RESEARCH

בעבר סברו כי להתנהגות סביבתית אחראית יש מחיר אישי כבד. הטענה הייתה כי מי שרוצה לפעול למען הסביבה, צריך לעשות ויתורים, כמו למשל לחיות בצורה צנועה יותר, לקנות פחות ולשקול את צעדיו, במקום לפעול לפי הרגש והחשק. בעולם המערבי שבו האינדיבידואל וצרכיו הם במרכז וטובת החברה והכלל נדחקות לשוליים, קשה לצפות מאדם שיוותר על רווחתו למען החברה. בניגוד לסברה המוצגת כאן, אפשר להעמיד את ממצאי המחקרים ההולכים ומתרבים על תרומתה של האזרחות הסביבתית לרווחתו של הפרט. מחקרים אלו משלבים את הפסיכולוגיה החיובית עם הפסיכולוגיה הסביבתית בשדה מחקר חדש הקרוי קיימות חיובית. אחת מהטענות המרכזיות של חוקרים בשדה היא כי הדרך שעשויה להיות אפקטיבית בחיזוק האזרחות הסביבתית של אנשים היא חיזוק הרווחה הסובייקטיבית שלהם, ובעיקר חיזוק התקווה כי ביכולתם להוביל שינוי סביבתי. מחקרים גם מראים שההשפעה היא דו-כיוונית: כשאנשים מתנהגים בצורה סביבתית יותר הרווחה שלהם עולה והם מאושרים יותר.

המחקר הנוכחי בא לבחון את ההשערה כי ישנם יחסי גומלין בין אוריינות סביבתית לרווחה סובייקטיבית, וכי גם לאורך זמן הם משפיעים זה על זה כחלק מתהליך חינוכי-סביבתי בבית-ספר. מחקרים קודמים בחנו את הקשרים בין האוריינות הסביבתית לרווחה הסובייקטיבית. במחקר זה, בניגוד למחקרים קודמים, הנתונים נאספו בשתי נקודות זמן, מה שאפשר את בחינת יחסי הגומלין בין המרכיבים תוך התייחסות לממד הזמן. במחקר השתתפו 213 תלמידים מכיתות ה'-ו' בשלושה בתי-ספר ירוקים בהרצליה. מתוכם, 120 תלמידים לקחו חלק בתוכנית חינוך סביבתי חוץ-כיתתית, מבוססת מקום ואקטיביסטית, שפותחה לצורך המחקר. 93 התלמידים הנותרים, הם תלמידים מכיתות מקבילות שהיו קבוצות הביקורת. כלל התלמידים השיבו על שאלונים הבודקים את האוריינות הסביבתית והרווחה הסובייקטיבית שלהם לפני ואחרי תוכנית ההתערבות כלמר באמצע ובסוף שנת הלימודים.

מתוצאות המחקר עולה כי אין השפעה של התוכנית על התלמידים שהשתתפו בה, אך נמצא קשר משמעותי בשתי הקבוצות יחד בין המרכיבים השונים של האזרחות הסביבתית לרווחה הסובייקטיבית. ישנו קשר מובהק בין ההתנהגות הסביבתית של התלמידים לתקווה ולשליטה העצמית שלהם וניתן לנבא את ההתנהגות הסביבתית בעזרת המשתנים תקווה, שליטה עצמית ועמדות הסביבתיות. בנוסף, לשביעות הרצון מבית-הספר קשר מובהק לתפיסה של יישום תוכנית סביבתית בבית-הספר וכן להתנהגות הסביבתית. גורמים נוספים שנבדקו במהלך ניתוח הנתונים היו השפעת התקווה כגורם מתווך בקשר בין ידע סובייקטיבי להתנהגות הסביבתית וכן השפעת יישום תוכנית סביבתית בבית-הספר על ההתנהגות הסביבתית. נמצא כי יש קשר מובהק לתקווה כגורם מתווך (תיווך מלא) בין ידע סובייקטיבי להתנהגות סביבתית. בנוסף, נמצא כי יש קשר מובהק לתקווה כגורם מתווך בין יישום תוכנית סביבתית בביה"ס להתנהגות הסביבתית. חשוב לציין כי בין ידע סובייקטיבי להתנהגות סביבתית וכן בין יישום תוכנית סביבתית בביה"ס להתנהגות הסביבתית של התלמידים לא היה קשר ישיר, אלמלא התיווך של גורם התקווה.

