RESEARCH

נקודת המוצא של המחקר היא ביקורת סביבתית אשר הוטחה כנגד המחשבה הליברלית. לפי ביקורת זו, הנחות בסיסיות, ערכים ועקרונות של הליברליזם - כגון הנחת האינדיבידואליזם, מרכזיות החירות, והעיקרון לפיו המדינה צריכה להיות ניטראלית ומינימאלית - מציבים את הליברליזם כתיאוריה של מוסר מדיני שהינה אנטי-סביבתית. על פי הביקורת, החשיבה הליברלית השרישה הכחשה של היבטים אקולוגים וסביבתיים בחיינו, היא מהווה גורם דומיננטי להרס הסביבה, ואף גורם מרכזי למשבר האקולוגי כולו. מבחינה פילוסופית, כך נטען, תורת המדינה הליברלית אינה מאפשרת לדמוקרטיה הליברלית להגן באופן אפקטיבי על הסביבה. מדובר בביקורת חשובה היות והיא ממקדת את תשומת הלב בקשר וביחס שבין ליברליזם לסביבה, באתגר שבבחינת רגישותו הסביבתית של הליברליזם, ובצורך למפות את היחס בין התיאוריות הליברליות השונות לבין תחום הרגולציות הסביבתיות.

המחקר בוחן את הביקורת ביחס לשלוש תיאוריות ליברליות מרכזיות אשר פותחו מאז שנות השבעים של המאה העשרים ועד ימינו: (1) התיאוריה הפרפקציוניסטית-ליברלית; (2) התיאוריה הליברלית של ג'ון רולס; ו- (3). התיאוריה הליברטריאנית (שהינה תיאוריה בעלת שורשים ליברליים). תיאוריות אלה לא התמקדו במיוחד בתחום הסביבתי וניתן לומר כי הן כמעט התעלמו מההתפתחות במודעות הסביבתית. בכל זאת, מחקרי מראה כי בדרך כלל הביקורת הסביבתית כלפיהן אינה מוצדקת ומציע פרשנות סביבתית שלהן. כמו כן, המחקר מצביע על תשתית פילוסופית הנמצאת בתיאוריות אלה המצדיקה רגולציה מטעם המדינה להגנה על הסביבה (הגעתי למסקנה זו גם לגבי התיאוריה הליברטריאנית, המאופיינת בהתנגדותה לרגולציה).

עתה עולה השאלה לאילו תפיסות של מדיניות סביבתית ועמדות בתחום הרגולציות הסביבתיות כל אחת מתיאוריות הנ"ל מובילה. מדובר בשאלה מורכבת היות וישנם כלים משפטיים ורגולטורים שונים להתמודדות עם בעיות סביבה. השימוש בהם מצריך חשיבה מעמיקה והתמודדות עם שאלות סבוכות ומורכבות. למשל, יש להחליט אילו חוקים סביבתיים לחוקק, באילו אמצעים וכלים רגולטורים לעשות שימוש, איזו מדיניות סביבתית להנהיג, ועוד. בבסיס תכנונם וניסוחם של חוקים סביבתיים קונקרטיים עומדות שיטות ותיאוריות שונות, וכן מגוון כלים מתחום הרגולציה הסביבתית. מטרתו הבסיסית של תחום זה היא לצמצם את המשך הפגיעה באיכות הסביבה, להגן עליה ואף לשפרה, אך אין תמימות דעים בקרב הסביבתנים באשר לדרכי הפעולה בהן יש לנקוט, ובמקרים קונקרטיים רבים לא ברור אילו דרכי פעולה ישיגו את התוצאות הסביבתיות הטובות ביותר. מבחינה סביבתית לכל אחד מהכלים וההסדרים הרגולטורים השונים יתרונות וחסרונות, תומכים ומתנגדים.

בנוסף, בחירות בין אפשרויות רגולטוריות שונות מגלמות בחובן גם שיפוטים ערכיים ויש להן השלכות בענייני צדק סביבתי וחלוקתי. הבחירה ביניהן אינה סביבתית גרידא, והיא טומנת בחובה היבטים כלכליים, חברתיים, פוליטיים ואתיים ומהווה כר עשייה בו נפגשים שיקולים מהתחום הסביבתי עם שיקולים מתחום המוסריות הפוליטית. לכן, קיימות לגביהן גם מחלוקות הנובעות מתפיסות שונות של מוסריות פוליטית ותפקיד המדינה.

מנקודת מבט ליברלית, במקרים רבים לא ברור מה אמורה להיות עמדתו של הליברל במחלוקות בענייני סביבה כך שתהיה קוהרנטית עם תפיסת עולמו. אי בהירות זו מתקיימת לגבי תפיסות ליברליות שונות, וכל אחת מהן עשויה להוביל לעמדות שונות בענייני סביבה (או לעמדות דומות מנימוקים שונים). מכאן, המחקר בוחן מהו היחס המתבקש משלוש התיאוריות הליברליות שהוזכרו לעיל כלפי שלוש קטגוריות בסיסיות של רגולציה סביבתית: (1) רגולציה של תקנים אחידים; (2) אמצעים פיסקאליים (מיסוי ירוק); ו- (3) אמצעי שוק (שווקי זיהום). כמו כן, כל אחת מהתיאוריות הליברליות הנ"ל נבחנת מול שני כלי מדיניות מרכזיים מתחום הרגולציה הסביבתית אשר אינם מהווים סוגים של רגולציה בעצמם. כלים אלה הינם: (1) ניתוחי עלות-תועלת; ו- (2) ניתוחי ישימות.

