בעשורים האחרונים הולכת וגוברת ההבנה כי ההתנהלות האנושית גובה מחירים כבדים מהסביבה ומהמשאבים הטבעיים. הדרדרות המשאבים ותנאי הסביבה נגרמת לא רק כתוצאה מהתנהגות בני אדם, אלא גם מהיעדר חוקים ברורים וקווים מנחים מטעם ההנהגה, הן ברמת המדינה והן ברמת הרשויות המקומיות. במקרים רבים הפגיעה בסביבה נגרמת בעקבות התנהלות לא סביבתית של הפרט ושל השלטון, לצד מחסור באלטרנטיבות לבחירת התנהגויות סביבתיות יותר. תופעה בולטת נוספת המתרחשת ברחבי העולם בשנים האחרונות הינה תהליכי עיור מואצים. כבר היום ניתן לראות כי יותר ממחצית בני האדם מתגוררים בערים, כאשר מגמה זו צפוייה עוד להמשיך. מתוך כך, עולה החשיבות של בחינת ההשפעות והקשרים בין הרשויות המקומיות, האמונות על תחומים רבים בשטח שיפוטן, לבין ההתנהגות הסביבתית של התושבים, בכדי ללמוד ולהבין כיצד ניתן לעודד את התנהגות התושבים כך שזו תהיה סביבתית יותר.
במחקר הנוכחי נבדקו הקשרים ההדדיים בין התנהלותה של הרשות המקומית, נורמות ההתנהגות בעיר, והשפעתן על ההתנהגות של הפרט, כל זאת בהקשר הסביבתי. התנהגות סביבתית הינה מונח רב- מימדי הכולל בתוכו התנהגויות רבות על פני תחומים רבים. לכן, במחקר הנוכחי ההשפעות הנ"ל נבדקו על פני חמישה תחומים שונים; חיסכון באנרגיה, פסולת ומיחזור, ניהול סביבתי של הרשות ומוסדותיה שקיפות ושיתוף ציבור, הסברה וקידום חינוך סביבתי בקהילה ושטחים ירוקים פתוחים. תחומים אלו נבחרו מכיוון שהם נוגעים הן להתנהלות הרשות והן להתנהלות התושב.
המחקר נעשה בגישה המשולבת (mixed methods), המורכבת משני שלבים, שלב ראשון מחקר כמותי ושלב שני מחקר איכותני, כאשר המחקר האיכותני מספק הסברי עומק לתוצאות שהתקבלו במחקר הכמותי, כך שיחדיו הם יוצרים תמונה עשירה על הנתונים. בשלב הראשון הופץ שאלון, עליו ענו 1000 נבדקים. לאחר ניתוח סטטיסטי של הנתונים, נבחרו 20 נבדקים מתוך אלו שענו על השאלון, זאת בהתאם לתשובותיהם ולעיר מגוריהם, תוך התחשבות במאפיינים דמוגרפיים, בכדי ליצור קבוצה הטרוגנית עד כמה שניתן. המחקר האיכותני בדק לעומק את הקשרים שהתקבלו בתוצאות המחקר הכמותי, ונותח באמצעות ניתוח תוכן פרשני, המתבסס על "השוואה מתמדת".