מהמחקר ניתן ללמוד כי אפשר לחזק את ההתנהגות הסביבתית בפרט והאזרחות הסביבתית של התלמידים בכלל באמצעות הדגשת הרווחה הסובייקטיבית של התלמידים בתהליך החינוכי – טיפוח תקווה, העצמה, חיזוק המסוגלות העצמית והשותפות בתהליך. כמו כן, חיזוק האזרחות הסביבתית של התלמידים תורם לרווחה הסובייקטיבית שלהם, רווחה שיש לה קשר לאקלים הבית-ספרי. שיפור האקלים הוא אחת ממטרות-העל של משרד החינוך בשנים האחרונות, ועל כן, תוך שילוב תוכניות חינוך סביבתי בבית-הספר נוכל להשיג שיפור במרכיבי האזרחות הסביבתית (למשל, נראה מוטיבציה גדולה יותר לפעילות למען הסביבה ) של התלמידים וגם שיפור ברווחה הסובייקטיבית שלהם.

גילוי האנטיביוטיקה פניצילין ע"י אלכסנדר פלמינג בשנת 1928 הווה תפנית דרמטית בעולם הרפואה ועזר להציל מיליוני אנשים מזיהומים שמקורם בחיידקים מחוללי מחלה. הודות למחקר והיצור התעשייתי המסיבי, האנטיביוטיקה הפכה במהרה לתרופה זמינה בעלת שימוש רווח מאד ולעיתים לא מפוקח. כמויות גדולות של אנטיביוטיקה זלגו לסביבה דרך מערכות הביוב ובמהרה, נתגלה כי גם החיידקים למודי הניסיון בעולם משיבים מלחמה. זנים של חיידקים עמידים לאנטיביוטיקות נתגלו ברחבי העולם עם מגמה הולכת וגדלה של אנטיביוטיקות שהפסיקו להיות אפקטיביות כנגדם. מקטעי ה-DNA שמקודדים למנגנוני העמידות נמצאים על יחידה ניידת הקרויה פלסמיד וניתנים להעברה דרך מנגנון הפילי בין זני החיידקים השונים מה שהופך את העמידות לאתגר מורכב עוד יותר. בתגובה לפיתוח העמידות מצד החיידקים הפתוגניים, מדענים סנתזו אנטיביוטיקות מלאכותיות המבוססות על הנגזרות הטבעיות של אנטיביוטות הקיימות, אך במרוץ החימוש הזה, זה רק עניין של זמן עד שהחיידקים יפתחו גם כנגדם מנגנוני עמידות והקרב נראה אבוד מראש. אחד התחומים בהם הבעיה אקוטית במיוחד היא תחום זיהומי הכוויות. חולים שסובלים מכוויות הם חולים עם שטחים גדולים של רקמה חשופה לזיהומים ובהעדר הגנה טובה של העור חולים אלו נוטים לפתח זיהומים חמורים בקלות. חיידק ה- Pseudomonas aeruginosa הוא אחד מן החיידקים הנפוצים ביותר, שבודדו מחולים הסובלים מזיהומי כוויות. הודות ליכולות העמידות שלו והשרידות שלו בסביבת בית החולים הוא הפך לאחת מן המטרות המרכזיות בניסיון ההתמודדות עם הזיהומים . על מנת לפתור את בעיית הטיפול בחיידקים העמידים, כדוגמת ה- Pseudomonas aeruginosa אנו מציעים שימוש בשיטת האקטרופורציה. השימוש בשיטת זו יוצר מיקרו-קרעים בממברנה החיידקית וגורמים לליזיס התא. 