הפרשנות הסביבתית שהמחקר מציע לשלושת התיאוריות האמורות ובחינת היחס העולה מהן לנושאים הנזכרים מתחום הרגולציה הסביבתית תספק מעין מפת התמצאות בסיסית אשר תאיר את התיאוריות הליברליות מנקודת מבט סביבתית, ואת תחום הרגולציות הסביבתיות מנקודות מבט ליברליות שונות. בחינה כזו של היחס בין התשתית התיאורטית מתחום המוסריות הפוליטית הליברלית לתחום הסביבתי תוכל לסייע לליברלים בגיבוש עמדותיהם ביחס לנושאים סביבתיים ולגבי אפשרויות שונות של עשייה סביבתית.

הכותרת "סביבה" מכילה בתוכה אינספור אפשרויות ומזמינה אינספור עולמות מחקר, החל ממדעים מדויקים, דרך מדעי החברה ועד למדעי הרוח. מושג ששב ועולה בהקשר של השיח הסביבתי ככלל ובמסגרת הקורסים והעבודות הנכתבות בבית הספר פורטר ללימודי סביבה הוא העיר.

לא בכדי, תופסת העיר נפח משמעותי מהשיח הסביבתי. לראשונה בהיסטוריה, יותר ממחצית מאוכלוסיית העולם מתגוררת בערים והצפי הוא כי מגמה זו רק תלך ותגבר (United Nation, 2014). חוקרים, פובליציסטים, קובעי מדיניות, פוליטקאים ואחרים ממצבים את העיר כמרחב הרלוונטי ביותר לעתיד "ירוק", נכון, בר קיימא, סביבתי יותר, אך האם במסגרת השיח העשיר הזה עצרנו ושאלנו את עצמנו "מה עיר?"

איזו חברה משקפת העיר? איזו חברה היא מכוננת? כיצד היא משפיעה על הדרך בה אנחנו תופסים מרחב, אינטראקציות אנושיות, רעיונות? כיצד היא משפיעה על תפיסת האדם שלנו? מה מיליוני האנשים שממלאים את הערים בקצב גובר מחפשים בה? מה היא נותנת להם? מה היא דורשת מהם?

עבודה זו מבקשת להציף את השאלות הללו ולהציע תשובות לחלקן, אך מעבר לכך, היא מבקשת לחקור את הרעיון כי ישנה טרנספורמציה בתשובה לשאלות הללו, דהיינו לבחון את השינוי ביחס אל העיר.

הנחת היסוד של העבודה היא כי נוסף למרכזיותה של העיר כתופעה מרחבית, העיר נוכחת גם כתופעה חברתית ותרבותית. הרעיון כי השפעתה של העיר חורגת מהפונקציה שלה כמרחב מגורים, וכי היא משפיעה על האופן בו אנחנו תופסים את העולם, הוא שהופך את החקירה הזו לרלוונטית ורב תחומית במהותה.

השערת המחקר היא כי ניתן לזהות שינוי ביחס אל העיר. האופן שבו תפסו את העיר, הן כמושג והן כמרחב קונקרטי במאה ה-19 שונה מהאופן בו אנחנו תופסים את העיר כיום, או מהאופן בו היא נתפסה לפני עשרים שנים.

העבודה מבקשת להתחקות אחר השינוי הזה במסגרת ציר זמן ומרחב מוגדר, כאשר ציר הזמן מתחיל בעיר התעשייתית של סוף המאה ה-19, תחילת המאה ה-20 ומסתיים בימינו אנו, שנת 2016. המרחב מוגבל לעולם המערבי. האמצעי באמצעותה נעשית בחינה זו הוא סקירה של מספר טקסטים (או דמויות או קבוצות) מרכזיים המתייחסים לכמה נקודות בציר הזמן הזה.

הטקסטים שנבחרו הם טקסטים מוכרים וידועים בשיח אודות העיר. הם ממלאים תפקיד מורכב: הם גם מבטאים את התפיסה העירונית הרווחת לכל תקופה, אך הם גם משפיעים עליה וממשיכים בהבנייתה  הטקסטים והגישות בהם בחרתי להתעמק, לא נולדו בריק ועל כן כל פרק מתייחס גם לטקסטים משלימים מתחומים שונים. דיון משולב זה מאפשר לי לזקק את תפיסת העיר התקופתית עבור כל נקודת זמן ובסופו של דבר להדגים ולבחון את הטרנפורמציה בין תפיסות העיר הללו ולדון באופי השינוי.

