מחקרים

RESEARCH

מה מעניין אותך?

כל הנושאים
אדריכלות
אומנויות
אוקיאנוגרפיה
אנרגיה
אסתטיקה
אקולוגיה
אקלים
ביוטכנולוגיה
ביולוגיה
בריאות הציבור
גיאוגרפיה
גיאולוגיה
גיאופיזיקה
הידרוכימיה
הנדסה
זואולוגיה
זיהום אוויר
חינוך
חישה מרחוק
כימיה
כלכלה
מדיניות ציבורית
מדע המדינה
מדעי הצמח
מוח
מים
מיקרוביולוגיה
משפטים
מתמטיקה
ניהול
סביבה
סוציולוגיה
עבודה סוציאלית
פיזיקה
פילוסופיה
פסיכולוגיה
פסיכיאטריה
קהילה
קוגניציה
קרקע
שיווק
תחבורה
תכנון
תקשורת
תרבות

מחקר

07.04.2021
התמודדות חיידקים עם שינויי טמפרטורה: תפקוד חלבון עקת הקור CspC בחיידקי

אור גופר

המנחים: פרופ' אליאורה רון ופרופ' עבדאלסלאם עאזם

  • ביוטכנולוגיה
  • בריאות הציבור
  • מיקרוביולוגיה
  • סביבה

שינויי האקלים והשפעותיהם הם "הנושא החם" בתחום מדעי הסביבה כיום. שינויי האקלים מובילים גם לתנאי מזג אוויר חריגים, וביניהם עליית טמפרטורה באזורים מסוימים. עליית הטמפרטורה מצריכה הסתגלות מצד כלל האורגניזמים, בכל הרמות האקולוגיות – החל מהיונק הגדול ביותר ועד לרמת החיידק. חיידקי  Escherichia coli מתמודדים עם שינויי הטמפרטורה בעזרת חלבונים ספציפיים, שתפקידם לאזן את מנגנוני הבקרה השונים ולאפשר את הישרדות החיידק. בעבודה זו חקרתי שני חלבונים ממשפחת חלבוני עקת הקור בחיידק – CspC ו-CspE, ואת האינטראקציה ביניהם. רמת החלבון CspC עולה בחיידק לאחר עקת חום, ואילו  cspE מתפקד בתור Housekeeping gene, ואחראי לתפקידים רבים בתא. במחקר נבחנה ההיפותזה שקיים קשר ישיר בין שני חלבונים אלו. כתמיכה להיפותזה זו, מבחני qPCR הראו שבזן מוטנט בו קיים חסר של הגן cspC -  ∆cspC - חלה ירידה בכמות תעתיקי  cspE, ובזן שביטא ביתר את  cspC חלה עלייה בכמות תעתיקי  cspE. בנוסף, מבחן יציבות mRNA שבוצע בזן  ∆cspC הראה קצב פירוק מהיר יותר של תעתיקי  cspE אל מול זן הבר. תוצאות אלו מראות שהחלבון CspC מבקר את כמות החלבון CspE ברמת ה-mRNA.

תמיכה נוספת להיפותזה זו היא בכך שבפעם הראשונה נראה קישור בין החלבון CspC ל-cspE mRNA. הוכחת הקישור התאפשרה אודות לפיתוח שיטה פשוטה לבחינת אינטראקציות חלבון-חומצות גרעין: ראשית, במקום הפקת החלבון מתוך חיידקים, פעולה שיכולה לארוך זמן רב ולגזול משאבים רבים, החלבון הופק באופן סינתטי. הודות לכך שהחלבון CspC הוא חלבון קטן יחסית, עלות ההפקה שלו הייתה נמוכה וזמן ההפקה קצר יחסית. החלבון הסינתטי שהופק זהה לחלבון מהחי מבחינת הרכב חומצות האמינו שבו. שנית, בעבודה זו פותח ויושם פרוטוקול המאפשר בחינת אינטראקציית חלבון-חומצת גרעין, באמצעים פשוטים יחסית, ללא השקעת זמן רב, תוך קבלת תוצאות ברזולוציה טובה. הפרוטוקול שפותח כולל mRNA In-vitro transcription, הדגרה של ה-mRNA יחד עם חלבון נקי במבחנה, והרצה על גבי ג'ל. השימוש בחלבון נקי אפשר לבחון את הקישור בין החלבון לחומצת הגרעין, אשר נראה בפעם הראשונה על גבי ג'ל Polyacrylamide.  הקישור נצפה עקב היכולת לראות האטה בקצב ההתקדמות של חומצת הגרעין. התוצאות פותחות את דלת לעריכת ניסויים נוספים על מנגנון ההשפעה ההדדית של שני החלבונים CspC  ו-CspE.