תחילה, על מנת לכייל את המערכת של המחולל הפולסים נבנה מטריקס טאגוצ'י (שיטה השוואתית הבוחנת את עוצמת ההשפעה של פרמטרים בדידים בתהליך ומגדירה מי מבניהם הוא הפרמטר המשמעותי ביותר למקסום היעילות של תהליך). מטריקס זה בחן את ארבעת הפרמטרים של הפולס: מתח חשמלי, אורך הפולס, מספר הפולסים וההפסקות בין הפולסים (תדירות). על סמך הניסויים גילינו כי הפרמטר של אורך הפולס הוא הפרמטר המשפיע ביותר בטווח המדידות שנבחנו ועל בסיס הניסויים הנ"ל עוצבה מערכת ניסוי חדשה ששמה דגש על הפרמטר של אורך הפולס ויושמה במכשיר שנבנה במעבדה מסוג IGBT. בהמשך, נבחנה היכולת של פעילות סינרגיסטית בין האנטיביוטיקה והאלקטרופורציה, מתוך ההבנה שמרבית מנגנוני ההתגוננות של החיידקים נגד אנטיביוטיקה ממוקמים על גבי הממברנה והיא זו שמהווה את המחסום העיקרי לחדירות האנטיביוטיקה אל תוך חלל התא והציטופלסמה. הרעיון של יצירה מכוונת של "חרירים" בממברנה התאית שיאפשרו השפעה מועילה יותר של אנטיביוטיקה יחד עם האלקטרופורציה כשהשלם עולה על סמוך חלקיו. המערכת נוסתה על 2 מינים של חיידקים, האחד הוא Pseudomonas aeruginosa והשני הוא Staphylococcus epidermidis כאשר לכל אחד מהם יש מורפולוגיה שונה (פסאודומונאס מתג ואילו הסטפילוקוקוס כדורי) וממברנה שונה (פסאודומונאס גרם שלילי וסטפילוקוקוס גרם חיובי). הודות לשוני בצורה והממברנות נמצא כי בתנאים של  pHניטרלי החיידק Pseudomonas aeruginosa נמצא רגיש יותר לטיפול המשולב של אנטיביוטיקה (אל אף שהמיקס האנטיביוטי הכיל רכיבים המכוונים גם נגד גרם שלילי וגם נגד גרם חיובי) ואפילו בריכוזי אנטיביוטיקה נמוכים (המיהול המקסימלי של פי 20), עדיין היה אפקטיבי יותר מאשר כל אחד מהטיפולים בנפרד. התוצאה שהתקבלה מצביעה על היכולת שלנו להתגבר על זיהומים מבלי לחשוף את החיידקים לרמות גבוהות של אנטיביוטיקה , כצעד של משמעת ושימוש נבון באנטיביוטיקה בעתיד ומניעה של פיזור האנטיביוטיקה בסביבה ויצירה של זנים עמידים בהמשך. במהלך החלק הראשון של הניסויים הגענו לערך מינימלי של שדה שעמד על 308.86 V mm-1 עבור טיפול של אלקטרופורציה בלבד וערך של 189.65 V mm-1 עבור הטיפול המשולב של אלקטרופורציה עם אנטיביוטיקה מהולה. הודות לפעילות המשותפת הצלחנו להוריד את ערך השדה ב 61%.

במקביל לעבודה על הפרמטרים של הפולס החשמלי בוצעה במעבדה תהליך פיתוח של מחולל פולסים מסוג IGBT לצורכי מעבדה ובהמשך לטיפול בחולים פוטנציאלים. בחלק זה המכשיר נוסה לראשונה בתנאי מעבדה וכלל גם שדרוג של מטריקס הפרמטרים על סמך התובנות מניסוי טאגוצ'י. על מנת לבדוק את פיילוט המכשיר בוצעה סידרה של  14 ניסוים עם 6 חזרות, In vitro בהם המכשיר הצליח לחולל את הפולסים בפרמטרים הנדרשים, מה שאפשרו להגיע לערך שדה מינימלי של  Vmm-182 ,עבור טיפול באלקטרופורציה באלקטרודה בודדת בלבד. בעקבות השינויים שבוצעו במכלול הפרמטרים, קוטר העיכוב שנמדד היה המקסימלי שהושג ועמד על 7.8 מ"מ.

אחת מן התכונות המיוחדת של הפסאודומונאס היא היכולת שלו לבצע תהליך של ביולומיניסנציה ופלורסנציה באורך גל ספציפי, תכונה חשובה שנמצאת בקורלציה עם כמות החיידקים בדוגמא כתלות בעוצמת השטף. הודות ליכולת הזאת, בשלב השני של הניסויים, המערכת נוסתה על רקמת עור של עוף Ex vitro שעברה תהליך של ניקוי לפי פרוטוקול וזוהם עם חיידקי Pseudomonas aeruginosa עד ליצירה של ביופילם. לאחר הזיהום על גבי העור בוצע טיפול בפולסים חשמליים באלקטרודה בודדת והמדידות של השטף נעשתה לפני ואחרי הטיפול. בעקבות הטיפול ערך השטף המתקבל יריד ב 25 אחוז (75 אחוז מהאות המקורי שנמדד לפני הטיפול). בגלל שבמערכת זו אין נוכחות של מערכת החיסון לאחד הטיפול הבודד החיידקים חזרו לשגשג ולאחר 48 שעות נמדדו ערכים של מעל 100 אחוז.
בכדי להקדם צעד נוסף את המערכת לתנאים של מערכת מורכבת בוצע סדרת ניסוים על עכברי מעבדה בכדי לבחון את השפעת הפולס החשמלי על רקמה של עור חי In vivo . בניסוים אלו נעשתה כוויה טרמית מכוונת והפצע זוהם ע"י חיידק Pseudomonas aeruginosa. מהמעקב שבוצע בשיטה של ביולומינסנציה נראה כי ערך ירידה מקסימלי של 88 אחוז הושגה בטיפול ע"י הפולסים החשמליים. השוני בין אחוזי ההצלחה בטיפול בין רקמה מתה 
Ex vivo לבין רקמה חיה In vivo יכול להיות מוסבר הודות לקיום או העדר של מערכת החיסון פעילה. ההנחה היא שמעבר לאפקט הישיר של חיסול החיידקים מקומית, הפולס החשמלי יוצר אינדוקצייה מקומית של מערכת החיסון (ע"י כך שהוא עצמו יוצר סוג של נזק) וגיוס של מרכיבי מערכת החיסון שמזהים את המקום כדלקתי ופועלים ביתר שאת על מנת לחסל את החיידקים במקום.

