מחקרים

עקר הוא תוצר פעילות בית בד המתקבל בתהליך הפקת שמן הזית בעונת המסיק. מדובר באחד השפכים המזהמים ביותר בתעשיית החקלאות למזון, המכילים ריכוז גבוה מאוד של חומרים אורגניים וחומרים רעילים, ועל כן בעלי פוטנציאל זיהום גבוה לסביבה. בשל החומציות הגבוהה יחסית, העומס האורגני הגבוה ותכולת התרכובות האנטי מיקרוביאליות כדוגמת פנולים ופוליפנולים במי העקר, ישנו קושי ממשי בטיפול בהם. לפיכך נדרש טיפול אלטרנטיבי, יישומי וכלכלי למים אלו שכיום מוזרמים לשפכים, מפוזרים בקרקע או לסביבה ללא טיפול, כשהתוצאה היא פגיעה סביבתית חמורה.

במחקר זה מוצע לראשונה טיפול במי עקר המבוסס על שילוב של חמצון מתקדם באמצעות אוזון עם טיפול ביולוגי חדשני בטכנולוגיה הנקראת (SBP) Small-bioreactor platform, להפחתת מזהמים ועומס אורגני בשפכים אלו. זהו מחקר חלוצי בו נבחנה מערכת מעבדתית המשלבת טכנולוגיה של חמצון מתקדם מבוססת אוזון עם טכנולוגיית טיפול ביולוגי ייחודית, באופן שיצמצם במידה ניכרת את נוכחותן של תרכובות פנוליות במי עקר ותכולת החומר האורגני, דבר אשר יכול להוביל לשיפור איכות המים המיועדים לטיפול קונבנציונלי במתקני טיהור שפכים ובכך יתרום למשק המים של ישראל המבוסס ברובו על מים מושבים לצרכי השקיה. 

המטרה של אוזונציית הקדם במחקר המוצע אינה פירוק מלא של התרכובות הפוליפנוליות, אלא למצוא את מנת האוזון ותנאים האופטימליים שיאפשרו את הגדלת הפריקות הביולוגית של מי העקר אשר יובילו לטיפול ביולוגי יעיל יותר.

המטרה העיקרית של טכנולוגית ה- SBP הינה להגדיל את מגוון אוכלוסיית המיקרואורגניזמים בשפכים, על מנת לסלק או להפחית מזהמים ספציפיים ולהגדיל את יציבות התהליך הביולוגי בשפכים, וזאת ע"י מיקרואורגניזמים מקובעים בסביבה מכותרת. הפלטפורמה המוצעת מבוססת על קפסולה ייחודית המורכבת ממעטפת ממברנה אולטרא-פילטרציה אשר בה נארזים מיקרואורגניזמים מסוימים (לדוגמא חיידקים בעלי יכולת מטבולית מסוימת), וזו מספקת מיקרו-סביבה מותאמת למיקרואורגניזמים הפעילים לביצוע תהליך של פירוק מזהמים.

