סדרת מפגשים ישראליים-פלסטיניים, שנה"ל תשע"א

מבט על שכונות מזרח ירושלים והעיר העתיקה, צילמה: עידית ניראל
רשמים ממפגש ראשון

"הטבע אינו מכיר בגבולות" אומרת ראנה קאימרי, ומי כמוה אמורה להבין זאת. ראנה, פלסטינית תושבת העיר רמאללה, היא חוקרת ופעילה סביבתית, ושטחי עבודתה משתרעים משני עבריו של הגבול הישראלי-פלסטיני. לאחרונה, בחסות בית הספר ללימודי הסביבה ע"ש פורטר, מכון ון-ליר וארגון HPS מרמאללה, היא השתתפה בקבוצת לימוד של סטודנטים, שעסקה בתנאים הסביבתיים הקיימים בישראל וברשות הפלסטינית. התוכנית, שהשתרעה על פני מספר חודשים, וזכתה למימונם של קרן ליאונרד כהן, הפגישה עשרים סטודנטים ישראלים ופלסטינים ללימודי הסביבה, עשרה מכל צד, במטרה ללמוד על בעיותיהם המשותפות של שני עמים החיים בארץ אחת.

 
"כמו בסוגיות רבות אחרות, כך גם בשאלת הטיפול באתגרים סביבתיים, שוררת מחלוקת עמוקה בין הישראלים לפלסטינים," מודה שחר שדה ממכון ון-ליר, דוקטורנטית של בית הספר ע"ש פורטר, שארגנה את המפגשים מן הצד הישראלי. "ואף על פי כן, פעילים סביבתיים בני כל הלאומים דוגלים בפרגמטיזם המאפשר להם להתעלם מסכסוכים פוליטיים. יש להם נקודת מבט  גלובאלית יותר, שמאפשרת להם להתבונן מעבר לפוליטיקה, באינטרסים המשותפים." לדברי ראנה ושחר, קבוצת הלימוד הפלסטינית-ישראלית העמידה את התיאוריה הזאת במבחן.  
 
המפגש הראשון התקיים בחודש ספטמבר במכון ון-ליר בירושלים. הסטודנטים הישראלים, רובם תלמידים לתארים מתקדמים בבית הספר ללימודי הסביבה ע"ש פורטר, הגיעו לשם מתל אביב, בעוד הפלסטינים הגיעו מכל רחבי הגדה המערבית – מבית לחם, רמאללה, שכם ובית ג'אלה. המשתתפים שמעו הרצאות במספר נושאים: הרצאתו של נציג המשרד להגנת הסביבה  על התנאים הנוכחיים בישראל, הרצאתה של ראנה קאימרי על המצב הסביבתי ברשות הפלסטינית, והרצאתה של שחר שדה על התנועה להשגת שלום באמצעות פעילות סביבתית. בין ההרצאות שובצו פעילויות חברתיות משותפות של הסטודנטים הישראלים והפלסטינים. "הדינאמיקה במפגשים הללו אף פעם איננה פשוטה", אומרת שחר. ואכן, שני הצדדים הגיעו אליהם בחשש מסוים. "חששתי מפני רגשות קשים של אשמה מצד אחד, או האֲשמות מהצד השני", כתבה לאחר המפגש שירה כורם, חברת הקבוצה הישראלית. אף על פי כן, הדברים התנהלו מתחילתם על הצד הטוב ביותר: "המפגש היה נעים וממוקד", כתבה כורם, "גם אם הסוגיות שדנּו בהן היו קשות וסבוכות". 
 
הדברים  אף השתפרו באוקטובר, כאשר הקבוצה יצאה לסיור בן יומיים בצפון. "מטרת הסיור," מסביר ד"ר אריה נשר, המנהל המקצועי של בית הספר ללימודי הסביבה ע"ש פורטר, "הייתה לחקור את השפעותיו של גבול המריבה בין ישראל לרשות הפלסטינית על הסביבה המשותפת, ולבחון פתרונות שיתבססו על שיתוף פעולה." הקבוצה ביקרה בכפר ברטעה, הממוקם מעברה הישראלי של גדר ההפרדה, אף על פי שבאופן רשמי הינו חלק מן הרשות הפלסטינית. באופן פרדוקסאלי זוכה הכפר לפריחה כלכלית כתוצאה ממעמדו המעורפל, כיוון שהפך לנקודת מעבר עיקרית של סחורות בין ישראל לשטחים הפלסטיניים. לדברי ד"ר נשר, כשבעים מכולות עמוסות סחורה חוצות את הגבול מדי יום.
 