על בסיס הידע שנצבר במהלך העבודה הצלחנו להוכיח כי במקרה של זיהומי כוויות בהם החיידק הדומיננטי הוא Pseudomonas aeruginosa ניתן להשתמש בשיטת האלקטרופורציה כאלטרנטיבה לשיטות אנטיביוטיות. השימוש המשולב של אנטיביוטיקה ואלקטרופורציה הוכיח את עצמו כשהשיג תוצאות משופרות ביחס לשימוש בכל טכניקה בנפרד ושיפור מטריקס הפרמטרים שבוצע לאחר ביצוע מטריקס טאגוצ'י הבהיר את חשיבות הפרמטרים השונים ומידת השפעתם. יש להמשיך ולחקור את הנושא ולהביא אותו עד ליישום ברמה הקלינית.

שינוי אורח החיים בחברה המודרנית בעולם המערבי גורם לאנשים רבים לשנות את תפיסתם והתנהגותם לגבי פעילות גופנית. אם בעבר פעילות גופנית הייתה פעילות אנושית בסיסית השלובה במהלך היום יום, כיום היא מתרחשת לעיתים קרובות בתוך חלל סגור, המנותק מסביבתו ונתפסת כמוצר צריכה. במקום שהפעילות הגופנית תיצור ניתוק של האדם מהטבע והסביבה היא יכולה להיות פעילות הקשורה והקושרת את האדם לסביבתו אם היא מתרחשת בשטח פתוח וכך להיות להשתלב באורח-חיים מקיים, היות והכרת הסביבה, הפנמת הקשר והתלות עם הטבע והסביבה מתאפשרים באמצעות חוויה גופנית (מישורי, 2007). המחקר הנוכחי עסק בקשר בין העוסקים בפעילות גופנית בשטח פתוח או בתוך מבנה לבין נטייתם הסביבתית: זיקתם לטבע, עמדותיהם הסביבתיות והתנהגותם הסביבתית. האם תחימת הפעילות הגופנית בתוך מקום סגור, המנותק מסביבתו הטבעית משפיעה על גישת המתאמנים לסביבה. באיזה אופן משפיעה הפעילות הגופנית בשטח פתוח כתמריץ לעשייה סביבתית, לשמירה על הסביבה ולפיתוח רגישות לטבע סביבה. הפעילויות הגופניות אשר נבדקו במחקר הנן: 1. הליכה 2. ריצה 3. רכיבה על אופניים 4. כוח (מתקנים) 5. שחייה. 

המחקר נעשה בגישה משולבת (Mixed methods). מערך המחקר כלל כמה שלבים: ראשית, נאספו נתונים מ 517 משתתפים באמצעות הפצת שאלון דיווח עצמי המשלב שאלות כמותיות ואיכותיות. שנית, נותחו הנתונים הכמותיים והאיכותניים שנאספו בשאלון. בשלב הראשון נבנה מודל ניתוח ראשוני, אשר מחלק את המדגם לקבוצות לפי פעילות גופנית מרכזית (בשטח פתוח או בחלל סגור). תוצאות המודל נמצאו מובהקות אך נראה כי המודל אינו מנצל את מלוא היקף המידע שנאסף במחקר. השימוש במשתנה היחס והחלוקה ל-3 קבוצות אינה מבחינה בין מתאמנים שונים בתוך הקבוצות שעשויים להיות שונים מאוד זה מזה. כדי להשתמש בכל המידע שנאסף לגבי הפעילות הגופנית של המשתתפים נבנה מודל מתקדם, המתייחס להיקף הפעילות הגופנית בשני מיקומי הפעילות (בתוך מבנה ובשטח פתוח). תוצאות המחקר העיקריות מתבססות על השאלון, אך כדי להשלים את התמונה, לחזק את הממצאים ולקבל העמקה נוספת, נעשתה פנייה למספר משתתפים שענו על הסקר, על מנת לערוך עמם ראיון עומק. הראיונות האישיים נותחו בתהליך הכולל מיון הנתונים הטקסטואליים אשר עלו בראיונות לקטגוריות שונות לפי משמעותן (ניתוח תוכן פרשני).