הטקסט הראשון הנדון בעבודה הוא "עיר הגנים של המחר" מאת אבנעזר הווארד שיצא לאור ב-1898. הספר, הפך בסופו של דבר לספר משפיע והווארד לדמות מפתח שיש הרואים בה אחד מהאבות המייסדים של תנועת התכנון העירוני.

 
תפיסת העיר המגולמת בפרק זה היא של מרחב עמוס, כאוטי, מנוכר, רקוב מוסרית, מלוכלך ומלא בסבל. העיר היא בעיה ועיר הגנים היא ניסיונו של הווארד לספק פתרון לבעיה הזו. פתרון זה הוא מרחב אוטופי חדש המהווה נישואים בין העיר, שעל אף כל חסרונותיה מגלמת יתרונות כמו הזדמנויות ההעסקה לבין הכפר, המגלם ערכים של רוחניות גבוהה, הדדיות וחסד. הפתרון של הווארד, מנציח במידה מסוימת את התפיסה השלילית של העיר ומשליך עליה פתרונות אנטי- אורבניים.

הפרק הבא מתמקד במודרניזם ומדגים יחס שונה אל העיר באמצעות דיון באדריכל המודרני, לה קורבזייה, בקבוצת האדריכלים Team 10”"  ובקבוצת האדריכלים ארכיגרם. גם עבור לה קורבזייה העיר היא בעיה, בעיה שלא הוגדרה כראוי. הפתרון עבורו הוא אוטופיה טכנולוגית מודרנית רדיקלית. נקודת המבט שלו היא מלמעלה, הוא לא מתעכב על הדינמיקות הקיימות בעיר על חיי הרחוב, על היתרונות הקיימים בה כפי שהיא, משום שההכרח עבורו הוא להרוס את הקיים כדי לבנות מחדש את העיר. טובה יותר, חדשנית יותר, מודרנית יותר.

הדיון ב”Team 10”  ובארכיגרם מדגים קודם כל כי העיר ממשיכה להיות מושא לדיון גם במחצית השנייה של המאה ה-20 וכי הדיון הזה מתפתח וכולל תחומים נוספים, פלטפורמות נוספות וצורות חשיבה נוספות. לעומת היחס אל העיר הנשקף הן בפרק הראשון והן בדיון בלה קורבזייה, ניתן לזהות כי הדיון בעיר חף משיפוטיות. המטרה איננה למצוא פתרון לבעיה, אלא למצוא את הדרך הנכונה להתקדם הלאה. מה שעלול להיות לא מתאים, לא נכון או אפילו מזיק אינו העיר עצמה, אלא הגישה הננקטת כלפיה.

הפרק הבא מייצג לא רק תנועה על ציר הזמן, אלא גם תנועה על ציר המרחב ועוסק באופן ספיציפי בניו- יורק. הבחירה בניו- יורק, נובעת הן מהשכיחות הגבוהה שלה בייצוג של מושג העיר בתרבות הפופלרית והן מהיותה מרחב עירוניי ייחודי, כפי שמפורט בפרק. הטקסט האורבאני בו מתעמקת העבודה בפרק הזה הוא הספר "מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות" של ג'ין ג'יקובס. תפיסת העיר שמגולמת בפרק זה ממשיכה במידה רבה את תפיסת העיר שהוצגה בתום הפרק הקודם. העיר ממשיכה להיות מושא לדיון והיחס אליה ממשיך להיות חף משיפוטיות ומיומרות לפתרון בעיות. נקודת המבט הייחודית  של ג'יקובס, עיותנאית קנדית חסרת השכלה תכנונית פורמלית, שדנה בעיר מתוך החוויתי והפרטיקלורי, מנקודת מבטו של ההולך ברחוב, ולא של המתכנן מוסיפה נדבכים נוספים לתפיסת העיר. זוהי תפיסה שפוגשת בעיר עצמה, כפי שהיא, מבלי להשליך עליה תפיסות חיצוניות.

הדיון בג'יקובס מוביל לדיון במגמות עכשוויות בתפיסת העיר; שתיים מהמגמות הללו, תיאוריות מורכבות של ערים ועיר חכמה מהוות פוטנציאל להמשיך את היחס אל העיר, כפי שזיהינו אצל ג'ין גי'קובס, לצד פוטנציאל להשיב למרכז דווקא תפיסות כמותניות ומדעיות יותר של הערים ואילו התפיסה השלישית, פלייסמייקינג, מייצגת המשך מובהק של המגמה הזו.

הסקירה שהוצגה במהלך העבודה מוכיחה את השערת המחקר שלי, כי ניתן לזהות שינוי ביחס אל העיר ולמקם שינוי זה על ציר הזמן, מהעיר התעשייתית של המאה ה-19 וה-20 ועד לגישות עירוניות עכשוויות. היחס אל העיר השתנה באופן ניכר מאז התבססותה של העיר כתופעה מרחבית ותפיסתית ועד היום, כאשר העיר נתפסת עבורנו, אנשי המאה ה-21 כמעט כמובנת מאליה. בתוך השינוי הזה ניתן להתייחס לכמה מאפיינים מרכזיים: שינוי בנקודת המבט, מלמעלה למטה; תנועה מתפיסה של העיר ככאוס בלתי מובן לתפיסה המכירה בקיומו של סדר בתוך הכאוס; תנועה מבעיה שיש למצוא לה פתרון יחד להכלה של ריבוי.