מחקר

24.03.2021
השפעות סביבתיות כתוצאה מייעול תהליך הפקת האתנול מאצת Ulva sp. בתהליך התססה דו

עמיחי גיליס

המנחים: פרופ' אלכס גולברג ופרופ' מרטין קופייק

  • אוקיאנוגרפיה
  • ביוטכנולוגיה
  • מיקרוביולוגיה
  • סביבה

הגידול באוכלוסיית העולם עם העלייה בתוחלת החיים ואיכותם הביאו לעליה בשימוש בדלק מאובן. שימוש בדלק מאובן גורם לזיהום אוויר, תחלואה והגדלת אפקט החממה, כמו כן זהו משאב מתכלה ולכן ישנה חשיבות רבה במעבר לשימוש באנרגיה מתחדשת וביו-דלקים. 
ביו-אתנול הוא הדלק המתחדש הנפוץ בעולם לתחבורה. ביו-אתנול ניתן להפיק ממספר מקורות פחמן כגון תירס, קני סוכר ואצות. שימוש באצה כחומר גלם להפקת אתנול יכול להוות  פתרון סביבתי כיוון שאצות גדלות בים ואינן צורכות שטחי חקלאות ומים מתוקים. בעבודה השתמשנו באצה מזן Ulva sp. (חסנית) כמקור פחמן להפקה של אתנול. ל-.Ulva sp יש כמות גדולה של סוכרים ופוטנציאל הפקת האתנול ממנה הוא גדול. 

המחקר בא לענות על שני פערי ידע בהפקת אתנול מאצות. האתגר הראשון הוא הקושי בפרוק דופן התא הבנויה מפחמימות מורכבות, כגון צלולוז והמיצלולוז, לסוכרים שאותם מסוגלים מיקרואורגניזמים לצרוך ולהפיק מהם אתנול. לפיכך חלקו הראשון של המחקר בוחן שיטות שונות לביצוע הידרוליזה של האצה לסוכרים ובוחן מהם הפרמטרים הטובים ביותר לביצוע טיפול מקדים והידרוליזה עם  שילובים שונים של אנזימים. 