בשלב ראשון נעשתה סדרה של ניסויים שכללו ניסויי אוזונציה מקדימים על חומצה טאנית כחומר מודל, כאשר בהמשך נבחן הטיפול המשולב של אוזון עם טיפול ביולוגי בנוכחות קפסולות. סדרה זו הוכתרה בהצלחה, עם פירוק פנולים של 37% בשלב האוזונציה שלאחריה פירוק ביולוגי עד לערך של 90% בפנול הכללי בתום 24 שעות. בשלב השני בוצעו ניסויי אוזונציה על עקר מדולל 1:10 לאופטימיזציה של מנת האוזון הנדרשת לפירוק והגעה ל-1000 מג"ל בריכוז הפנול, ליצירת מצע נוח ותנאים מיטביים לפירוק ביולוגי על ידי הקפסולות. לפיכך, ניסויים משולבים של אוזנציה עם טיפול ביולוגי נבדקו על העקר המדולל הראו ירידה של 36% בערך ה-COD ו-61% בפנול הכללי. בהשוואה לניסויי החומצה טאנית, ירידת ה-COD חלה לנוכח הטיפול הביולוגי ואילו תהליך האוזונציה היה המרכיב היחיד שתרם לפירוק הפנול הכללי. עם זאת, שימוש בטכנולוגיית UV/vis לזיהוי מרכיבים ארומטיים, כלומר פנולים ופוליפנולים בעקר, חשפה תמונה ברורה יותר על טיב הפירוק של כל טיפול; נקודות שיא נצפו בשני אורכי גל של 214 nm ו- 274 nm  עבור עקר גולמי מדולל (נקודת האפס), עם ירידה משמעותית ביישום הטיפול המשולב (שעה אוזונציה וטיפול ביולוגי של 48 שעות). עבור אותם אורכי גל נצפתה הירידה המשמעותית ביותר בבחינת הטיפול המשולב, בהשוואה לבדיקת כל אחד מהתהליכים בנפרד. בהתבסס על תוצאות המחקר, טיפול מקדים במי עקר המשלב טיפול פיזיקו-כימי והמשך טיפול ביולוגי הינו הכרחי לקיצור זמני אוזונציה והפחתת זמן האינקובציה לפירוק ביולוגי. ניכר כי שיטת הקפסולות לבידוד מיקרואורגניזמים בעלי פעילות ספציפית עמידה במצבי עקה חימצוניים בשל הגידול בספירת החיידקים החיים והיכולת לפרק בתנאים אלו. אולם, יש להפחית את מידת הרעילות של העקר על ידי דילול או שיטות מכניות אחרות שלא נבדקו במחקר זה, לרמה שבה החיידקים יצליחו לפעול באופן מיטבי. תוצאות המחקר מעידות לא רק על יעילות השיטה המוצעת אלא גם על פוטנציאל השיטה לשמש פיתרון ישים לבתי בד ברמה המקומית, ובמתקני טיהור שפכים ברמה האזורית.

דבורת הדבש היא מאביק חשוב בטבע בכלל והחשוב ביותר לחקלאות בפרט.  בשנים האחרונות, כשליש מכוורות הדבורים מתות במהלך כל שנה כתוצאה ממזיקים, בעיקר אקרית הורואה והוירוסים הנלווים לה, בנוסף למחסור במרעה איכותי, זליגת ריסוס חקלאי ועוד. במטרה לקדם פיתוח של שיטת גידול בת קיימא, אנו עסקנו הן באיתור ופיתוח שיטות להדברת אקרית הורואה שהינן מבוססות על חומרים טבעיים, והן בשאלות האתיות המתלוות לגידול דבורים בשיטות השונות.

נערכו ניסיונות במעבדה ובשדה, במכוורת צריפין ובמושב ביתן אהרון. הניסויים כללו שימוש בחומצה אוקסלית, חומצה פורמית ופטריות אנטומופטוגניות. ניסויי השדה כללו בין 7-10 כוורות בכל קבוצת ניסוי וקבוצת ביקורת ובהם נבדקה ההשפעה שיש לחומרים השונים על בריאותן של הכוורות ועל יכולת החומר להדביר את אקרית הורואה. בין ניסויי החומצות ההצלחה הרבה ביותר בהדברת אקרית הוורואה התקבלה כאשר טיפלנו בחומצה אוקסלית בתזמון בו הכוורת ללא וולד, נמצא כי ניתן להביא את הכוורות למצב בו אין וולד כלל על ידי כליאת המלכה בכלובית יעודית למשך 25 יום או על ידי החלפת מלכה במלכה צעירה לאחר חמישה ימי יתמות. כליאת המלכה לא פגע במלכה או בכוורות והביא לקטילת כ99% מהאקריות. כיוון שטיפול זה  דורש זמן והינו קשה לביצוע אין הוא מתאים למגדלים מסחריים אך עבור מגדלים חובבים טיפול זה יכול להחליף את הצורך בחומרים סינטטיים. 

