבתית של התלמידים (UNESCO, 1988). בשל כך, המחקר מציע להתייחס למורים כאל גורם אשר מהווה דוגמא אמיתית ובלתי אמצעית לתלמידים להתנהגות ראויה, ולהשקיע בפיתוח הידע, העניין והזיקה של המורים לנושא שימור הסביבה.