הפער השני הוא היכולת להתסיס מגוון סוכרים כגון רמנוז, קסילוז וחומצה גלוקרנית לאתנול. מטרת המחקר הינה לבדוק היתכנות לתהליך שייתן מענה לפער ביכולת לנצל את מגוון הסוכרים להפקת אתנול. במסגרת תהליך זה יבוצעו טיפול מקדים והידרוליזה ולאחר מכן תבוצע התססה דו שלבית: בשלב הראשון תסיסה על ידי שמר Saccharomyces cerevisiae שמוגדר כמתסיס הטוב ביותר ותשואת האתנול שלו מגלוקוז היא גבוהה, אך הוא אינו סוגל לצרוך את יתר הסוכרים. בשלב השני נבצע תסיסה  על ידי Escherichia coli מתסיס בעל יכולת לצרוך מגון רחב יותר של סוכרים אך עם תשואת אתנול נמוכה, כך שינוצלו הסוכרים שלא נצרכו בשלב הראשון. בחלק זה נבדק מהי הקומבינציה של S. cerevisiae ו- E. coli המתאימה ביותר לתהליך. לאחר שקיבלנו את תוצאות ההידרוליזה והתסיסה הטובות ביותר בדקנו הפקת אתנול 
תוצאות המחקר הראו שטיפול מקדים גלוקוז הוא הסוכר שנמצא באחוז הגדול ביותר באצה והוא גם הדומיננטי ביותר בתהליך התסיסה. הגלוקוז מתקבל בעיקר בשלב ההידרוליזה האנזימתית כמעט בלי קשר לטיפול המקדים. 
בניסויי התססה דו-שלבית בנפח מעבדתי נמצא שבהתססה בשלב הראשון ולאחר מכן בשלב השני בהתססה סך האתנול שהתקבל מהתססה דו שלבית זאת הוא כ-39 mg ethanol /g DW  , כמות האתנול הגבוהה ביותר מכל הקומבינציות שנבדקו. בתסיסה דו שלבית התקבל הפרש תשואה של 23% יותר אתנול לעומת התססה חד שלבית על ידי S. cerevisiae בלבד. בנוסף אחוז הסוכרים שנצרכו בתהליך הדו שלבי הוא הגבוה ביותר (74%). 

מסקנות המחקר הן ששילוב של טיפול מקדים על ידי חומצה (H2SO4 2%) ולאחר מכן הידרוליזה אנזימתית נותנים את אחוז הסוכרים הגבוה ביותר מאצה יבשה ( 17%סוכר מאצה).
​בהתססה דו שלבית של אצה .Ulva sp  בשלב ראשון על ידי S. cerevisiae ובשלב השני על ידי  E. coli מתקבלת תשואת אתנול גבוהה ב23% לעומת התססה בשלב אחד רק על ידי S. cerevisiae ( mg ethanol/ g DW39.59 לעומת mg ethanol/ g DW30.72)

sime-basioli-BRkikoNP0KQ-unsplash

מחקר

22.03.2021
שיפור ביות אצת חסנית הים (Ulva) כחומר גלם לייצור בר קיימא של דלקים ביולוגים

הסטודנט: עומרי נהור

מנחים: פרופ' אלכס גולברג, דר ישראל אלוארו

עבודת גמר לתואר מוסמך

  • אוקיאנוגרפיה
  • ביוטכנולוגיה
  • הנדסה

במאות השנים האחרונות חל גידול באוכלוסיית האדם בעולם ובד בבד עם פיתוחן ושיפורן של טכנולוגיות שונות חלה עלייה חדה בדרישה לאנרגיה זמינה וכתוצאה מכך לשימוש מוגבר בדלקים מאובנים. שריפת דלקים מאובנים גורמת לעלייה ב-CO2 האטמוספרי, אשר בתורה תורמת לשינויי אקלים, ונוסף על כך, להחמצת מי הים. לעומת זאת, שימוש בגידולים חקלאיים-צמחיים כמקור לאנרגיה, הינו בעל השפעה פחותה על כמות ה- CO2האטמוספרי. בתהליך הפקת האנרגיה מחומר צמחי משתחרר ה- CO2אשר קובע בזמן הגידול, ולכן כמות ה-CO2 האטמוספרי הכוללת כמעט ואינה משתנה. אף על פי שכמות ה- CO2האטמוספרי שנפלט עקב השימוש באנרגיה ממקור צמחי נמוכה מה- CO2שנפלט בשימוש בדלקים מאובנים, גידולים יבשתיים אינטנסיביים מלווים בפגיעות סביבתיות רבות, כמו שחיקת קרקע, דלדול במשאבי מים ואדמה, שימוש בחומרים כימיים מזיקים, פגיעה במגוון ובעושר המינים ועוד. לעומת זאת, שימוש באצות כמקור לאנרגיה זמינה מוביל להפחתה בעלייה של כמות ה- CO2האטמוספרי, בדומה לגידולים יבשתיים, אך ההשלכות הסביבתיות השליליות של גידול אצות, פחותות באופן ניכר מגידולים יבשתיים.