הניסיון לפתח אמצעי הדברה בעזרת פטריות אנטומופטוגניות הראה פוטנציאל פעולה במעבדה. ראשית בדקנו את ההשפעה של נבגי פטרית מטריזיום על דבורים ועל אקריות בצלחות פטרי. סימנו נבגים בסמן פלורסנטי בכדי לראות האם הם חודרים לאקריות והורגים אותן. כאשר בדקנו אקריות מתות במיקרוסקופ קונפוקלי הבחנו באקריות  עם תפטיר מסומן פלורסנטי. תוצאות אלו הדגימו את פוטנציאל הפעולה של הפטריה בתור אמצעי הדברה. כאשר בחנו את נבגי הפטריה בניסויי השדה לא ראינו כל השפעה על אקריות הורואה, ככל הנראה בגלל אופן יישום לא מיטבי שאיפשר לדבורים לנקות את הנבגים החוצה מהכוורות. בניסוי השדה האחרון כן הבחנו בהשפעה חיובית מבחינת חוזק ובריאות הכוורות בעקבות יישום הפטריה, יש להמשיך במחקר בכדי לקבוע מהו הגורם וכיצד יש לטפל ביעילות בנבגי הפטריה. 
לגבי השאלה האתית של גידול דבורים, מהו מקומם של הדבורים בשיח זכויות בעלי החיים והאם השיטות השונות עובדות בדרך שהינה בטוחה וידידותית לסביבה ולדבורים. לדעתנו, גידול הדבורים בישראל, כמו ברוב מדינות העולם כיום, נעשה בשיטה שאינה ידידותית לדבורים והיא גם בעלת סיכונים סביבתיים. הסיבות לכך הן רבות ובראשן העובדה כי זכויות בעלי חיים בכלל (ורווחת חרקים בפרט) נחשבות חשובות פחות מאשר אינטרסים אנושיים. כמו כן, מעצם היותן של דבורות הדבש חרקים הן אינן נהנות משום זכויות בחוק. 

התברר כי גידול הדבורים המסחרי כפוף לביקורת שלילית משלושה כיוונים שונים: אקולוגי, חברתי וביוצנטרי. מנקודת מבט אקוצנטרית, עולה הטענה כי הגידול המסחרי הביא למגיפה של מחלות ווירוסים אשר השמידו כמעט לחלוטין את דבורי הדבש הפראיות, בבר, ודחקו מינים שונים של דבורי בר. ביוצטרים מחמירים טוענים שיכולתה של דבורת הדבש להחליט החלטות מורכבות אמור להקנות לה זכויות מוסריות, בדומה לזכויות בעלי חיים אחרים (למשל יונקים), למרות ההבדלים הגדולים ביניהם. יש הטוענים שיגידו שייצור דבש ושירותי ההאבקה אינם אלא ניצול הדבורים ממניעים אנתרופצנטריים, קרי עבור האדם, ומתוך התעלמות מהעובדה שהדבורים סובלות ונפגעות משלל פרקטיקות אכזריות שלא לצורך. מנגד, חשוב להדגיש שללא מגדלי הדבורים וגידול הדבורים  האינטנסיבי לא יוכלו חקלאי המטעים הפרדסים ושאר גידולי השדה להנות משרותי ההאבקה. עובדה זו תביא לירידה משמעותית ביבול, ולכך שכמות ואיכות המזון הזמין לבני האדם תרד משמעותית. 

