מחקרים

בנייה מאדמה בישראל הוא שם כולל לתשע טכניקות שונות, הקיימות בישראל, שהמשותף להן הוא שימוש באדמה כחומר גלם מרכזי בבניית בתים. בנייה זו מתבססת על שימוש בחומרי גלם מקומיים, לא מתועשים ועל פיתוחים של טכניקות בנייה מסורתיות. כל אלו מאפשרים לבנייה הזו להתבצע באופן עצמאי ובאופן בלתי אמצעי המאפשר לבעלי הבית לבנות במו ידיו מחומרים טבעיים את ביתו כך שכמעט ואין צורך באנשי מקצוע. הבנייה מאדמה בטכניקות השונות מוכרת לאנושות ככל הנראה כבר 12,000 שנה Pacheco-Torgal & Jalali) 2012) ובכל זאת כיום בתים מאדמה הם אינם מחזה אופייני בישראל. למרות זאת משנות ה-80 ניתן לראות בישראל את תחילתה של מגמת בנייה מאדמה, שהולכת ומתעצמת במיוחד בעשור האחרון, בו נבנו למעלה מ- 100 מבנים מתוך סה"כ 204 מבני אדמה.

תהליך בניית בית, כל בית, הוא מסע אישי או זוגי של יצירת מרחב אינטימי המתאים לתא משפחתי ומשקף את המערכת הקונספטואלית ואת מערכת האמונות של בעלי הבית. בתוך הבחירה לבנות בית אדמה מתגלמות אידיאולוגיה ואמונה אודות תפקיד הבית המשקפות את מערכת היחסים הרצויה של האינדיבידואלים עם הבית, עם הסביבה ובינם לבין עצמם. בתקופתנו בה בטון ואספלט מציפים את המדינה לרוחבה ולאורכה הבחירה בבניית בית אדמה מעוררת השתהות וחוסר הבנה לגבי המניעים העומדים מאחוריה.

השימוש באדמה כחומר גלם מרכזי מתבסס על עקרונות של שימוש בחומר בנייה מקומי (שלא מחייב ניוד ולכן חוסך אנרגיה), חומר שמאפשר למחזר את המבנה באופן מלא לאחר תום השימוש בו ובעיקר חומר בנייה שניתן לגעת בו בידיים ללא סכנה לפגיעה בריאותית. עקרונות אלו מדגימים שלמרות שניתן להתווכח ארוכות האם בית מאדמה הוא אכן בית אקולוגי דיו או ידידותי לסביבה, המניעים של הבעלים ואנשי המקצוע לבנות אותו הם אכן מסיבות של דאגה והתחשבות בסביבה הטבעית.

הסוציולוג Giddens  Anthony בספרו 'Modernity and self-identity' מציע לנתח את העצמי ואת פיתוח הזהות העצמית לא כישות פסיבית המעוצבת ע"י השפעה חיצונית ומקומית בלבד אלא על ידי חיבור בין אלמנטים מקומיים לבין אלמנטים גלובליים – גם במובן של השפעה מהם וגם במובן של השפעה עליהם. Giddens מציע להתמקד בעצמי לא ממבט פסיכולוגי אלא מנקודת מבט הבוחנת את השפעת המודרניות על האימוץ של זהות עצמית. בספרו הוא מציע לבחון גם היבטים חומריים המאפשרים לעצב זהות עצמית מבלי לנתק אותם מתפיסה ובהתייחס למקום ולזמן כאלמנטים נזילים במציאות המודרנית. מתוך נקודת מבט אנתרופולוגית, המאמצת את הגישה הכללית שלGiddens  אני מנתחת בעבודה זו כיצד בעלי הבתים ואנשי המקצוע בתחום מבנים את זהותם באמצעות אדריכלות של בנייה מאדמה. כיצד הבחירה בחומר גלם כמו אדמה ואימוץ של טכניקות בנייה מסורתיות מאפשר להם לעצב ולייצג החוצה את זהותם. בהתבסס על התפיסה שהבית הינו התרחבות של העצמי כיוון שבחפצים מתגלם העצמי, כפי שמנתח זאת Miller  (1987), אני מציגה בעבודה זו כיצד חזון אקולוגי של אינדיבידואלים הופך לפרקטיקה אדריכלית של תכנון ובניית בתי אדמה, כשיטות בנייה מסורתיות מושאלות אשר לא נשמרו באופן מקומי בישראל.

