קיימות חיובית בחינוך: הקשר בין אזרחות סביבתית לרווחה סובייקטיבית בקרב תלמידים משלושה בתי-ספר יסודיים ירוקים בעיר הרצליה

בעבר סברו כי להתנהגות סביבתית אחראית יש מחיר אישי כבד. הטענה הייתה כי מי שרוצה לפעול למען הסביבה, צריך לעשות ויתורים, כמו למשל לחיות בצורה צנועה יותר, לקנות פחות ולשקול את צעדיו, במקום לפעול לפי הרגש והחשק. בעולם המערבי שבו האינדיבידואל וצרכיו הם במרכז וטובת החברה והכלל נדחקות לשוליים, קשה לצפות מאדם שיוותר על רווחתו למען החברה. בניגוד לסברה המוצגת כאן, אפשר להעמיד את ממצאי המחקרים ההולכים ומתרבים על תרומתה של האזרחות הסביבתית לרווחתו של הפרט. מחקרים אלו משלבים את הפסיכולוגיה החיובית עם הפסיכולוגיה הסביבתית בשדה מחקר חדש הקרוי קיימות חיובית. אחת מהטענות המרכזיות של חוקרים בשדה היא כי הדרך שעשויה להיות אפקטיבית בחיזוק האזרחות הסביבתית של אנשים היא חיזוק הרווחה הסובייקטיבית שלהם, ובעיקר חיזוק התקווה כי ביכולתם להוביל שינוי סביבתי. מחקרים גם מראים שההשפעה היא דו-כיוונית: כשאנשים מתנהגים בצורה סביבתית יותר הרווחה שלהם עולה והם מאושרים יותר.

המחקר הנוכחי בא לבחון את ההשערה כי ישנם יחסי גומלין בין אוריינות סביבתית לרווחה סובייקטיבית, וכי גם לאורך זמן הם משפיעים זה על זה כחלק מתהליך חינוכי-סביבתי בבית-ספר. מחקרים קודמים בחנו את הקשרים בין האוריינות הסביבתית לרווחה הסובייקטיבית. במחקר זה, בניגוד למחקרים קודמים, הנתונים נאספו בשתי נקודות זמן, מה שאפשר את בחינת יחסי הגומלין בין המרכיבים תוך התייחסות לממד הזמן. במחקר השתתפו 213 תלמידים מכיתות ה'-ו' בשלושה בתי-ספר ירוקים בהרצליה. מתוכם, 120 תלמידים לקחו חלק בתוכנית חינוך סביבתי חוץ-כיתתית, מבוססת מקום ואקטיביסטית, שפותחה לצורך המחקר. 93 התלמידים הנותרים, הם תלמידים מכיתות מקבילות שהיו קבוצות הביקורת. כלל התלמידים השיבו על שאלונים הבודקים את האוריינות הסביבתית והרווחה הסובייקטיבית שלהם לפני ואחרי תוכנית ההתערבות כלמר באמצע ובסוף שנת הלימודים.

מתוצאות המחקר עולה כי אין השפעה של התוכנית על התלמידים שהשתתפו בה, אך נמצא קשר משמעותי בשתי הקבוצות יחד בין המרכיבים השונים של האזרחות הסביבתית לרווחה הסובייקטיבית. ישנו קשר מובהק בין ההתנהגות הסביבתית של התלמידים לתקווה ולשליטה העצמית שלהם וניתן לנבא את ההתנהגות הסביבתית בעזרת המשתנים תקווה, שליטה עצמית ועמדות הסביבתיות. בנוסף, לשביעות הרצון מבית-הספר קשר מובהק לתפיסה של יישום תוכנית סביבתית בבית-הספר וכן להתנהגות הסביבתית. גורמים נוספים שנבדקו במהלך ניתוח הנתונים היו השפעת התקווה כגורם מתווך בקשר בין ידע סובייקטיבי להתנהגות הסביבתית וכן השפעת יישום תוכנית סביבתית בבית-הספר על ההתנהגות הסביבתית. נמצא כי יש קשר מובהק לתקווה כגורם מתווך (תיווך מלא) בין ידע סובייקטיבי להתנהגות סביבתית. בנוסף, נמצא כי יש קשר מובהק לתקווה כגורם מתווך בין יישום תוכנית סביבתית בביה"ס להתנהגות הסביבתית. חשוב לציין כי בין ידע סובייקטיבי להתנהגות סביבתית וכן בין יישום תוכנית סביבתית בביה"ס להתנהגות הסביבתית של התלמידים לא היה קשר ישיר, אלמלא התיווך של גורם התקווה.

מהמחקר ניתן ללמוד כי אפשר לחזק את ההתנהגות הסביבתית בפרט והאזרחות הסביבתית של התלמידים בכלל באמצעות הדגשת הרווחה הסובייקטיבית של התלמידים בתהליך החינוכי – טיפוח תקווה, העצמה, חיזוק המסוגלות העצמית והשותפות בתהליך. כמו כן, חיזוק האזרחות הסביבתית של התלמידים תורם לרווחה הסובייקטיבית שלהם, רווחה שיש לה קשר לאקלים הבית-ספרי. שיפור האקלים הוא אחת ממטרות-העל של משרד החינוך בשנים האחרונות, ועל כן, תוך שילוב תוכניות חינוך סביבתי בבית-הספר נוכל להשיג שיפור במרכיבי האזרחות הסביבתית (למשל, נראה מוטיבציה גדולה יותר לפעילות למען הסביבה ) של התלמידים וגם שיפור ברווחה הסובייקטיבית שלהם.