נכון להיום, נראה שלא ניתן לשנות באופן משמעותי את שיטות הגידול, כך שרווחת הדבורים תשתפר, מבלי לפגוע ברווחת האדם. כמו כן, טיעונים רבים נגד גידול מסחרי של דבורים אינם מבוססים על ממצאים מדעיים אלא על "תחושת בטן" של פעילי זכויות בעלי חיים ומגדלים ביודינמיים. נראה כי הדרך הטובה ביותר להביא לשיפור רווחת הדבורים, תוך כדי שימור מעמדם ופרנסתם של מגדלי הדבורים, היא באמצעות העלאת המודעות לחשיבות דבורת הדבש ברמה גלובלית, בנוסף להעלאת המודעות לחשיבות של דבש איכותי, כזה שנאסף מכוורות רק לאחר שמגדל הדבורים וידא שנשארה כמות דבש שתספיק לצרכי הדבורים, ללא זיהום של חומרי הדברה וסוכר, גם אם הדבר יהיה כרוך בעלייה מסוימת במחירו של הדבש. העלאת מודעות יכולה לפתח נתיב פרנסה חדש של מגדלי דבורים אשר מטפלים בצורה שאינה פוגעת בדבורים, הינה בת קיימא מבחינה אקולוגית, ושניתן להתפרנס ממנה בכבוד. תכנית ממשלתית אשר תעזור בסבסוד מגדלי דבורים העוסקים בהאבקה יכולה לעזור בנושא זה.

מחקר זה עוסק בפעילותן ובזהותן הסביבתית של שתי קבוצות הפועלות זו לצד זו בקיבוץ גבעות  שבעמק יזרעאל: חקלאים ופעילים סביבתיים. קבוצת החקלאים מונה כעשרה גברים, ברובם בני הדור השני של הקיבוץ, כמעט כולם חסרי השכלה אקדמית, כמחציתם  קרובים לגיל פנסיה. מעבר לעבודתם השגרתית, עוסקים החקלאים ביוזמתם בטיפול בפסולת לא חוקית בשטחים הפתוחים סביב קיבוצם, מביעים ידע רב בענייני סביבה וטבע ומבטאים ביקורת כלפי גופים "ירוקים". הפעילים הסביבתיים הם קבוצה של 20 גברים, רובם בני הדור השלישי של הקיבוץ ומקצתם תושבים שנקלטו כבני זוג של נשים מהקיבוץ, בעלי השכלה אקדמאית ואבות צעירים, שעובדים מחוץ לחצר המשק וגרים בדירות ישנות המוגדרות כזמניות. חברי הקבוצה, ששמה "גבעות ירוקה" , מתפעלים מערך לאיסוף הפסולת הביתית האורגנית בקיבוץ והפיכתה לקומפוסט. לקבוצת גבעות ירוקה, אף שאינה עוסקת בחקלאות, יש זיקה לחקלאות בשל אופי פעילותה וכן מעצם העובדה שרוב חבריה עבדו בעבר או עובדים בהווה בענפי החקלאות של קיבוצם. כמה מהחקלאים פעילים בקבוצת גבעות ירוקה, אחרים ביטאו הערכה ותמיכה ביוזמה זאת המתרחשת בחצר הקיבוץ.

השאלה המרכזית במחקר היא האם קיימים הבדלים בגישתם של החברים בשתי הקבוצות לסביבתנות על רקע שוני בשיוך הדורי והמקצועי מחד גיסא ודמיון בסביבה התרבותית מאידך גיסא. שאלה נוספת היא האם הביטוס "ירוק" עשוי להסביר את הפעילות הסביבתית בקיבוץ גבעות, או שמא מדובר במרכיב הביטוסי אחר. ייתכן שניתן יהיה ללמוד מהממצאים האם ניתן לצפות היתכנות של קבלת אורח חיים סביבתי או התנגדות לו בקנה מידה גדול יותר בחברה הישראלית, ובעיקר בחברה הכפרית ובקרב חקלאים, ובתוך כך להבין מאבקי כוחות בחברה הקיבוצית. 