ממצאי המחקר העיקריים מראים כי ככל שהתושב תופס את עשיית הרשות כסביבתית יותר, כך הוא גם מעריך את התנהגות התושבים בעירו כסביבתית יותר, ולהיפך, בערים שבהן הנורמות הסביבתיות חזקות יותר, גם התנהלות הרשות נתפסת כסביבתית יותר. כמו כן, מצאתי כי לנורמות חברתיות- סביבתיות הייתה השפעה חזקה על ההתנהגות הסביבתית המדווחת של הפרט, הן באופן כללי, והן בבחינת כל אחד מחמשת התחומים בנפרד. בניגוד למצופה, תפיסת התושב את עשיית הרשות לא נמצאה כמשפיעה על התנהגותו הסביבתית באופן מובהק. אם כי ישנם תחומים ספציפיים כגון, פסולת ומיחזור, ניהול סביבתי של הרשות ומוסדותיה שקיפות ושיתוף ציבור, הסברה וקידום חינוך סביבתי בקהילה ושטחים ירוקים פתוחים, שבהם ההשפעה היא מובהקת, אך בכל מקרה חלשה מאוד. תפיסת התושב את התנהלות הרשות תורמת באופן ישיר לנורמות החברתיות- סביבתיות, אך לא להתנהגות הפרט, הנורמות לעומת זאת, כן תורמות להתנהגות הסביבתית. מתוך נתונים אלו עולה כי בכדי שרשות מקומית תשפיע על התנהגות תושביה, עליה להגביר את הידע אודות העשייה שלה בתחומי הסביבה ולהעביר לתושבים מה היא ההתנהגות הרצויה והמקובלת, בכל תחום. בנוסף, בבחינת ההבדלים בין הערים השונות, נמצא כי אין הבדל בנורמות החברתיות- סביבתיות. בכל הנוגע לתפיסת התושב את עשיית הרשות, ובהתנהגות הסביבתית המדווחת, ההבדל העיקרי שנמצא הוא בין בני ברק לבין יתר הערים, כך שבבני ברק הן נמצאו כנמוכות באופן מובהק, ביחס ליתר הערים שנבדקו.
המחקר הנוכחי תורם לידע הקיים, כיוון שתפיסת התושב את עשיית הרשות מההיבט בו הוא נבדק במחקר זה, הינו תחום שכמעט ולא נחקר והידע בנושא הינו מועט. מהמחקר הנוכחי ניתן ללמוד על הקשרים וההשפעות רחבות ההיקף של הרשות המקומית על תושביה. תחילה, הקשר החזק שנמצא במחקר, בין תפיסת התושב את עשיית הרשות, לבין הנורמות החברתיות סביבתיות בעיר, מעיד על כך כי ישנה חשיבות להגברת השקיפות והפרסום של עשיית הרשות בציבור התושבים, כיוון שהדבר יוצר ומחזק נורמות חברתיות- סביבתיות מקומיות, אשר בתורן משפיעות על התנהגות הפרט. כמו כן, ההשפעה החזקה שיש לנורמות החברתיות- סביבתיות של התושבים על התנהלות הרשות, צריכה להיות מנוצלת על ידי הרשויות. הקשב להלך הרוח בציבור התושבים בתחום הסביבתי, במיוחד בתחומים שהציבור מודע אליהם יותר ויכול לראות את העשייה של הרשות, (כגון, מיחזור, ניקיון, שמירה וטיפוח שטחים פתוחים, הסברה וחינוך סביבתי) מצד אחד עשוי לחזק את הקשר והאמון בין התושבים לבין הרשות, ובמקביל להסיר חסמים המקשים על התהגויות סביבתיות ברמת הפרט ובכך לעודד התנהגויות רצויות. בנוסף, יצירה וחיזוק של נורמות חברתיות- סביבתיות בעיר, עשוי להיות גורם מרכזי לעידוד התנהגות סביבתית ברמת הפרט, הרשויות המקומיות יכולות לקחת על עצמן לפעול למען כך, כמטרה. לבסוף, בדומה להתנהגות סביבתית, גם ההתנהלות הסביבתית של הרשות הינה רב- מימדית ועל כן, יש לבחון את השפעותיה על התושבים בהתאם ולהתייחס לכל מימד שלה בנפרד. למשל, בתחום האנרגיה, ייתכן ועל הרשות להגביר את הידע אותו היא מעבירה לתושביה, אודות התנהלותה בתחום זה, כמו גם המלצות בנוגע לכיצד על התושב להתנהל כך שיצמצם את צריכת האנרגיה שלו. לעומת זאת, בתחום המיחזור, ייתכן ולצד הגברת המידע בנושא, על הרשות לספק תשתיות מתאימות, בפיזור נגיש ונוח. כלומר, ישנו צורך להתאים לכל תחום את השיטות הייחודיות לו, המעודדות התנהגות סביבתית.