תרומתו של מחקר זה היא בראש ובראשונה הפניית זרקור לנושא בולט פחות בשיח העירוני: השתנות היחס אל העיר. אני מאמינה כי הפניית זרקור זו היא צעד חשוב לעבר תפיסה מחקרית נכונה של העיר ומעורבות אחראית בעיצובה.

"אולי הדברים היו נראים אחרת אם היו מציגים את בעיות התעסוקה, את תנאי המגורים, הפחונים שבהם מתגוררים בחום של 40 מעלות... זה מצב קשה ואתה לא מאמין שדבר כזה קורה במדינת ישראל. לפעמים אני חושב שעדיין לא מבינים שהבדואים בנגב הפסיקו לנדוד. צריך לחבר אותם למים, לביוב, לחשמל ולתקשורת. צריך לחבר אותם למדינה." (תנ"צ מרדכי נחמני, מפקד מרחב הנגב לשעבר במשטרת ישראל בראיון לזמן הנגב,8.9.2000)

תושבי הכפרים הלא מוכרים עומדים במרכז סוגיית הקרקעות בנגב. היעדר תכנון מקומי בשטח מוביל לבניה ללא היתר, להוצאת צווי הריסה והריסת בתים. לפי הנתונים שבדו"ח מרכז המחקר של הכנסת, כ-1,500 מבנים ללא היתר נבנים בכל שנה בכפרים הבלתי מוכרים. תושבי הכפרים הלא מוכרים אינם רוצים לעזוב את מקום מגוריהם הנוכחי, ותובעים שמקבצי המבנים שאותם הם משייכים ל-35 הכפרים יזכו בהכרה ובפיתוח מלא מטעם המדינה.(יצחק רייטר , 2012).

הנחת המוצא של המדינה בנוגע לישובים הבדואים הלא מוכרים , המוצגת בתוכנית האסטרטגית לפיתוח הנגב (2005), היא כי השפעתם על הסביבה היא שלילית. מחקר זה בה לבחון טענה זו. המחקר בוחן את השפעות ההתיישבות הבדואית הלא מוכרת על הסביבה בסוגיות נבחרות ואת ההיתכנות לבנות "ארגז כלים" תכנוני כתוצאה מלמידה והבנה של השפעות אלו. כיום, התכנון ברמה הארצית מתעלם לחלוטין מקיומם של כפרים אלו.

המחקר מתמקד במרחב שוקת ששטחו; 27 קמ"ר וגבולותיו,  כביש 31 בצפון, כביש 60 במערב, נחל חור ונחל יתיר במזרח, ומדרום תל- שבע.  במרחב מצויים שני ישובים אשר הוכרו בשנת 2003 (במסגרת החלטת ממשלה), אום בטין וא-סייד. ביניהם מפוזרים כ- 42 צבירים (צביר- 2 מבני מגורים אשר אינם מוכרים על פי חוק המצויים במרחב (מתוך אתר משרד החקלאות, הרשות להתיישבות הבדואים בנגב).

המחקר בוחן את ההשפעות הסביבתיות הנובעות מעצם היותם של הכפרים לא מוכרים, קרי, נובעות מכך שהישובים אינם מחוברים לרשת התשתיות הארצית כגון: חשמל, מים, ביוב ואשפה ובנוסף, בודק המחקר את אופן שימוש וניצול הקרקע ע"י תושבי כפרים אלו.

ניתוח ההשפעות הסביבתיות במחקר בוצע באמצעים איכותניים (שאלונים) ובאמצעים כמותניים (ניתוח תצלומי אוויר ומדידות פרטניות ב- 10 תחנות מדידה).  המחקר דרש עבודת שדה נרחבת שכללה בחינה במבט-על (מאקרו) ובמבט פנימי-אינטימי (מיקרו) של צורת התיישבות זו. שיתוף הפעולה הנרחב של הקהילה בשדה המחקר בכלל ובית הספר אל-עמאל בפרט אפשרו את קיומו של מחקר זה. ביקורים שבועיים לאורך כל תקופת המחקר, סיורים בשטח, מפגשים עם התלמידים ומשפחותיהם, כל אלו מהווים את הבסיס לנתוני המחקר ולתוצאותיו.