עבודה זו מבקשת לחקור כיצד שיקולים פונקציונאליים ומניעים סימבוליים של קבוצה הטרוגנית בישראל התממשו באופן חומרי בבנייה ובאדריכלות של אדמה. כדי להבין את התופעה הזו ניתחתי את האידיאולוגיה, את התוצרים שלה (שהם כאמור בתי האדמה) ואת  היצרנים - בעלי הבתים ואנשי המקצוע השונים בתחום. כל אלו אפשרו לי לקבל תמונה רחבה על תחום הבנייה מאדמה, להגדיר אותו ולהציג את האלמנטים האידיאולוגיים העומדים מאחורי בחירה בבנייה זו. הזיהוי כיצד האידיאולוגיה באה לידי ביטוי בבנייה מספקת ידע גם עבור הדיסציפלינה התכנונית בניסיון להבין אילו עקרונות תכנוניים חשובים לאוכלוסיות המבקשות לקיים אורח חיים המשקף אג'נדה סביבתית.

את האינדיבידואלים השונים הבוחרים בבנייה מאדמה בחרתי לתאר, בדיעבד, כקהילה. הם מעולם לא ציינו שהם קהילה ולא תארו את עצמם כפעילים השותפים בזרם תפיסתי מסוים. אך כמו שמתארת זאת  Sherry Ornter קהילה בעידן הפוסט מודרניסטי אינה מחוייבת בחיבור גיאוגרפי, בהכרות אחד עם השני או אפילו בהגדרה עצמית כקהילה מספיק שיש לה חיבור, זכרון או תפיסה המחברים ביניהם ואז כנראה שהיא יכולה לחצות גם יבשות (:21997). הבחירה בבנייה מאדמה וכל ההשפעות שיש לכך על אורח החיים שלהם מייצרים אינדיבידואלים הדוגלים באמונה דומה מאוד המשקפת ערכים ועקרונות פונקציונאליים שחזרו על עצמם בכל הראיונות כמו: עשייה עצמאית (DIY- Do it yourself), התחשבות בסביבה הטבעית ובקהילה השכנה, 'שימוש מופחת' על ידי 'צרכנות חכמה', 'מחזור', 'נזק מינימאלי לסביבה' 'וחסכנות אנרגטית'. מעבר לזה היו גם היבטים סימבוליים שזיהיתי כמאפיינים את הקהילה כמו: אי שאיפה לשלמות בתהליך הבנייה, שמירה על מרקמים עגולים, שילוב של אלמנטים מסורתיים מתרבויות מגוונות בבנייה והתפיסה שתהליך הבנייה משרת הבעה עצמית ומקום לביטוי אומנותי אישי. כל אלו אותתו שמדובר בקהילה,  Ortnerמתארת זאת כ- 'Community of the mind' , קהילה לא במובן הגיאוגרפי, אלא בשותפות רעיונית לגבי תפקיד הבית והקשר בינו לבין הפרט והמשפחה, מערכת אמונות שאינה אופיינית בתרבות המערבית המודרנית (1997:13).