מיקומו של קיבוץ גבעות בעמק יזרעאל מספק לחבריו הזדמנויות ואתגרים סביבתיים הקשורים לאופיו החקלאי של האזור, לעושר ערכי הטבע שבו ולמארג היישובים שקיבוץ גבעות הוא חלק מהם – קיבוצים, מושבים, יישובי בדואים וקהילות עירוניות. מבחינה היסטורית קיבוץ גבעות הוא חלק מההתיישבות היהודית הציונית החקלאית בעמק יזרעאל ומההיסטוריה של התנועה הקיבוצית, דבר שיש לו משמעות בהיבט של ההביטוס של משתתפי המחקר. בהווה מתרחשים בגבעות תהליכי מעבר מדגם הקיבוץ השיתופי הקלאסי לדגם הקיבוץ המתחדש, שמשמעותם שונה עבור בני הדורות השונים. במקביל להשתנות הקיבוץ, חל גם שינוי במעמדה של החקלאות ושל ההתיישבות החקלאית בישראל ותהליכים אלה כרוכים זה בזה. 
הבחירה בסביבת מחקר חקלאית נובעת מהעובדה שהחקלאות היא תחום המושפע מהסביבה ומשפיע עליה במידה רבה, והחקלאים, בין אם הם בוחרים בכך ובין אם לאו, הם שחקנים סביבתיים משמעותיים (Carson, 1963; Lawhon Schwartz, 2006; Tal, 2007; Clay, 2013; Dentzman, Kunderson Jussaume, 2016 ואחרים). 

התמקדות המחקר בקיבוץ נובעת מכך שהקיבוצים בישראל מחזיקים ברוב שטחי החקלאות במדינה ולכן לקיומו של אתוס סביבתי בתרבות הקיבוצית עשויה להיות משמעות רבה לאיכות הסביבה ולשמירת טבע בישראל. קיומו של אתוס כזה או היעדרו עשויים להשפיע לא רק על פעילותם של החקלאים חברי הקיבוץ, אלא גם על שחקנים סביבתיים נוספים בחברה הקיבוצית, שכאמור נמצאת בתהליכי שינוי ממושכים ומשמעותיים. כחוקרת תרבות לא בחנתי את השפעתה של החקלאות על הסביבה בהיבטים כמו זיהום קרקע ומים, השפעה על המגוון הביולוגי וכדומה, אלא את מקומו של השיח הסביבתי בזהותם ובפעילותם של החקלאים ושל אנשי גבעות ירוקה. 

עבודה זאת מבוססת על 17 ראיונות פתוחים שנערכו עם חברים בשתי קבוצות המחקר, תומללו ונותחו בכלים של חקר השיחה, ועל תצפיות אתנוגרפיות שנערכו במסגרת כ-50 ביקורים בקיבוץ גבעות. הממצאים מאששים את השערתי, כמוסבר למעלה, שפרקטיקות סביבתיות אינן נובעות בהכרח מזהות סביבתנית ויכולות להיות תוצר של זהויות תרבותיות אחרות; פעילות סביבתית חיובית עשויה להיות כלי לצבירת הון סמלי כל עוד היא הולמת את חוקי השדה שבו מצוי השחקן החברתי. ממצאים אלה מצביעים על כך שבהיבט הקבוצתי, פעילות סביבתית עשויה לשמש כאמצעי לקביעת גבולות סמליים ופיזיים המבדלים את הקיבוץ במרחב האנושי והגיאוגרפי שבו הוא נטוע.
עבודה זאת כוללת שלושה פרקי ממצאים: הפרק "החקלאים: מרחב וניקיון" מציג את הסביבה הפיזית והאנושית שבה פועלים חקלאי קיבוץ גבעות, שרבים מהם נאבקים כאנשי מקצוע על מקומם הן בתוך הבית הקיבוצי והן בחברה הישראלית; הפרק "גבעות ירוקה: התנדבות וזבל" עוסק בקבוצת המתנדבים שמטפלים בפסולת האורגנית בקיבוצם ובתוך כך עוסקים במיצוב עצמי בתוך קהילה שבה הם מבקשים להעמיק את שורשיהם; הפרק "פרות כמסמנות גבול" מציג את תפקידו הסמלי והממשי של עדר הבקר של קיבוץ גבעות כמסמן את קו הגבול בין הקיבוץ ובין המרחב "האחר" המקיף אותו, ובעיקר מול שכניו הבדואים.