האצה חסנית-הים, (Ulva) הינה אצת מאקרו ירוקית, בעלת תפוצה כלל עולמית המאופיינת בקצב גידול מהיר ובעלת קצב פוטוסינתזה מהמהירים בעולם הצומח. החסנית מתחילה את חייה כנבג ((Spore בעל שוטונים ויכולת שחייה. לאחר היצמדות הנבג למצע קשה מתפתח נבט הגדל ליצע (Thallus, עלה אצה) בוגר. בחופי ים התיכון הישראלי נפוצים שבעה מיני חסנית-הים, מחקר זה עוסק בשלושת המינים: U. rigida U. fasciata ו- U. ohnoi ובזן של המין U. mutabilis המכונה .Slender מין זה גדל כיום במעבדה תחת תנאים מבוקרים החל משלב הנבג. בדומה לצמחים רבים, החסנית מייצרת סוכר ואוגרת עמילן ורב סוכרים נוספים לצורך אגירת אנרגיה. עמילן הינו חומר תשמורת אשר בנוי ממולקולות גלוקוז, ובתהליך התססתו בנוכחות שמרים וחיידקים מתקבל ביו-אתנול, המשמש כדלק ביולוגי בתהליכים שונים. כיום, המחקר של הפקת דלקים מחומר צמחי בכלל ומאצות בפרט מתפתח במהירות רבה ותהליך הפקת האנרגיה הולך ומתייעל. מנגד, הפער הקיים בביות החסנית מהווה מכשול עיקרי המונע את מימוש מלוא הפוטנציאל שטמון באצה זו. במחקר זה נבדקו השפעות תנאי סביבה על כמות העמילן בחסנית-הים, כיצד כמותו משתנה בשלבי הגידול השונים, ועד כמה תכונה זו מושפעת מתנאים סביבתיים לעומת הבדלים גנטיים.

מבין שלושת שלבי החיים השונים: נבט, יצע צעיר ויצע בוגר, ביצע הצעיר נמדדה כמות העמילן הגדולה ביותר במסגרת גידול של 23 ימים. יצע צעיר (שגילו שלושה עד ארבעה שבועות מתחילת הנביטה) ייצר כחמישה גרם עמילן על כל גרם אצה יבשה- פי 1.3 מנבט (שגילו עד שבועיים מתחילת הנביטה) ופי שניים מיצע בוגר (שגילו חמישה שבועות ומעלה מתחילת הנביטה). בנוסף, נמצא כי משטר הרעבה של נוטריינטים- חנקן וזרחן, גרם לעליה בריכוז העמילן. עליה זו תועדה בצילום מיקרוסקופי, ונובעת מעליה במספר גרעיני העמילן. עוד נמצא, שטמפרטורת המים משפיעה על ריכוז העמילן- לאחר תשעה ימי גידול בטמפרטורה של °C30 ריכוז העמילן ירד ב-75%, לעומת זאת גידול בטמפרטורה של °C18 גרם לעליה של כ-50% בריכוז העמילן. ניסויים אלו מצביעים על כך שבכדי לקבל את כמות העמילן הגבוהה ביותר בגידולי החסנית, יש להתחיל את הגידולים מיצע צעיר בן כשלושה שבועות. יתר על כן, לקראת הקציר, מומלץ לשמור על טמפרטורות נמוכות מ°C-20 ולהימנע מהוספת נוטריינטים. תוצאות אלו מחוזקות מנתונים של גידול אצת Slender. באצה זו, נמצא שכמות העמילן הגבוהה ביותר שניתן להפיק בתקופת גידול של שלושה שבועות, מתקבלת כשהגידול מתחיל מיצע בן כשלושה שבועות.