מתוך נקודת מבט אנתרופולוגית בחנתי את תופעת הבנייה מאדמה, את הפעילים ואנשי המקצוע בתחום ואת המשפחות שבחרו לבנות ולגור בבתי אדמה. גם אני כמו כל אחד מן הנחקרים התחלתי בלמידת התחום מקריאת ספרים ומאמרי 'עשה זאת בעצמך' של בנייה מאדמה, את כל איסוף הרקע והמידע הקיים בתחום שיבצתי בטבלאות שהיוו לי מערך של נתונים שלם אתם התכתבתי לאורך המחקר. במקביל השתתפתי בכנס מקצועי בתחום, 'אדמהיא' דרכו פרצתי אל שדה המחקר שלי ושם נפגשתי עם עשרות אנשי מקצוע בתחום. בעזרת אנשי המקצוע ביקרתי משפחות המתגוררות בבתי אדמה, ראיינתי את ההורים, ראיינתי את המתכננים והבנאים ותיעדתי את האלמנטים הארכיטקטוניים הבולטים בבתי האדמה בעזרת צלם אדריכלות שהצטרף אליי לחלק מהמסע הזה.

לאחר שסיירתי ברחבי הארץ וייצרתי מאגר נתונים של כל המבנים, המשפחות ואנשי המקצוע שנמצאו מיפיתי את המבנים על גבי מפות בהתייחס לשיטות הבולטות שחזרו על עצמן. על פי המיפוי ניתן לראות שמרבית בתי האדמה בישראל מרוכזים בשלושה ישובים מרכזיים בדרום המתמקדים בפיתוח התחום והם: קיבוץ לוטן,  צוקים ונאות סמדר אשר בכל אחד מהם נבנו למעלה מ-19 מבנים. כמו כן ניתן לראות שמרבית הפזורה של בתי האדמה היא באזורים פריפריאליים, צפונה ודרומה, בעוד במרכז ניתן למצוא בעיקר מבנים קונבנציונאליים שטויחו באדמה אך לא נבנו על פי שיטות הבנייה המסורתיות מאדמה. בחלק הראשון של העבודה ניתן למצוא ניתוח של המיפוי והצגה של שיטות הבנייה מאדמה הנפוצות ביותר בישראל, והן בסדר יורד: בנייה מחבילות קש, לבנים ובלוקים מאדמה, טיח אדמה על מבנים קונבנציונאליים, קש-קל ומחזור. בנוסף אליהן נמצאו חמש שיטות נוספות אך במבנים בודדים ולכן הן מקבלות התייחסות קצרה בעבודה זו.  

בחלק השני ניסיתי להשמיע את קולה של הקהילה הפעילה בתחום. כהקדמה לחלק זה אני פותחת בניתוח היסטורי של התפתחות האקו- פילוסופיה המספקת בסיס להתפתחות הזהות והמערכת הקונספטואלית של הקהילה שחקרתי. ההתפתחות ההיסטורית של הזרם הרומנטי ובעקבותיו האקולוגי הם אבני הבסיס לצמיחתה של האקולוגיה העמוקה המבקשת להתנתק מהזרם האנתרופוצנטרי ושמה את האדם מחוץ למרכז לצד שאר האורגניזמים והאלמנטים בעולם. מתוך השקפה זו צומחות גישות שונות המאמינות בהגנה ובשמירה על הסביבה, הבאות לידי ביטוי באורח החיים של הקהילה ובבחירת שיטות הבנייה המאפשרות להם להמשיך ולתחזק ולשמר את תפיסת עולמם. 

