דבורת הדבש היא מאביק חשוב בטבע בכלל והחשוב ביותר לחקלאות בפרט. בשנים האחרונות, כשליש מכוורות הדבורים מתות במהלך כל שנה כתוצאה ממזיקים, בעיקר אקרית הורואה והוירוסים הנלווים לה, בנוסף למחסור במרעה איכותי, זליגת ריסוס חקלאי ועוד. במטרה לקדם פיתוח של שיטת גידול בת קיימא, אנו עסקנו הן באיתור ופיתוח שיטות להדברת אקרית הורואה שהינן מבוססות על חומרים טבעיים, והן בשאלות האתיות המתלוות לגידול דבורים בשיטות השונות.
נערכו ניסיונות במעבדה ובשדה, במכוורת צריפין ובמושב ביתן אהרון. הניסויים כללו שימוש בחומצה אוקסלית, חומצה פורמית ופטריות אנטומופטוגניות. ניסויי השדה כללו בין 7-10 כוורות בכל קבוצת ניסוי וקבוצת ביקורת ובהם נבדקה ההשפעה שיש לחומרים השונים על בריאותן של הכוורות ועל יכולת החומר להדביר את אקרית הורואה. בין ניסויי החומצות ההצלחה הרבה ביותר בהדברת אקרית הוורואה התקבלה כאשר טיפלנו בחומצה אוקסלית בתזמון בו הכוורת ללא וולד, נמצא כי ניתן להביא את הכוורות למצב בו אין וולד כלל על ידי כליאת המלכה בכלובית יעודית למשך 25 יום או על ידי החלפת מלכה במלכה צעירה לאחר חמישה ימי יתמות. כליאת המלכה לא פגע במלכה או בכוורות והביא לקטילת כ99% מהאקריות. כיוון שטיפול זה דורש זמן והינו קשה לביצוע אין הוא מתאים למגדלים מסחריים אך עבור מגדלים חובבים טיפול זה יכול להחליף את הצורך בחומרים סינטטיים.
הניסיון לפתח אמצעי הדברה בעזרת פטריות אנטומופטוגניות הראה פוטנציאל פעולה במעבדה. ראשית בדקנו את ההשפעה של נבגי פטרית מטריזיום על דבורים ועל אקריות בצלחות פטרי. סימנו נבגים בסמן פלורסנטי בכדי לראות האם הם חודרים לאקריות והורגים אותן. כאשר בדקנו אקריות מתות במיקרוסקופ קונפוקלי הבחנו באקריות עם תפטיר מסומן פלורסנטי. תוצאות אלו הדגימו את פוטנציאל הפעולה של הפטריה בתור אמצעי הדברה. כאשר בחנו את נבגי הפטריה בניסויי השדה לא ראינו כל השפעה על אקריות הורואה, ככל הנראה בגלל אופן יישום לא מיטבי שאיפשר לדבורים לנקות את הנבגים החוצה מהכוורות. בניסוי השדה האחרון כן הבחנו בהשפעה חיובית מבחינת חוזק ובריאות הכוורות בעקבות יישום הפטריה, יש להמשיך במחקר בכדי לקבוע מהו הגורם וכיצד יש לטפל ביעילות בנבגי הפטריה.
לגבי השאלה האתית של גידול דבורים, מהו מקומם של הדבורים בשיח זכויות בעלי החיים והאם השיטות השונות עובדות בדרך שהינה בטוחה וידידותית לסביבה ולדבורים. לדעתנו, גידול הדבורים בישראל, כמו ברוב מדינות העולם כיום, נעשה בשיטה שאינה ידידותית לדבורים והיא גם בעלת סיכונים סביבתיים. הסיבות לכך הן רבות ובראשן העובדה כי זכויות בעלי חיים בכלל (ורווחת חרקים בפרט) נחשבות חשובות פחות מאשר אינטרסים אנושיים. כמו כן, מעצם היותן של דבורות הדבש חרקים הן אינן נהנות משום זכויות בחוק.
התברר כי גידול הדבורים המסחרי כפוף לביקורת שלילית משלושה כיוונים שונים: אקולוגי, חברתי וביוצנטרי. מנקודת מבט אקוצנטרית, עולה הטענה כי הגידול המסחרי הביא למגיפה של מחלות ווירוסים אשר השמידו כמעט לחלוטין את דבורי הדבש הפראיות, בבר, ודחקו מינים שונים של דבורי בר. ביוצטרים מחמירים טוענים שיכולתה של דבורת הדבש להחליט החלטות מורכבות אמור להקנות לה זכויות מוסריות, בדומה לזכויות בעלי חיים אחרים (למשל יונקים), למרות ההבדלים הגדולים ביניהם. יש הטוענים שיגידו שייצור דבש ושירותי ההאבקה אינם אלא ניצול הדבורים ממניעים אנתרופצנטריים, קרי עבור האדם, ומתוך התעלמות מהעובדה שהדבורים סובלות ונפגעות משלל פרקטיקות אכזריות שלא לצורך. מנגד, חשוב להדגיש שללא מגדלי הדבורים וגידול הדבורים האינטנסיבי לא יוכלו חקלאי המטעים הפרדסים ושאר גידולי השדה להנות משרותי ההאבקה. עובדה זו תביא לירידה משמעותית ביבול, ולכך שכמות ואיכות המזון הזמין לבני האדם תרד משמעותית.
נכון להיום, נראה שלא ניתן לשנות באופן משמעותי את שיטות הגידול, כך שרווחת הדבורים תשתפר, מבלי לפגוע ברווחת האדם. כמו כן, טיעונים רבים נגד גידול מסחרי של דבורים אינם מבוססים על ממצאים מדעיים אלא על "תחושת בטן" של פעילי זכויות בעלי חיים ומגדלים ביודינמיים. נראה כי הדרך הטובה ביותר להביא לשיפור רווחת הדבורים, תוך כדי שימור מעמדם ופרנסתם של מגדלי הדבורים, היא באמצעות העלאת המודעות לחשיבות דבורת הדבש ברמה גלובלית, בנוסף להעלאת המודעות לחשיבות של דבש איכותי, כזה שנאסף מכוורות רק לאחר שמגדל הדבורים וידא שנשארה כמות דבש שתספיק לצרכי הדבורים, ללא זיהום של חומרי הדברה וסוכר, גם אם הדבר יהיה כרוך בעלייה מסוימת במחירו של הדבש. העלאת מודעות יכולה לפתח נתיב פרנסה חדש של מגדלי דבורים אשר מטפלים בצורה שאינה פוגעת בדבורים, הינה בת קיימא מבחינה אקולוגית, ושניתן להתפרנס ממנה בכבוד. תכנית ממשלתית אשר תעזור בסבסוד מגדלי דבורים העוסקים בהאבקה יכולה לעזור בנושא זה.