המחקר מראה לראשונה כי להתיישבות הבדואית הלא מוכרת בדרום הארץ יש השפעות חיוביות ושליליות על הסביבה, ולא שליליות בלבד כפי שנטען עד כה ע"י המדינה. כמו כן מראה המחקר באופן ישיר ועקיף כי לסביבה השפעה ניכרת על אורחות חייהם של תושבי הכפרים הלא מוכרים.  במחקר בוצעה לראשונה באוכלוסיית הכפרים הלא מוכרים, בדיקה פרטנית של סוגיות נבחרות, המאפשרות לנו לראות הלכה למעשה שקיימים יחסי גומלין בין האדם לסביבת מגוריו בה הוא תלוי לצורך הישרדותי. המחקר מעלה ומדגיש את עוצמת יחסי הגומלין בין האדם החי בסביבתו ומהווה חלק בלתי נפרד ממנה בצורת ההתיישבות הלא מוכרת. עוד מראות תוצאות המחקר כי אורח החיים בכפרים הבדואים הלא מוכרים מושפע ומוכתב לעיתים ממנהגים ונורמות חברתיות הקיימים בחברה זו. המחקר מאשש את הקביעה כי הימצאותם של הכפרים הלא מוכרים בשטח הוא עובדה אשר לא ניתן להתעלם ממנה.

מניתוח התוצאות ניתן לראות כי ישנן סוגיות בהם ניתן ללמוד ולהפנים בתכנון עתידי ערכים והתנהגויות מתושבי הכפרים הלא מוכרים ומנגד ישנם סוגיות בהן יש להתמודד תכנונית עם המצב הקיים. המחקר מתרגם סוגיות אלו ל"סל כלים תכנוניים" אותם יש להטמיע בתהליכי תכנון מהרמה המקומית ועד לרמה הארצית. כך הוא מרים תרומה אפשרית לתהליכי תכנון עתידיים בכפרים הלא מוכרים בהיבטים סביבתיים המפורטים בעבודה ולדיון בהשפעתם של ישובים לא מוכרים על סביבתם בכלל.

בנוסף, מעלה המחקר ומראה דמות חדשה, מתקדמת, יצירתית ומקורית של התושבים הבדואים בכפרים הלא מוכרים, אשר תנאי חייהם מחייבים אותם ליכולת הסתגלות גבוהה ויצירתיות הנובעות מהצורך ההישרדותי. כמו כן מראה המחקר כי ישנם ערכים סביבתיים התנהגותיים אשר "אובדים" בתהליכי התכנון הקיימים כיום וכי יש הרבה מה ללמוד מצורת התיישבות לא מוכרת/לא מוסדרת/ספונטאנית המבוססת ברובה על תלות האדם בסביבת חיו, בתהליכי תכנון עתידיים

מחקר זה הינו ראשוני מסוגו כאשר הוא בוחן את אורח החיים ותנאי המחייה הלכה למעשה בכפרים הלא מוכרים ואת השפעתם על הסביבה ומהווה נקודת התחלה למחקרים עתידיים. כל אחת מן הסוגיות שנבחנו יכולה להיות נקודת התחלה למחקרי עומק נוספים.  

התנהגות בלתי מתחשבת של האדם מסבה נזק קשה עד בלתי הפיך לסביבה ולמשאבים (UCS, 1997). למשבר האקלימי השפעה שלילית על רווחתו של האדם (WHO, 2005). מתוך כך קיים צורך בשינוי מהותי של התנהגות האדם (Oskamp, 2000). אחד הכלים החשובים שיש למדיניות הציבורית להציע בנושא הסביבה הוא כלי החינוך (Dietz & Stern, 2006). לכן, למערכות החינוך תפקיד משמעותי בשינוי ההתנהגות בקרב תלמידים וסטודנטים (Arnon, Orion, & Carmi, 2014).

נושא החינוך הסביבתי החל להתפתח בשנות ה-70 של המאה ה-20 (Arnon et al., 2014). כבר ב-1972 בהצהרת שטוקהולם ציינו כי חינוך סביבתי מיועד לכל טווח הגילאים ולכל מעמד סוציו – אקונומי (UNESCO, 1972; Wright, 2002). בין ועידה לוועידה עולמית או אזורית אם של האומות המאוחדות (United Nation) ואם של גופים אחרים הלך והתעצם רעיון "פיתוח בר-קיימא" (Sustainable Development) ושולב בתוכניות הלימודים, בתהליכים הממסדיים ובתקצוב מחקרים (Wright, 2002).

מטרת המחקר בעבודה זו לבחון האם שילוב פסיכולוגיה חיובית בתוכניות לימוד של תארים מתקדמים מעודד ומקדם התנהגות פרו-סביבתית בקרב הסטודנטים.

התנהגות פרו-סביבתית היא התנהגות השואפת למזער את ההשפעה השלילית של הפעולות האנושיות על העולם הטבעי והבנוי (Kollmuss & Agyeman, 2002). בספרות נמצאו גורמים שונים המעודדים או חוסמים את ההתנהגות הסביבתית, גורמים פנימיים וחיצוניים (Chawla & Cushing, 2007; Clark,  Kotchen, & Moore, 2003; Kollmuss & Agyeman, 2002 ועוד). לכן, קיים צורך למצוא דרכים לעידוד וקידום התנהגות פרו-סביבתית.