לתמלולי הראיונות ביצעתי ניתוח שיח והוצאתי את נקודות הדמיון שחזרו על עצמן ומתוך האלמנטים הארכיטקטוניים חילקתי למאפיינים פונקציונאליים ולמאפיינים סימבוליים של בנייה מאדמה. המאפיינים הפונקציונאליים מתייחסים לצרכי השימוש שיש לבעלי הבית מהמבנה עצמו והם מאורגנים בשלושה פרקים מרכזיים: 1. 'הבית כמחסה' - מתמקד בדגש ששמה הקהילה לתפקוד הבית כמחסה מבחינה תרמית באופן אולטימטיבי אשר אינו מצריך שימוש בעזרים טכנולוגיים למיזוגו. 2.'הבית  האקולוגי – זמניות וחיות' המציג את הארעיות של הבית באור חיובי כפי שרואה זאת הקהילה, כעונה לצורך קונספטואלי של בעליו לאפשר מחזור מלא של המבנה. 3.'המרחב הפנימי' מתמקד בשימושיות הפנימית של המבנה, החלוקה הלא שגרתית המאפיינת את מרבית הבתים, שמטרתה יצירת מרחב משותף עבור בעלי הבית שאינו מפריד את הילדים מן ההורים ואינו מספק לכל ילד חדר משלו. שלושת הפרקים הללו מדגימים מהם הצרכים המבניים של הקהילה מהבית ועשויים לספק חומר למחשבה עבור מתכננים המעוניינים לענות על הדרישות של לקוחות מן הסוג הזה.

המאפיינים הסימבוליים מתייחסים להיבטים תפיסתיים, רגשיים ורוחניים ולאלמנטים עיצובים מסורתיים שבלטו במבנים עצמם ובתיאורים שעלו מתוך הראיונות. בחלק זה התמקדתי בשתי נקודות מרכזיות שנפרטו לתתי פרקים רבים והן 'הבית כאומנות' 'והבית הקוסמולוגי'. בבית כאומנות אביא דוגמאות של תכנון רך ועגול ושל המרקמים הנוצרים מבנייה מאדמה בשילוב עם אלמנטים מסורתיים, כמו משרביות ונישות. בנוסף אציג אופי של עבודה המאפשר לטעות, לתקן ומותיר פתיחות גם לאי- דיוק בתהליך היצירה של המבנה. בעזרת האלמנטים הללו אציג בעבודה ניתוח של תפיסת העולם של הבעלים והיוצרים בתחום המחפשים אחר תהליך יצירה אומנותי במהלך הבנייה המאפשר חקירה עצמית של טעמים וחומרים בהם שלובה גישה הרודפת אחר עשייה עצמאית, משיכה לתרבויות מסורתיות והרבה אהבה לטבע.

מחקר זה מציע מדד לבחינת מידת הקיימות של מוצרים, המתמקד בשניים מתוך שלושת הנדבכים של קיימות: הנדבך הסביבתי והנדבך הכלכלי. בנוסף לבחינת השפעות סביבתיות שונות, המדד מתייחס להשפעת השחקנים השונים (יצרנים, צרכנים ורשויות) ויחסי הגומלין ביניהם על מידת הקיימות של המוצר לאורך כל מחזור חייו תוך התבוננות על בעיות סביבתיות מקומיות. מטרת המדד היא לבטא באופן כמותי ובפשטות יחסית את מידת ההשפעה של מוצר על הסביבה ולהועיל ליצרנים, לצרכנים ולרשויות בתהליכי קבלת החלטות הנוגעות לייצור, שימוש וטיפול במוצרים בסיום חייהם.

שיטת המחקר כללה 2 שלבים: 1. פיתוח מודל תיאורטי 2. יישומו על שני מקרי בוחן לבדיקת ישימות המודל.

            פיתוח התיאוריה למודל התבססה על סקירת ספרות נרחבת של מדדים הבוחנים היבטים שונים של קיימות במוצרים, תהליכים, חברות ופעילויות ומבטאת שילוב של גישות וראיות חדשניות במטרה לתת מענה על החסרונות במדדים הקיימים. בהתבסס על העקרונות שתוארו לעיל, פותחה טבלת קריטריונים ומנגנון ציונים המהווים כלי יישומי, מקיף אך עם זאת פשוט יחסית, בר השוואה ואפקטיבי בבואנו להעריך מהי מידת הקיימות של מוצר. בהתאם למטרה זו, הקריטריונים מתייחסים לזוויות השונות שיש לבחון כפי שפורטו ומתרגמים אותם לשאלות ישירות עליהן ניתן לענות בעזרת מידע מהמקורות הבאים: ניתוח מחזור חיים, החברה היצרנית, הרשויות, סקר בקרב המשתמשים במוצר, אריזת המוצר ונתונים אזוריים.