ממצאי המחקר מעלים כי קיים קשר בין פעילות גופנית המתקיימת בשטח פתוח לבין הזיקה לטבע, העמדות הסביבתיות וההתנהגות הסביבתית. בין פעילות גופנית בתוך מבנה לא נמצא קשר לזיקה לטבע, עמדות סביבתיות והתנהגות סביבתית. ניתן ללמוד מכך על קשר בין המשתנים אך לא על סיבתיות. לצורך כך יש לבצע מחקרי המשך. מחקר זה מוסיף היבט תיאורטי חדש באישושו קשר בין שני היבטים אשר לא נחקרו רבות: פעילות גופנית ויחס לסביבה. כמו כן, המחקר מביא עמו תרומה יישומית: המחקר פונה אל מעצבי מדיניות חינוכית לשלב חינוך גופני עם חינוך לקיימות, פונה למתכנני ערים לשלב פעילות גופנית סדירה במרקם העירוני ופונה למאמני, מדריכי הכושר והפעילות הגופנית וכמובן למתאמנים עצמם, לצאת להתאמן בשטחים הפתוחים. 

מחקר זה עוסק בתופעת המיחדוש כזירה לבחינת המתח המתקיים בעידן הנוכחי בין לבוש לקיימות. 

בגדים ואופנה מאפשרים לנו הן להבדל מהאחרים והן להשתייך לקהילות ומגמות חברתיות. בגד יכול להיות תחפושת, כלי של זיהוי אישי וגם של שייכות והטמעה. אורטה (Orta, from Black,2012) טוענת שלבוש תמיד היה מהסמלים הראשוניים של זהות ושייכות. עבודה זו סוקרת את תופעת המיחדוש בישראל כמשקפת ערכים של אופנה בת-קיימא, ומצביעה על כך שהצורך בבידול מניע את החלטות המעצבים והצרכנים. שנית, העבודה בוחנת את האופן שבו המיחדוש  מציע פרקטיקות סביבתיות, אסתטיות ועיצוביות המקדמות התנהגות ברת-קיימא בישראל, ובסופו של דבר, מטיבות עם הצרכנים. 

תעשיית האופנה נאבקת כדי למצוא מכנה משותף עם תנועת הקיימות. מחקרים מראים כי תהליך הייצור של הבגדים כיום מזיק לסביבה. תעשיית האופנה צורכת משאבים רבים, כמו מים ואנרגיה, משתמשת בכימיקלים מזיקים, תלויה בשינוע כבד, מייצרת כמויות גדולות של פסולת וידועה כמפרת זכויות אדם במדינות מתפתחות. (Braungart, McDonough, 2002, Black, 2012, Fletcher, 2014). עם זאת, מיחדוש ומגמות אחרות של אופנה בת קיימא, מציעות תקווה לשיפור בתעשייה. באופן כללי מיחדוש הוא תהליך של הפיכת תוצרי לוואי, חומרי פסולת, עודפים ועוד לחומרים או מוצרים חדשים (Braungart, McDonough, 2013). מיחדוש בשדה האופנה היא פרקטיקה בה משתמשים בבגד אחד, או בחלקים ממנו ליצירת בגד חדש. כמו כן במיחדוש משתמשים בשאריות של גלילי בדים ומשלבים לעיתים מספר אלמנטים יחד ליצירת בגד. עיצוב בשרשרת האספקה של האופנה המהירה מונחה על ידי טרנדים למטרות רווח, אבל העיצוב הממוחדש מוכתב על ידי שימוש יעיל ויצירתי בחומרי גלם (Braungart, McDonough, 2013). הן בתחום האופנה והן במחקר האקדמי בישראל, שדה המיחדוש אינו מוכר היטב. עם זאת באירופה ובצפון אמריקה חוקרים בתחום מתייחסים למיחדוש ולאופנה בת קיימא כסוג של מהפך בעולם האופנה (Thompson, 2012). מהפכה זו מקדמת ערכים סביבתיים וחברתיים לעומת הדרך בה הבגדים מיוצרים כיום המזיקה לסביבה ומובילה בסופו של דבר לייצור של פסולת רבה.