מטרת הפסיכולוגיה החיובית היא לפעול מעבר לתיקון הדברים הגרועים בחיים כפי שהפסיכולוגיה המסורתית מנחה ולבנות איכות חיים טובה (Seligman, 2009; Seligman & Csikszentmihalyi, 2000). הפסיכולוגיה החיובית מקדמת רווחה (Well-Being), תקווה, אופטימיות, זולתנות ועוד (Corral-Vardugo, 2012; Seligman, 2009; Seligman & Csikszentmihalyi, 2000). הרווחה יחסית לחוויות שעובר האדם בחייו (Schroeder, Penner, Dovidio, & Piliavin, 1995), לכן נראה לנכון במחקר לבחון את נושא הרווחה כרווחה סובייקטיבית. כמו כן, בספרות האקדמאית הקשר בין התנהגות סביבתית לרווחת האדם נחקר רבות (לדוג'Kollmuss & Agyeman, p.256, 2002; Mogensen & Schnack, 2010; Ojala, 2013; Vlek & Steg, 2007).

אך מדוע פסיכולוגיה חיובית? רבים טוענים, בני האדם במאמץ שימור הסביבה סובלים מרגשות אשמה, אי נוחות ובושה (Corral-Vardugo, 2012). אומנם פחד מהשלכות סביבתיות יכול לפעול כמניע להתנהגות פרו-סביבתית אך לא די בכך (Malott, 2010). סטודנטים הנחשפים לבעיות הסביבתיות נותרים המומים רגשית ופסימיים לגבי כל פתרון אפשרי (Hicks & Bord, 2001; Rowe, 2002). על כן, פסיכולוגיה חיובית השואפת לקדם רגשות חיוביים, אושר ועוד יכולה לשמש כאלטרנטיבה לקידום התנהגות פרו-סביבתית (Corral-Vardugo, 2012). במהלך המחקר נבדקו בעיקר שני היבטים מתוך הפסיכולוגיה החיובית. האחד, תקווה – המבוססת בעיקר על התאוריה של שניידר ועמיתיה (2002) לפיה התקווה היא היכולת למצוא דרכים שונות כדי להשיג את היעדים הרצויים ולהאמין ביכולת העצמית לעורר שינוי (Snyder, 2002) והשני, רווחה סובייקטיבית – התמקדות במרכיבים: 'יחס חיוביות' (היחס בין רגשות חיוביים לרגשות שליליים), אושר סובייקטיבי ושביעות רצון מהחיים, אשר נמצאו קשורים באופן חיובי לרווחה סובייקטיבית ולהתנהגות סביבתית (לדוגמה:Corral-Vardugo, 2012; Hicks, 1998; Ojala, 2011). במחקרים שנערכו בבתי ספר יסודיים, תיכונים, לימודי ובתוכניות תואר ראשון נמצאו קשרים חיוביים בין רווחה סובייקטיבית ותקווה להתנהגות פרו-סביבתית (לדוגמה:Kerret, Orkibi, & Ronen, 2014; Ojala, 2011, 2013). לכן, ייתכן כי אלטרנטיבה זו תקדם התנהגות פרו-סביבתית גם בקרב הסטודנטים לתואר שני, האוכלוסייה שנבדקה במחקר זה. לצורך המחקר שילוב פסיכולוגיה חיובית בחינוך סביבתי הוגדר, חינוך סביבתי חיובי.

הסטודנטים שהשתתפו במחקר לומדים ולמדו בבית ספר ללימודי הסביבה על שם פורטר, ובחוג מדיניות ציבורית, בפקולטה למדעי החברה, באוניברסיטת תל אביב. המחקר כלל שלושה סוגי מחקר: גישוש, סטטיסטי וראיונות עומק.

מחקר גישוש: נסרקו כ-80 אחוז מהסילבוסים של בית הספר ללימודי הסביבה על שם פורטר (כאשר חלק מאוכלוסיית המחקר שנבדקה היא סטודנטים הלומדים בבית ספר זה) כדי לבחון מהם התכנים הנלמדים והתפיסות הפילוסופיות שעומדות בבסיס הלימודים לצורך המחקר והדיון.
מחקר סטטיסטי: הועברו שאלונים לשתי קבוצות בתחילת סמסטר ובסופו לצורך בדיקת שינויים במהלך שתי נקודות הזמן. בקבוצת מחקר 33 סטודנטים שהשתתפו בקורסים בהם מרצה ד"ר קרת בגישה חיובית הכוללת תקווה, חיוביות ואושר (ד' קרת, דואר אלקטרוני, 9 לפברואר, 2016). וקבוצת הביקורת 25 סטודנטים שאינם לומדים בקורסים אלו וזאת לצורך השוואה. המטרה הייתה לבדוק ייתכנות קשרים בין המשתנים הנבדקים במחקר.
ראיונות עומק: השתתפו בראיונות 10 סטודנטים משני קורסים (סמינריונים) אותן מעבירות ד"ר קרת במסגרת החוג למדיניות ציבורית וד"ר רונן במסגרת בית הספר ללימודי הסביבה ע"ש פורטר. שתיהן מרצות בגישה חיובית אך בדרכים שונות.