            במסגרת בחינת ישימות המדד, מחקר זה בדק את יישום המדד על 2 מוצרים שונים המיוצרים ע"י שתי חברות ישראליות מובילות בתחום הבנייה והמשקאות.

            יישום המדד על שני מקרי הבוחן התברר כשלב הכרחי על מנת להבין את מידת יעילותו בפועל  ככלי יישומי. מיישום המדד על מקרי הבוחן עלו מספר ממצאים:

• שיתוף פעולה מצד החברה היצרנית אינו הכרחי אך יעזור על מנת לקבל תמונה מלאה ולהחיל את המדד על המוצר הנבדק.
• ניתן להחיל את המדד גם על מוצרים עבורם לא נעשה ניתוח מחזור חיים Life Cycle Analysis (LCA). במקרה זה, החברה היצרנית תידרש להעביר לסוקר נתונים סביבתיים אותם היא במרבית המקרים מנטרת.
• קיים קושי להשוות בין נתונים סביבתיים ממקורות שונים.
• מנגנון המשקלות משפיע על הציונים רק במקרי קצה. במקרה והציונים ממוצעים (סביב ציון 50), או שאינם עם מגמה מובהקת, מנגנון המשקלות לא ישנה את הציון הסופי בצורה מהותית.

לסיכום, המדד המוצע במחקר זה הינו חדשני מכיוון שמציע דרך לבחון את השפעתם של מספר שחקנים על מידת קיימותו של מוצר, בנוסף לראייה רחבה לאורך כל מחזור חיי המוצר. כמו כן, מדד זה נותן מענה לשאלות של לוקליזציה ומבוסס על תפיסת קיימות הוליסטית הבוחנת את המוצר דרך שניים מתוך שלושת נדבכיה: סביבה וכלכלה. כמו כן, המדד המוצע במחקר זה עונה על מרבית הבעיות הקיימות במדדים קיימים והינו בנוי באופן המפרט את הנתונים הגולמיים והציונים המרכיבים אותו, במטרה לאפשר לגורמים שונים להתייחס רק להיבטים הרלוונטיים להם במדד או לשים דגשים ומשקולות שונים מאלה המוצעים במחקר זה. התרומה העיקרית במדד זה נעוצה במודל הכללי ולא בהכרח בבחירת הקריטריונים, אשר מטבעם מבוססים על החלטות סובייקטיביות.

לתוצאות המחקר חשיבות רבה לגיבוש מדיניות עתידית של חברות ישראליות בפיתוח מוצרים המיועדים לצריכה הן בישראל והן מחוצה לה. ככל שחברות ישראליות יקדימו ויתייחסו בכובד ראש להשלכות של מוצריהן על הסביבה כך יגדלו סיכוייהן להתחרות בהצלחה בשווקים גלובליים. כמו כן, כיום, על ישראל לסגור פערים גדולים בהשוואה למדינות אחרות החברות בארגון ה-OECD בתחומים הסביבתיים והטמעת מדד מסוג זה יכול לקדם מטרה זו. כמו כן, יסייע המדד בניהול סיכונים, התייעלות והרחבת האפשרויות לחדור לשווקים חדשים. מדיניות מכוונת של המשרד להגנת הסביבה, אשר תחנך, תעודד ותנחה חברות ישראליות להשתמש במדד מסוג זה כבר בשלב פיתוח מוצריהן, ופרסמו באופן ברור על גבי אריזות מוצריהן בשלב השיווק תהווה התקדמות עצומה במיצוב ישראל כמובילה בקידום היבטים סביבתיים בתעשייה וכמדינה מערבית מתקדמת.