בניסוי נוסף שעסק בהשפעת תנאי הגידול והמוצא הגנטי על תכולת העמילן, נמצא שהשונות בתכולת העמילן שנגרמת מתנאי הסביבה השונים, גדולה מהשונות שנגרמת מהשפעת המוצא הגנטי של האצה, אך לשני גורמים אלו יש השפעה מובהקת על תכולת העמילן. כמו כן, בגידול אצות ממקורות גנטים שונים במיכל משותף, נמצא כי השונות בתכולת העמילן גדולה פי 2.7 מאשר במיכל אשר בו גודלו אצות ממקור גנטי זהה. מתוצאות אלו עולה כי טיפוח גנטי של החסנית יוביל לריכוז עמילן גבוה יותר.

שלב גידול נוסף אשר קיבל תשומת לב רבה במחקר הנוכחי הוא השלב המיני- שלב הספורולציה (Sporulation). החסנית נכנסת לשלב המיני כאשר תנאי הסביבה מתאימים וריכוז מעכבי הספורולציה בסביבת התאים יורד. בחקלאות הימית, אירועים של ספורולציה ספונטנית גורמים לירידה בקצבי הגידול והיבול, ולכן נרצה לדעת כיצד למנוע אירועים אלו. מאידך, אם נדע איך להשרות הליך זה על החסנית ולהכניסה לשלב המיני, נוכל לבצע טיפוח גנטי לתכונות נבחרות כמו גם לריכוז עמילן גבוה יותר. בניגוד לחקלאות היבשתית המסורתית, כיום כמעט ואין הבדל בין חסנית הבר הגדלה בים לבין החסנית הגדלה בחקלאות הימית. במסגרת המחקר הנוכחי, פותחו ונלמדו שיטות להשריית התהליך ומדידת עוצמתו. במיני האצות המקומיות לחופי הים התיכון, נמצא שב-72 השעות שבין תהליך ההשריה לשחרור הנבגים, טמפרטורת מים נמוכה או גבוהה מ- 20°C וגם תאורה נמוכה (10 µmol photons m-2 s1-±,( יגבירו את עוצמת התהליך ובכך יגרמו ליצירת מספר גדול יותר של נבגים. מסקנות אלו יכולת לעזור בעתיד לחקלאי החושש כי גידול מסוים של אצות נכנס לשלב המיני. במידה והוא ישנה את הטמפרטורה ויחשוף את האצות לאור חזק יותר, הוא יצליח להפחית את עוצמת הספורולציה וע"י כך למנוע איבוד יבול. מצד שני, ניתן להגביר את תהליך הספורולוציה לאחר השרייתה באופן מכוון, ובכך לשלוט בצורה טובה יותר במעגל החיים של החסנית. כמו כן, מעבר ליכולת השליטה בשלב המיני של החסנית, נבדקה גם ההשערה כי במהלך הספורולציה מתרחשת עלייה בריכוז העמילן בתאי החסנית. השערה זו נתמכה על ידי תצפיות מיקרוסקופיות שנעשו בעבר והיא מתאימה לתהליכים אחרים בטבע בהם מתרחשת עלייה בריכוז העמילן בתאים הזקוקים לאנרגיה מיידית לצורך התפתחותם. במסגרת המחקר הנוכחי, נלמדו שיטות השריית ספורולציה באצה U. mutabilis ובפרט בזן Slender, מוטנט זו פותח במעבדה בגרמניה ומתאפיין ביכולתו להיכנס לשלב המיני בקלות יחסית. השריית הספורולציה נעשית על ידי חיתוך האצות ושטיפתן, וע"י כך למעשה, נשטפים מעכבי הספורולציה מסביבת התאים. לאחר 72 שעות נאספים הנבגים, ומספרם נמדד בעזרת ציטומטריית זרימה (Flow cytometry). באצה זו נבדק הקשר בין התהליך המיני לבין שינויים בריכוז העמילן. התוצאות מראות כי על אף שקיימת עלייה בריכוז העמילן בזמן הספורולציה, לא נמצא קשר בין שני תהליכים אלו. בנוסף לניסויים אלו, בוצעו גם ניסויים במינים המקומיים של חסנית. בניסויים אלו רמת הספורולציה הייתה נמוכה מאוד, אך שילוב של הניסויים השונים מגלה שהשריית הספורולציה אשר כוללת חיתוך, גורמת לעקה המובילה לייצור מוגבר של עמילן. בתהליך זה נצפתה עלייה של עד 2 אחוזים בריכוז העמילן ממשקלה היבש של האצה, בזמן קצר של שעה אחת ועד 12 שעות, תלוי במין האצה. הליך זה של חיתוך בלבד והשבתה למים לכמה שעות הראה עלייה של עד 265% וממוצע של 50% בריכוז העמילן טרם החיתוך. מחקר עתידי שיבדוק את שילובן של כלל השיטות והטכניקות שנמצאו במחקר זה, ישפוך אור על השאלה, האם שילוב תהליכים אלו יגרום לעלייה גדולה יותר בריכוז העמילן, מאשר העלייה שהתקבלה מכל תהליך בנפרד.