עם זאת, נורמות תרבותיות מפריעות לאימוץ של מיחדוש בקנה מידה רחב. הרגלי צריכה מושרשים בתרבות שלנו ומקודמים על ידי הכלכלה הקפיטליסטית. לכן, השינוי הסביבתי מחייב אפוא גם שינוי תרבותי כתוצאה מהבנה ושינוי בצרכים וערכים חברתיים (אטינגר, 2001). כיום, אופנה בת קיימא עדיין נתפסת כשוק נישתי ולא משקפת אתיקה וערכים חברתיים. הרלוונטיות והנוחות של המיחדוש נדחקת על ידי תרבות הצריכה השולטת בכל היבט של השגרה היומית שלנו, אם זה האוכל שאנו אוכלים או התקשורת שאנו צורכים (Chapman, 2005, Black, 2012). לכן עלינו להבין כיצד למנף את ערכי החברה כדי לקדם מנגנונים פחות חומרניים לביטוי צרכים (Armstrong, Jackson, 2015).

בעבודה זו השתמשתי במתודולוגיית מחקר של "כדור שלג" כדי לייצר נתונים איכותיים על המיחדוש בישראל. ראיינתי חמש מהמעצבות הישראליות המנוסות ביותר בתחום (ארבע מעצבות ומעצב אחד). בסוף הראיון, ביקשתי מהמעצבות להמליץ על לקוחות מתאימים לראיונות המשך. התוצאה הייתה שישה ראיונות עם לקוחות. עבור ראיונות אלו יצרתי שני שאלונים שונים המשלבים שאלות סגורות ופתוחות: אחד למעצבות והשני ללקוחות. שאלות הראיון בחנו את ההתנהגויות הסביבתיות והחברתיות של המעצבות והלקוחות שמשכו אותם למיחדוש. בדרך הזו התאפשר לי לנתח כיצד זהותם של מעצבים ושל צרכנים משתקפת בתהליך המיחדוש ומה זה אומר על המניעים להתנהגויות ועמדות פרו סביבתיות. 

הראיונות הראו כי הסיבות העיקריות מאחורי התנהגות בת קיימא כגון מיחדוש הוא הרצון בבידול וייחוד, במקרה של מעצבים, ממעצבים אחרים או במקרה של הלקוחות, מלקוחות אחרים. מסקנות אלו תואמות לתיאוריה של הסוציולוג הצרפתי פייר בורדייה על הבידול. טענתו היא ששחקנים באותו שדה, תחום מסוים של פעילות כגון כלכלה, עיצוב או אופנה, מבדלים את עצמם על ידי העדפותיהם. העדפות מבדלות מבטאות את זהותם. הטעם האישי מגלם אפוא את זהות השחקנים בתחום, המוביל לתחרות על יוקרה, סטטוס ולהצלחה של מוצרים שונים. מאבק מתמיד זה יוצר "הון סימבולי", אשר השחקנים מבקשים לצבור. ככל שיש יותר הון סימבולי, כך יש יותר מאבק על ההיררכיה ובידול בין שחקניו וכך השדה מתפתח (בורדייה, (1980) 2005).

לבסוף, עבודה זו טוענת שלמיחדוש יש השלכות חשובות על התנהגות בת קיימא בישראל. פריטים שנוצרו באופן ממוחדש גורמים פחות נזק לסביבה כי הם מאפשרים חיים נוספים לחומרי גלם שאחרת היו הופך לפסולת. פריטים אלה יוצרים גם קשר רגשי חזק יותר בין הלקוח למוצר, מערכת יחסים, שבסופו של דבר יכולה להוביל לשינוי בתהליך הצרכני המהיר הנהוג כיום (Chapman, 2005). לבסוף, פריטים ממוחדשים מציגים אתגרים יצירתיים חדשים לתהליך העיצוב. כתוצאה מכך, מיחדוש יטיב עם הצרכנים ויאפשר הנאה לטווח ארוך מפריטים "מסתגלים" אשר לא יהפכו ללא רלוונטיים בגלל התיישנות המתוכננת או טרנדים של אופנה מהירה