המחקר מציע שמיזם 'ספירת ציפורי בר בחצר בשיתוף ציבור', הכולל השתתפות תלמידים מצד אחד ושיתוף ומעורבות של ציבור רחב מצד שני, יכול לשמש כאמצעי להשגת היעדים של התכנית הלאומית לשמירה על המגוון הביולוגי, הן בתחום החינוך והן ככלי ממשקי לניטור ולהערכת המגוון הביולוגי בישובים.

במחקר נשאלו שלוש שאלות. שתי השאלות הראשונות קשורות לממשק ולאפשרות של ניטור המערכת האקולוגית בעיר באמצעות ספירת ציפורים על ידי חובבים: הראשונה חקרה את מהימנות המידע המתקבל ממיזם 'ספירת ציפורי הבר בחצר בשיתוף ציבור' והשנייה חקרה את הקשר  בין מרכיבי הגינות בעיר ומיני הציפורים המצויות בהן, במטרה לבדוק את האפשרות שהציפורים יכולות להיות ביואינדיקטור למגוון ביולוגי. השאלה השלישית חקרה את ההשפעה של השתתפות תלמידי כיתות ד' במיזם 'ספירת ציפורי הבר בחצר' על ידע, התייחסות רגשית, עמדות והתנהגות מוצהרת בנושא ציפורים ושמירת טבע.

שאלת מהימנות המידע המתקבל ממיזם 'ספירת ציפורי הבר בחצר בשיתוף ציבור', נחקרה בשתי דרכים. הראשונה השוותה מתוך נתוני ספירות הציפורים בשנים 2011- 2013, את מידת הזיהוי של מדורגים גבוה בזיהוי ציפורים, למידת הזיהוי של מדורגים נמוך. השנייה השוותה בין ספירות מומחים לחובבים ב- 48 אירועים יזומים, בהם ספרו מומחה וחובב במקביל, באותו מקום וזמן. המחקר מצא שנתוני הספירה של 'מיזם ספירת ציפורי הבר בחצר', נותן מידע טוב על מידת הימצאותן של כ-80% מבין 15 ציפורי הסקר. שלוש ציפורים מבין ה-15 זוהו במידה פחותה על ידי החובבים והן צופית בוהקת, ירגזי מצוי  ובולבול צהוב- שת. 

שאלת הקשר בין מרכיבי גינות ומספר מיני ציפורי בר בהן,  נחקרה אף היא בשתי דרכים. האחת - ניתוח של 82 דיווחי סופרים בדרגת מומחיות גבוהה, שנבחרו מנתוני ספירת ציפורי הבר בחצר 2013, מאזור המרכז. מתוכם 41 דיווחים היו מגינות שבהן זוהה מספר גדול של מיני ציפורים (13 מינים ומעלה), ו-41 דיווחים היו מגינות שבהן זוהה מספר נמוך של מיני ציפורים (1- 6 מינים). השוויתי בין השכיחות של מרכיבים שונים בשני סוגי הגינות על פי סימונם בטופס הספירה.  הדרך השנייה בה חקרתי את שאלת הקשר בין מרכיבי גינה ומיני ציפורים הייתה באמצעות ביקור שלי ואפיון מרכיבים  ב- 30 גינות, מתוכן 15 גינות בהן זוהה מספר גדול של מיני ציפורים (13 ומעלה) ו- 15 בהן זוהה מספר נמוך (1 - 6). המאפיינים אליהם התייחסתי היו כיסוי שיחים, מספר מיני שיחים ועצים ומאפיינים נוספים כגון מציאות כלבים, חתולים, אנשים, השקיה ועוד. נמצא שגינות שבהן זוהו הרבה מיני ציפורי-בר, אופיינו בכיסוי שיחים רב יותר, במיני שיחים ועצים רבים יותר ובכיסוי רב יותר של גינות פרחים ודשא לעומת הגינות שבהן זוהו מעט מיני ציפורים. בגינות בהן זוהו מעט מיני ציפורים היה מרכיב גבוה יותר של בטון, או אספלט ואנשים. בגינות מרובות מיני הציפורים היו מרב הציפורים שייכות ל'מסתגלות העירוניות', ואילו בגינות עם מעט מיני ציפורים היו המרב שייכות ל'נצלניות העירוניות'. המחקר תומך בהשערה הטוענת שמספר מיני הציפורים בגינה ומידת השתייכותן לציפורים 'מסתגלות' או 'נצלניות', יכול להיות סמן למגוון הביולוגי.