מסקנות והמלצות ממחקר זה מהווים צעד נוסף בדרך להשלמת הביות של החסנית ובכך להגשמת הפוטנציאל הגלום בה.

 

      

מחקר

16.03.2021
קטילת החיידק Pseudomonas aeruginosa המאופיין בזיהומי כוויות, באמצעות שדות

אנדריי רובין

המנחים: פרופ' אלכס גולברג ופרופ' אליאורה רון

  • אנרגיה
  • ביוטכנולוגיה
  • סביבה

גילוי האנטיביוטיקה פניצילין ע"י אלכסנדר פלמינג בשנת 1928 הווה תפנית דרמטית בעולם הרפואה ועזר להציל מיליוני אנשים מזיהומים שמקורם בחיידקים מחוללי מחלה. הודות למחקר והיצור התעשייתי המסיבי, האנטיביוטיקה הפכה במהרה לתרופה זמינה בעלת שימוש רווח מאד ולעיתים לא מפוקח. כמויות גדולות של אנטיביוטיקה זלגו לסביבה דרך מערכות הביוב ובמהרה, נתגלה כי גם החיידקים למודי הניסיון בעולם משיבים מלחמה. זנים של חיידקים עמידים לאנטיביוטיקות נתגלו ברחבי העולם עם מגמה הולכת וגדלה של אנטיביוטיקות שהפסיקו להיות אפקטיביות כנגדם. מקטעי ה-DNA שמקודדים למנגנוני העמידות נמצאים על יחידה ניידת הקרויה פלסמיד וניתנים להעברה דרך מנגנון הפילי בין זני החיידקים השונים מה שהופך את העמידות לאתגר מורכב עוד יותר. בתגובה לפיתוח העמידות מצד החיידקים הפתוגניים, מדענים סנתזו אנטיביוטיקות מלאכותיות המבוססות על הנגזרות הטבעיות של אנטיביוטות הקיימות, אך במרוץ החימוש הזה, זה רק עניין של זמן עד שהחיידקים יפתחו גם כנגדם מנגנוני עמידות והקרב נראה אבוד מראש. אחד התחומים בהם הבעיה אקוטית במיוחד היא תחום זיהומי הכוויות. חולים שסובלים מכוויות הם חולים עם שטחים גדולים של רקמה חשופה לזיהומים ובהעדר הגנה טובה של העור חולים אלו נוטים לפתח זיהומים חמורים בקלות. חיידק ה- Pseudomonas aeruginosa הוא אחד מן החיידקים הנפוצים ביותר, שבודדו מחולים הסובלים מזיהומי כוויות. הודות ליכולות העמידות שלו והשרידות שלו בסביבת בית החולים הוא הפך לאחת מן המטרות המרכזיות בניסיון ההתמודדות עם הזיהומים . על מנת לפתור את בעיית הטיפול בחיידקים העמידים, כדוגמת ה- Pseudomonas aeruginosa אנו מציעים שימוש בשיטת האקטרופורציה. השימוש בשיטת זו יוצר מיקרו-קרעים בממברנה החיידקית וגורמים לליזיס התא. 