רוב הקורסים בבית הספר ללימודי סביבה מבוססים על רעיון הקיימות וייתכן שלהתמקדות זו קיימת השפעה על ההתנהגות הסביבתית של הסטודנטים. בספרות האקדמאית ישנה ביקורת על כך, נטען כי הדבר מצמצם את החינוך הסביבתי ונושאים חשובים עלולים להשמט מתוכנית הלימודים וכל זאת כי קיימות מתבססת בעיקר על התפיסה האנתרופוצנטרית (Kopnina, 2012).

במחקר נמצא קשר חיובי בין תקווה להתנהגות סביבתית וההפך יתר על כן נמצא קשר חיובי בין חינוך סביבתי חיובי לתקווה. הממצאים מהראיונות מחזקים ממצאים אלו. סטודנטים הביעו תקווה וחיוביות רבה.

במבחנים הסטטיסטים השונים שנערכו לא נמצאו ממצאים עקביים לקשר בין שביעות רצון מהחיים להתנהגות סביבתית. אף לא נמצא קשר בין שביעות רצון מהחיים לחינוך סביבתי חיובי. כך גם מצטייר ממצאי הראיונות, בראיונות סטודנטים הביעו שביעות רצון מהלימודים לצד אי-שביעות רצון. סיבה אפשרית לחוסר עקביות זה יכולה להיות נעוצה בממצאים ממחקר הגישוש. רוב הקורסים מתמקדים ברעיון "הקיימות" וחינוך לקיימות מתמקד במיוחד בתפיסה האנתרופוצנטרית (Kopnina, 2012). נמצא כי אנשים בעלי עמדות אנתרופוצנטריות יתנהגו פחות באופן פרו-סביבתי ופחות יהיו מוכנים להקריב מאיכות חייהם למען השמירה על הסביבה (Nordlund & Garvill, 2003; Schultz & Zelezny, 1999; Thompson & Barton, 1994).

לא נמצא קשר מרכיבי רווחה סובייקטיבית להתנהגות סביבתית ולחינוך סביבתי חיובי. לכן לא ניתן להעריך אם רווחה סובייקטיבית קשורה באופן חיובי להתנהגות סביבתית במחקר זה. ייתכן כי הסיבה טמונה במרכיב 'יחס החיוביות'. רגשות חיוביים ורגשות חשש, פחד ותקווה המושפעים מהלימודים נמצאו קשורים באופן חיובי להתנהגות סביבתית בנוסף, נמצא קשר חיובי בין רגשות אלו לבין חינוך סביבתי חיובי. לעומת זאת, רגשות שליליים באופן כללי לא נמצאו קשורים להתנהגות סביבתית ולחינוך סביבתי חיובי. לרגשות חיוביים לא בהכרח יש את היכולת להתגבר על רגשות שליליים (Cohn, Fredrickson, Brown, Mikels, & Conway, 2009; Folkman, 2008) ואיזון בין הרגשות החיוביים לשליליים מעיד על רווחתו של האדם (Diener, Sandvik, & Pavot, 2000). בשל כך, ייתכן שלא נוצר איזון מתאים בזמן הלימודים.

לא נמצא קשר חיובי או שלילי בין חינוך סביבתי חיובי לבין התנהגות סביבתית. ממצאים אלו יכולים לנבוע מתוך: א. מגבלות המחקר – מדגם יחסית קטן אינו מאפשר קבלת ממצאים חד משמעיים מובהקים וייתכן שטווח הזמן (סמסטר בודד) קצר מדי מכדי לבדוק שינוי בהתנהגות. בראיונות חלק מהסטודנטים ציינו כי חל שינוי חיובי בהתנהגותם, ב. רוב המרואיינים דיווחו על התנהגות פרו-סביבתית קודמת, ג. מחסמים שונים כגון: העלות הכרוכה בהתנהגות סביבתית (לדוגמה רכישת מוצרים ידידותיים לסביבה), חוסר יעילות וחוסר זמן ועוד (Quimby & Angelique, 2011).

ההמלצות העיקריות ממחקר זה: מכיוון שהיקף המחקר יחסית קטן רצוי להמשיך ולחקור את המשתנים באוכלוסיית סטודנטים גדולה יותר אם בבית הספר ללימודי הסביבה ע"ש פורטר ואם בתוכניות לימוד לתואר שני העוסקות בנושאים סביבתיים באוניברסיטאות ומכללות אחרות. בניית שאלון מפורט הבודק רמת התנהגות סביבתית שיבחן גם שינויים קטנים והבחנה בין התנהגות אישית להתנהגות אקטיביסטית. באופן כללי, רצוי כי בתוכניות הלימודים נושא הקיימות ילמד באופן הרחב יחד עם גישות נוספות כמו: אקולוגיה עמוקה. שילוב דרכים לקידום תקווה בקורסים בנושאים סביבתיים במטרה לקדם התנהגות סביבתית.