שאלת ההשפעה החינוכית של ההשתתפות במיזם הספירה על תלמידים, נחקרה באמצעות שאלונים שניתנו לתלמידי כיתות ד' לפני ואחרי מערך לימוד של 90 דקות. השאלונים בדקו שיפור בידע, ושינוי בכיוון הרצוי בהתייחסות רגשית, בעמדות ובהתנהגות מוצהרת בקשר לציפורים, טבע ושמירת טבע.  316 תלמידים מ-12 כיתות, מ- 3 בתי ספר שונים (4 כיתות מכל בית ספר), השתתפו במחקר. כל התלמידים למדו את אותו מערך לימוד שעסק בזיהוי ציפורים. מחצית מהכיתות בכל בית ספר השתתפו, בנוסף למערך, ב'מיזם ספירת ציפור הבר בחצר', ומחצית מהכיתות למדו את המערך ללא השתתפות במיזם הספירה. נמצא שאצל תלמידי כל  הכיתות שהשתתפו במערך הלימוד, ללא קשר להשתתפותם במיזם הספירה, חל שיפור בכיוון הרצוי ב- 18% מהתשובות, שהיה מורכב מ -9% שיפור בידע ו-9% שיפור בעמדות התומכות בשמירת ציפורים וטבע. אצל התלמידים שהשתתפו במיזם הספירה חל שיפור נוסף של 15% בתשובות. שיפור זה היה מורכב מ-6% שיפור נוסף בידע, ו- 9% שיפור בהתייחסות רגשית אוהדת ציפורים וטבע.  המסקנה היא, שההשתתפות במיזם 'ספירת ציפורי הבר בחצר בשיתוף ציבור', מסייעת לשיפור האוריינות הסביבתית של תלמידים ומתאימה לחינוך לשמירה על המגוון הביולוגי.

לסכום: מסקנות המחקר תומכות בכך, שמיזם 'ספירת ציפורי בר בחצר בשיתוף ציבור', יכול לשמש כאמצעי לשמירה על המגוון הביולוגי, הן ככלי ממשקי וניטורי בישובים והן כאמצעי לחינוך לשמירה על המגוון הביולוגי. 

ניטור כדור הארץ הוא אחד האתגרים החשובים ביותר של המין האנושי. היכולת, להתריע בפני אסונות, לסייע במקרה שקרו, לאתר גורמי התחממות גלובלית, מקורות זיהום, וכן לעקוב אחר פעילויות לא חוקיות כגון כרייה בלתי מורשת, מאפשרת למקבלי החלטות לפעול על מנת להקטינן ולמנוע נזקים עתידיים לדורות הבאים.

איתור שינויים עיתיים באמצעות חישה מרחוק, הינו היכולת לזהות שינויים המתרחשים באזור גיאוגרפי ספציפי באמצעות שתיים או יותר תמונות אשר צולמו בשניים או יותר זמנים שונים. בעשורים האחרונים שוגרו מספר רב של לוויינים המצויידים בחיישני תצפית ומתעדים באופן מחזורי את המתרחש על פני כדור הארץ. לווינים אלה הדגימו את היכולת לזהות סוגים שונים של שינויים כגון עקת צמחייה, ערכי pH , איכות מים, צמיחה עירונית ועוד.