בהמשך הסיור ביקרו הסטודנטים בשפרעם, בסכנין ובאום-אל-פאחם, ושמעו מפי מנהיגים מקומיים על האתגרים הסביבתיים הייחודיים העומדים בפני האוכלוסייה הפלסטינית בישראל - בעיקר בכל הקשור להקצבות מים ולסילוק שפכים. נציגי אגודת הגליל, עמותה  הפועלת לשיפור הנגישות לטיפול רפואי בקרב ערביי ישראל, שוחחו עם הסטודנטים על עבודתם להשגת שוויון סביבתי בין הערבים לבין הרוב היהודי. "המפגשים הללו חשובים במיוחד," אומר ד"ר נשר, "שכן ערביי ישראל יכולים לשמש כמתווכים בין אוכלוסייתה היהודית של יש ראל לבין האוכלוסייה הפלסטינית בשטחים, ולסייע במציאת פתרונות משותפים לבעיות משותפות." משם המשיכה הקבוצה לגבול ירדן, כדי לצפות בשיתוף פעולה המתאפשר הודות לכינונו של שלום בר-קיימא. בעמק הירדן הם ביקרו ב'אי השלום', השוכן בנקודת המפגש בין הירדן לירמוך. שמו של האי מנציח את הסכם השלום בין ישראל לירדן, שהעניק לו מעמד מיוחד בשנת 1994: הוא נמצא בריבונות ירדנית, אך השטחים החקלאיים שלו נחכרו על ידי קיבוצי האזור, וחבריהם חוצים את הגבול מדי יום כדי לעבדם. בעתיד אמור לקום באי גם 'פארק שלום' - אתר תיירות שימשוך אליו מבקרים משתי המדינות, ויקדם דו-קיום ופיוס.
 
דוגמאות אלה לשיתוף פעולה סביבתי חוצה גבולות פרטו על המיתר הנכון אצל הסטודנטים, שביקשו לבנות גשרים מעל הפערים הפוליטיים. "בין חברי הקבוצה נוצר 'קליק' אמיתי", אומרת שחר, וראנה מסכימה עימה: "המשתתפים הצליחו לשוחח זה עם זה כבני אדם, לשכוח לאיזה 'צד' הם שייכים". בערב לימדו הסטודנטים הפלסטינים את הישראלים לרקוד דבקה, וכולם הצטרפו בספונטניות להופעות קריוקי. ההתחברות הנעימה סללה את הדרך לדיונים בפרויקטים משותפים ובשיתוף פעולה עתידי: "המשתתפים רצו תיכף ומיד לעבוד יחד על פרויקטים נוספים", אמרה שחר. "הם שמו את הדגש על פעילות משותפת, לא רק דיבורים".
 
המפגש השלישי התקיים בחודש דצמבר באתר חירייה הסמוך לתל אביב - אחד הפרויקטים הסביבתיים השאפתניים ביותר בישראל. חירייה שימשה במשך כארבעים וחמש שנה כאתר הפסולת של ערי גוש דן, וכך נוצר הר אשפה של ממש במרכזהּ של המדינה. כשנסגרה המזבלה בסופו של דבר, בשנת 1998, הוחל במאמצים לתקן את הנזק האקולוגי שנגרם לאורך השנים. פרויקט שיקומה של חירייה עדיין נמשך, אך המקום כבר משמש כמרכז לאומי למִחזור ולחינוך סביבתי. בשנים הבאות הוא עתיד להפוך לפארק רחב ידיים, שישתרע לאורך שוליה המזרחיים של תל אביב. הסטודנטים שמעו הרצאה מפי מובילי פרויקט חירייה, ואחר כך המשיכו בדרכם לאוניברסיטת תל אביב, שם סיפר להם פרופ' פנחס אלפרט, ראש בית הספר ללימודי הסביבה ע"ש פורטר, על 'GLOWA – נהר הירדן' - פרויקט מחקר בינלאומי העוסק בניצול מים אופטימאלי בעמק הירדן. הקשרים האישיים שנוצרו בין חברי הקבוצה במהלך הסיור בצפון הארץ התהדקו בחירייה ובתל אביב, והם החלו לתכנן מפגש רביעי. מפגש זה יתקיים, לדברי ראנה, ברשות הפלסטינית, קרוב לוודאי באזור יריחו, הנגישה יותר לישראלים מאשר ערים פלסטיניות אחרות.  
 
כשותפות בארגון התכנית מסכימות ראנה ושחר שקבוצת הלימוד המשותפת הייתה סיפור הצלחה מושלם. "רצינו להפגיש בין אנשים, כדי שילמדו יחד על בעיות סביבתיות משותפות ויחשבו  על פתרונות המתבססים על שיתוף פעולה", אמרה שחר. "קיווינו גם לגרום להיווצרות קשרים אישיים בין ישראלים ופלסטינים שוחרי איכות הסביבה, ואולי לרקום כמה רעיונות שיובילו למחקר מדעי חדש". מכל ההיבטים הללו ענתה התכנית על כל ציפיותיהן של המארגנות. כפי שהוכיחו חברי הקבוצה הישראלים והפלסטיניים, לקשרים אנושיים, ממש כמו לטבע עצמו, אין גבולות.
 
 
אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות, נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>
אוניברסיטת תל-אביב, ת.ד. 39040, תל-אביב 6997801
UI/UX Basch_Interactive