במהלך חיפוש וסקירת הספרות לא נמצאו בישראל מחקרים העוסקים בנושא במסגרת תוכניות לימוד לתואר שני וייתכן גם מעבר לישראל. לכן, מחקר זה מהווה נקודת פתיחה למחקרים מקומיים בנושא שילוב פסיכולוגיה חיובית במערך קורסים בנושאים סביבתיים וציבוריים הנלמדים בהשכלה הגבוהה בכלל ובתארים מתקדמים בפרט. הסטודנטים הם הפעילים החדשים אם במחקר ואם בחייהם האזרחיים המטרה היא לעודדם להמשיך ולפעול למען הסביבה ולהביא את הידע והמיומנות שרכשו לידי ביצוע.

מחקר זה התמקד בקשרים שבין החשיבה הקונפוציאנית לבין החינוך הסביבתי ובזיקה שבין התיאוריה לפרקטיקה בתחומים אלה. קונפוציוס, שנולד על פי המסורת במאה ה-6 לפני הספירה, הותיר אחריו מסורת שהינה דומיננטית ביותר בסין ומדינות נוספות באסיה באלפי השנים האחרונות. למרות זאת, נערכו מחקרים מעטים בלבד על הקשר של מסורת זו לחינוך סביבתי.

מחקר זה בחן את החיבור ברמה הטקסטואלית, נעשה ניסיון לבדוק כיצד רעיונות ועקרונות שעולים מתוך הטקסטים הקונפוציאנים המסורתיים באים לידי ביטוי גם במציאות, בפעילות היומיומית ובתפיסת עולמם של מחנכים סביבתיים במסגרות חינוך בלתי פורמליות ואלטרנטיביות בישראל.

מחקרים קודמים שעסקו בחיבור בין התחומים טענו שהקונפוציוניזם יכול לתרום ולהעשיר את החינוך הסביבתי והחשיבה הסביבתית. זאת לאור העובדה שקונפוציוס כמורה וממשיכיו עסקו רבות גם בשאלות של חינוך ומחקר זה הוא הזדמנות לגעת בשני הצדדים הללו של הקונפוציוניזם, הן הגישה הסביבתית והן הגישה החינוכית.

בחלק הראשון הדיון הינו תיאורטי, בו בחנתי את נקודות ההשקה בין הקונפוציוניזם לבין הגישות הקיימות בחינוך הסביבתי. שאלת המחקר שליוותה את החלק הראשון הייתה: מה הם יחסי הגומלין הקיימים בין הקונפוציוניזם לבין החינוך הסביבתי מבחינת העקרונות התיאורטיים והמעשיים העומדים בלב כל אחת מהגישות? גישת המחקר שנבחרה בחלק זה הינה ניתוח טקסטואלי של המקורות הקונפוציאנים ופירושיהם, בראי מספר גישות מרכזיות הקיימות לחינוך סביבתי. המקורות הקונפוציאנים המרכזיים שנבחרו היו: מאמרות קונפוציוס, מנציוס, תורת הגדול ודרך האמצע וקיומה. 

בחלק השני שאלת המחקר הייתה: האם ואיך באים לידי ביטוי העקרונות המשותפים לשתי הגישות בהשקפת העולם של מחנכים סביבתיים במסגרות חינוכיות בלתי-פורמליות ואלטרנטיביות בישראל? גישת המחקר שנבחרה בחלק זה היא גישת מחקר איכותנית – קונסטרוקטיביסטית-פרשנית. במסגרת החלק הזה נערכו ראיונות עומק עם 15 מחנכים סביבתיים ממסגרות חינוכיות בלתי-פורמאליות שונות.

הממצאים של שאלת המחקר הראשונה מלמדים כי קיימות נקודות זיקה רבות בין שני תחומי הדעת. בין הנקודות המשמעותיות ניתן למצוא את התפיסה המערכתית-מארגית של המציאות והתפיסה ההוליסטית. בנוסף נמצא קשר הדוק לתפיסת האזרחות והאוריינות הסביבתית כפי שבאה לידי ביטוי בספרות של החינוך הסביבתי.

הממצאים של שאלת המחקר השנייה הם שהנקודות הללו באות לידי ביטוי גם בתפיסות העולם ובחיי היומיום של המחנכים. עוד מלמדים הממצאים שישנן שתי נקודות משמעותיות שעלו הן ברעיונות הקונפוציאנים והן בתפיסות העולם של המחנכים, ושלא עלו בצורה מובהקת בשדה החינוך הסביבתי. הראשונה מתייחסת לאותנטיות של המחנך ולדוגמא אישית כבסיס לחינוך הסביבתי והשנייה לחשיבותה של הדרך והתהליך לעומת התוצאה. 

ממצאי המחקר בכללותם מלמדים על הקשר ההדוק הקיים בין הקונפוציוניזם לבין החינוך הסביבתי בתיאוריה ובפרקטיקה. וכן, מלמדים על המחנכים במסגרות הבלתי פורמליות והאלטרנטיביות שבגישתם לחינוך הסביבתי מכניסים נופח קונפוציאני לשדה ללא ידיעתם.

מחקר זה יכול להוות הצעה לתחום חדש: 'חינוך קונפוציאני-סביבתי' ולשמש ככלי פרקטי למימוש בידי מחנכים סביבתיים ובכלל במסגרות השונות.