מחקר זה התמקד בתפיסותיהם של מעצבים תעשייתיים צעירים לגבי יחסה של התעשייה לסביבה, בגורמים לשביעות רצונם של מעצבים תעשייתיים מעבודתם וכן באופן בו הם תופסים את תפקידם ואת מידת השפעתם בתור מעצבים בתהליך פיתוח המוצר. תוך שימוש בראיון מובנה, המחקר חושף את תפיסותיהם של תשעה מעצבים תעשייתיים העובדים בתעשייה בישראל, ומצביע על מגמות הן ביחס לתפיסתם לגבי התעשיה והסביבה והן לגבי מידת השפעתו של המעצב התעשייתי בתעשייה.
לאור המחסור במחקרים העוסקים באוכלוסיית המעצבים בכלל, ובעיסוקם בנושאים סביבתיים בפרט, למחקר זה חשיבות רבה. מחקר זה מאשש מסקנות של מחקרים קודמים אודות מידת השפעתם של מעצבים תעשייתיים בישראל, ומצביע על פער בין התפיסה התיאורתית של המקצוע בעיני המעצבים לבין מידת השפעתם בפועל.

הפרק הראשון של המחקר עוסק בגורמים לשביעות רצון מעבודת העיצוב התעשייתי ובוחן את מיקומו של המרכיב הסביבתי בתוך מערך גורמים אלו. המחקר מראה כי אף על פי שנושא זה עשוי להוביל לשינוי במידת שביעות הרצון של המעצבים מעבודתם, אין הוא נתפס כגורם עיקרי מבין מרכיבי העבודה השונים. כל ההשערות לכך שגורם זה נתפס כגורם משני, מצביעות על פערים חינוכיים הן בקרב המעצבים והן בקרב החברה בה הם פועלים.

הפרק השני במחקר זה עוסק בהשפעות התעשייה על הסביבה, ובתחושותיהם של המעצבים עצמם בנוגע להשפעות אלו. כלל המעצבים במחקר הצביעו על פגיעות סביבתיות הנגרמות כתוצאה מהתעשייה בה הם עובדים, ומרבית המעצבים אף הצביעו על כך שהשפעות שליליות אלה מפריעות להם. המחקר מצא כי כלל המעצבים, בין אם הנזק הנגרם לסביבה מפריע להם ובין אם לאו, מפתחים דרכי התמודדות עם תחושותיהם ביומיום. דרכי התמודדות אלה כוללות מזעור של הנזק באופן יחסי, התמקדות בפעולות הסביבתיות שכן נעשות, הדחקה והרחקה מפעילויות היומיום, התמקדות בערך החיובי של המוצרים ולמידה לטובת שינוי עתידי.

הפרק השלישי עסק במידת השפעתו של מעצב תעשייתי בתהליך פיתוח מוצר. כאן, נמצא פער בין תפיסתם התאורטית של המעצבים את מקומם במקצוע כבעלי השפעה רחבה, לבין האופן בו הם מתארים את מידת השפעתם האישית בעבודתם בפועל, ככפופים לרצונותיו של הלקוח. ממצאי המחקר מראים כי ישנם מספר גורמים אשר עשויים להביא לשינוי בדרישות הלקוח, ביניהם בשלות חברתית ודרישה מצד המשתמש הסופי, דרישות רגולטוריות ושיקולים כלכליים. עוד עולה בפרק זה כי קיים פער חינוכי בקרב המעצבים התעשייתיים בדבר האפשרויות הסביבתיות העומדות בפניהם בתהליכי פיתוח מוצר.

שלושת פרקי המחקר מצביעים על חשיבות החינוך הסביבתי בקרב אוכלוסיית המעצבים, הן במסגרת לימודי העיצוב והן במסגרת לימודי המשך למעצבים אשר עובדים במקצוע, לקידום אג'נדה סביבתית בעולם הייצור. יתר על כן, מן המחקר עולה כי על החינוך לשלב ידע אודות ההשפעות הסביבתיות של התעשייה עם כלים אופרטיביים ליצירת מוצרים סביבתיים יותר.