תחילה, על מנת לכייל את המערכת של המחולל הפולסים נבנה מטריקס טאגוצ'י (שיטה השוואתית הבוחנת את עוצמת ההשפעה של פרמטרים בדידים בתהליך ומגדירה מי מבניהם הוא הפרמטר המשמעותי ביותר למקסום היעילות של תהליך). מטריקס זה בחן את ארבעת הפרמטרים של הפולס: מתח חשמלי, אורך הפולס, מספר הפולסים וההפסקות בין הפולסים (תדירות). על סמך הניסויים גילינו כי הפרמטר של אורך הפולס הוא הפרמטר המשפיע ביותר בטווח המדידות שנבחנו ועל בסיס הניסויים הנ"ל עוצבה מערכת ניסוי חדשה ששמה דגש על הפרמטר של אורך הפולס ויושמה במכשיר שנבנה במעבדה מסוג IGBT. בהמשך, נבחנה היכולת של פעילות סינרגיסטית בין האנטיביוטיקה והאלקטרופורציה, מתוך ההבנה שמרבית מנגנוני ההתגוננות של החיידקים נגד אנטיביוטיקה ממוקמים על גבי הממברנה והיא זו שמהווה את המחסום העיקרי לחדירות האנטיביוטיקה אל תוך חלל התא והציטופלסמה. הרעיון של יצירה מכוונת של "חרירים" בממברנה התאית שיאפשרו השפעה מועילה יותר של אנטיביוטיקה יחד עם האלקטרופורציה כשהשלם עולה על סמוך חלקיו. המערכת נוסתה על 2 מינים של חיידקים, האחד הוא Pseudomonas aeruginosa והשני הוא Staphylococcus epidermidis כאשר לכל אחד מהם יש מורפולוגיה שונה (פסאודומונאס מתג ואילו הסטפילוקוקוס כדורי) וממברנה שונה (פסאודומונאס גרם שלילי וסטפילוקוקוס גרם חיובי). הודות לשוני בצורה והממברנות נמצא כי בתנאים של  pHניטרלי החיידק Pseudomonas aeruginosa נמצא רגיש יותר לטיפול המשולב של אנטיביוטיקה (אל אף שהמיקס האנטיביוטי הכיל רכיבים המכוונים גם נגד גרם שלילי וגם נגד גרם חיובי) ואפילו בריכוזי אנטיביוטיקה נמוכים (המיהול המקסימלי של פי 20), עדיין היה אפקטיבי יותר מאשר כל אחד מהטיפולים בנפרד. התוצאה שהתקבלה מצביעה על היכולת שלנו להתגבר על זיהומים מבלי לחשוף את החיידקים לרמות גבוהות של אנטיביוטיקה , כצעד של משמעת ושימוש נבון באנטיביוטיקה בעתיד ומניעה של פיזור האנטיביוטיקה בסביבה ויצירה של זנים עמידים בהמשך. במהלך החלק הראשון של הניסויים הגענו לערך מינימלי של שדה שעמד על 308.86 V mm-1 עבור טיפול של אלקטרופורציה בלבד וערך של 189.65 V mm-1 עבור הטיפול המשולב של אלקטרופורציה עם אנטיביוטיקה מהולה. הודות לפעילות המשותפת הצלחנו להוריד את ערך השדה ב 61%.