בעקבות כמות הנתונים העצומה אשר נאספת בכל יום בעזרת חיישני חישה מרחוק המותקנים על גבי לווינים, נוצר צורך לפתח תהליכים אוטומטיים אשר יפיקו מפות המצביעות על שינויים עיתיים בכל מקום על פני כדור הארץ. בפועל, עד לרגע זה, מוצרי ניטור אמינים דורשים איסוף נתוני אמת על פני הקרקע. עובדה זאת מגבילה את אימוצה של טכנולוגיה זאת לאזורים ספציפיים, כאשר המידע מרוב שטח כדור הארץ נשאר לא מעובד, אם כי הנתונים קיימים וממשיכים להישמר בארכיון אך אינם בשימוש. בנוסף, סוכנויות חלל ממשלתיות ברחבי העולם מתכננות שיגורים נוספים של לוויינים אשר יהיו מצויידים בחיישנים מתקדמים, בעלי רזולוציה ספקטרלית ומרחבית גבוהה וכן כיסוי מחזורי תדיר יותר מכפי שקיים כיום.

מסיבה זו, התקדמות בשיטות לזיהוי שינויים ללא אינפורמציית למידה מוקדמת מוקדמת ובצורה אוטומטית הינה בעלת צורך הכרחי. שיטות אלה אינן דורשות מדידות של נתוני אמת בשטח, ולכן, יכולות להיות מיושמות על כל סוגי תמונות אשר צולמו בעבר ונמצאות בארכיון.

בתיזה זו אנו מציגים שיטות חדשות הקשורות לזיהוי שינוי עיתי ללא אינפורמציית למידה מוקדמת. לעבודת מחקר זו שתי תרומות עיקריות. הראשונה היא גישה חדשה לקביעת סף השינוי בין תמונות ללא אינפורמציית למידה מוקדמת. גישה זו מתמקדת בקביעת הסף אשר מבדיל בין פיקסלים  בתמונה אשר עברו שינוי ופיקסלים בתמונה אשר לא עברו שינוי. ההבדל בין פיקסלים בשתי תמונות יכול להיות קשור לשינויים אמיתיים או רעש. אנו מציעים להשתמש בשיטה אשר מחלקת את הסף לשני חלקים: 1) סף שמסביר את השגיאות הקשורות ליציבות החיישן, לתנאים אטמוספריים ולאופן בו הנתונים עברו עיבוד, 2) סף אשר קשור לשגיאות עיגון התמונות. אנו מדגימים גישה זאת באמצעות שתי תמונות Landsat מולטיספקטרליות, וכן תמונות היפרספקטרליות אוויריות אשר צולמו בעזרת חיישן HyMap. כמו כן, בחנו גישה זאת באמצעות סימולציה מעבדתית בה שינויים ספקטרלים קטנים בדגימות קרקע שונות נבדקו בתנאי מעבדה. התרומה השנייה היא שיטה חדשה להערכה של ספקטרום הפליטה באזור אורך הגל האינפרא אדום (LWIR) באמצעות מידע מאזור התחום הנראה (VIS) באמצעות מערכת למידה בין שני בסיסי מידע שנתקבלו מחישנים שונים בו זמנית. השיטה המוצעת מתאימה לשני תרחישים עיקריים של חוסר נתונים - תקלות חיישן ושוני בין זווית הראייה של חיישנים שונים על גבי אותה פלטפורמה לוויינית או אווירית. היתרונות והמגבלות של שיטה זאת מודגמים באמצעות  חיישן AHS, המודד הן את תחום ה VIS והן את תחום ה- LWIR.

אזור המכרות בסוקולוב הממוקם בחלק המערבי של צ'כיה משמש כמקרה מבחן לשיטות שהוצגו, כחלק מפרויקט הEO-Miners שמספרו 2442242 אשר ממומן ע"י האיחוד האירופאי במסגרת תוכנית ה FP7. חלק מהנתונים בעבודת מחקר זאת מומנו ע"י הEUFAR  תחת פרוייקט הDeMinTIR במסגרת תוכנית  הFP7 באיחוד האירופאי וכן ע"י Czech Science Foundation במענק מספר 205/09/1989.