במקביל לעבודה על הפרמטרים של הפולס החשמלי בוצעה במעבדה תהליך פיתוח של מחולל פולסים מסוג IGBT לצורכי מעבדה ובהמשך לטיפול בחולים פוטנציאלים. בחלק זה המכשיר נוסה לראשונה בתנאי מעבדה וכלל גם שדרוג של מטריקס הפרמטרים על סמך התובנות מניסוי טאגוצ'י. על מנת לבדוק את פיילוט המכשיר בוצעה סידרה של  14 ניסוים עם 6 חזרות, In vitro בהם המכשיר הצליח לחולל את הפולסים בפרמטרים הנדרשים, מה שאפשרו להגיע לערך שדה מינימלי של  Vmm-182 ,עבור טיפול באלקטרופורציה באלקטרודה בודדת בלבד. בעקבות השינויים שבוצעו במכלול הפרמטרים, קוטר העיכוב שנמדד היה המקסימלי שהושג ועמד על 7.8 מ"מ.

אחת מן התכונות המיוחדת של הפסאודומונאס היא היכולת שלו לבצע תהליך של ביולומיניסנציה ופלורסנציה באורך גל ספציפי, תכונה חשובה שנמצאת בקורלציה עם כמות החיידקים בדוגמא כתלות בעוצמת השטף. הודות ליכולת הזאת, בשלב השני של הניסויים, המערכת נוסתה על רקמת עור של עוף Ex vitro שעברה תהליך של ניקוי לפי פרוטוקול וזוהם עם חיידקי Pseudomonas aeruginosa עד ליצירה של ביופילם. לאחר הזיהום על גבי העור בוצע טיפול בפולסים חשמליים באלקטרודה בודדת והמדידות של השטף נעשתה לפני ואחרי הטיפול. בעקבות הטיפול ערך השטף המתקבל יריד ב 25 אחוז (75 אחוז מהאות המקורי שנמדד לפני הטיפול). בגלל שבמערכת זו אין נוכחות של מערכת החיסון לאחד הטיפול הבודד החיידקים חזרו לשגשג ולאחר 48 שעות נמדדו ערכים של מעל 100 אחוז.
בכדי להקדם צעד נוסף את המערכת לתנאים של מערכת מורכבת בוצע סדרת ניסוים על עכברי מעבדה בכדי לבחון את השפעת הפולס החשמלי על רקמה של עור חי In vivo . בניסוים אלו נעשתה כוויה טרמית מכוונת והפצע זוהם ע"י חיידק Pseudomonas aeruginosa. מהמעקב שבוצע בשיטה של ביולומינסנציה נראה כי ערך ירידה מקסימלי של 88 אחוז הושגה בטיפול ע"י הפולסים החשמליים. השוני בין אחוזי ההצלחה בטיפול בין רקמה מתה 
Ex vivo לבין רקמה חיה In vivo יכול להיות מוסבר הודות לקיום או העדר של מערכת החיסון פעילה. ההנחה היא שמעבר לאפקט הישיר של חיסול החיידקים מקומית, הפולס החשמלי יוצר אינדוקצייה מקומית של מערכת החיסון (ע"י כך שהוא עצמו יוצר סוג של נזק) וגיוס של מרכיבי מערכת החיסון שמזהים את המקום כדלקתי ופועלים ביתר שאת על מנת לחסל את החיידקים במקום.

על בסיס הידע שנצבר במהלך העבודה הצלחנו להוכיח כי במקרה של זיהומי כוויות בהם החיידק הדומיננטי הוא Pseudomonas aeruginosa ניתן להשתמש בשיטת האלקטרופורציה כאלטרנטיבה לשיטות אנטיביוטיות. השימוש המשולב של אנטיביוטיקה ואלקטרופורציה הוכיח את עצמו כשהשיג תוצאות משופרות ביחס לשימוש בכל טכניקה בנפרד ושיפור מטריקס הפרמטרים שבוצע לאחר ביצוע מטריקס טאגוצ'י הבהיר את חשיבות הפרמטרים השונים ומידת השפעתם. יש להמשיך ולחקור את הנושא ולהביא אותו עד ליישום ברמה הקלינית.

 

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש
שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות, נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>