מחקרים

RESEARCH

מה מעניין אותך?

כל הנושאים
אדריכלות
אומנויות
אוקיאנוגרפיה
אנרגיה
אסתטיקה
אקולוגיה
אקלים
ביוטכנולוגיה
ביולוגיה
בריאות הציבור
גיאוגרפיה
גיאולוגיה
גיאופיזיקה
הידרוכימיה
הנדסה
זואולוגיה
זיהום אוויר
חינוך
חישה מרחוק
כימיה
כלכלה
מדיניות ציבורית
מדע המדינה
מדעי הצמח
מוח
מים
מיקרוביולוגיה
משפטים
מתמטיקה
ניהול
סביבה
סוציולוגיה
עבודה סוציאלית
פיזיקה
פילוסופיה
פסיכולוגיה
פסיכיאטריה
קהילה
קוגניציה
קרקע
שיווק
תחבורה
תכנון
תקשורת
תרבות

מחקר

24.03.2021
השפעות סביבתיות כתוצאה מייעול תהליך הפקת האתנול מאצת Ulva sp. בתהליך התססה דו

עמיחי גיליס

המנחים: פרופ' אלכס גולברג ופרופ' מרטין קופייק

  • אוקיאנוגרפיה
  • ביוטכנולוגיה
  • מיקרוביולוגיה
  • סביבה

הגידול באוכלוסיית העולם עם העלייה בתוחלת החיים ואיכותם הביאו לעליה בשימוש בדלק מאובן. שימוש בדלק מאובן גורם לזיהום אוויר, תחלואה והגדלת אפקט החממה, כמו כן זהו משאב מתכלה ולכן ישנה חשיבות רבה במעבר לשימוש באנרגיה מתחדשת וביו-דלקים. 
ביו-אתנול הוא הדלק המתחדש הנפוץ בעולם לתחבורה. ביו-אתנול ניתן להפיק ממספר מקורות פחמן כגון תירס, קני סוכר ואצות. שימוש באצה כחומר גלם להפקת אתנול יכול להוות  פתרון סביבתי כיוון שאצות גדלות בים ואינן צורכות שטחי חקלאות ומים מתוקים. בעבודה השתמשנו באצה מזן Ulva sp. (חסנית) כמקור פחמן להפקה של אתנול. ל-.Ulva sp יש כמות גדולה של סוכרים ופוטנציאל הפקת האתנול ממנה הוא גדול. 

המחקר בא לענות על שני פערי ידע בהפקת אתנול מאצות. האתגר הראשון הוא הקושי בפרוק דופן התא הבנויה מפחמימות מורכבות, כגון צלולוז והמיצלולוז, לסוכרים שאותם מסוגלים מיקרואורגניזמים לצרוך ולהפיק מהם אתנול. לפיכך חלקו הראשון של המחקר בוחן שיטות שונות לביצוע הידרוליזה של האצה לסוכרים ובוחן מהם הפרמטרים הטובים ביותר לביצוע טיפול מקדים והידרוליזה עם  שילובים שונים של אנזימים. 

הפער השני הוא היכולת להתסיס מגוון סוכרים כגון רמנוז, קסילוז וחומצה גלוקרנית לאתנול. מטרת המחקר הינה לבדוק היתכנות לתהליך שייתן מענה לפער ביכולת לנצל את מגוון הסוכרים להפקת אתנול. במסגרת תהליך זה יבוצעו טיפול מקדים והידרוליזה ולאחר מכן תבוצע התססה דו שלבית: בשלב הראשון תסיסה על ידי שמר Saccharomyces cerevisiae שמוגדר כמתסיס הטוב ביותר ותשואת האתנול שלו מגלוקוז היא גבוהה, אך הוא אינו סוגל לצרוך את יתר הסוכרים. בשלב השני נבצע תסיסה  על ידי Escherichia coli מתסיס בעל יכולת לצרוך מגון רחב יותר של סוכרים אך עם תשואת אתנול נמוכה, כך שינוצלו הסוכרים שלא נצרכו בשלב הראשון. בחלק זה נבדק מהי הקומבינציה של S. cerevisiae ו- E. coli המתאימה ביותר לתהליך. לאחר שקיבלנו את תוצאות ההידרוליזה והתסיסה הטובות ביותר בדקנו הפקת אתנול 
תוצאות המחקר הראו שטיפול מקדים גלוקוז הוא הסוכר שנמצא באחוז הגדול ביותר באצה והוא גם הדומיננטי ביותר בתהליך התסיסה. הגלוקוז מתקבל בעיקר בשלב ההידרוליזה האנזימתית כמעט בלי קשר לטיפול המקדים. 
בניסויי התססה דו-שלבית בנפח מעבדתי נמצא שבהתססה בשלב הראשון ולאחר מכן בשלב השני בהתססה סך האתנול שהתקבל מהתססה דו שלבית זאת הוא כ-39 mg ethanol /g DW  , כמות האתנול הגבוהה ביותר מכל הקומבינציות שנבדקו. בתסיסה דו שלבית התקבל הפרש תשואה של 23% יותר אתנול לעומת התססה חד שלבית על ידי S. cerevisiae בלבד. בנוסף אחוז הסוכרים שנצרכו בתהליך הדו שלבי הוא הגבוה ביותר (74%). 

מסקנות המחקר הן ששילוב של טיפול מקדים על ידי חומצה (H2SO4 2%) ולאחר מכן הידרוליזה אנזימתית נותנים את אחוז הסוכרים הגבוה ביותר מאצה יבשה ( 17%סוכר מאצה).
​בהתססה דו שלבית של אצה .Ulva sp  בשלב ראשון על ידי S. cerevisiae ובשלב השני על ידי  E. coli מתקבלת תשואת אתנול גבוהה ב23% לעומת התססה בשלב אחד רק על ידי S. cerevisiae ( mg ethanol/ g DW39.59 לעומת mg ethanol/ g DW30.72)

מחקר

22.03.2021
אפיון ההשלכות הפיזיולוגיות על אלמוגים מהים האדום והאינדו פסיפסי תחת השפעת זיהום

ענבל אילון

המנחים: פרופ' דרור אבישר ופרופ' אורן לוי

  • אוקיאנוגרפיה
  • הידרוכימיה
  • סביבה

זיהום אור ממקור מלאכותי בלילה תופעה חדשה המכונה  -ALAN Artificial Light At Night, הפכה בשנים האחרונות לנושא מרכזי בעלת השפעה על מנגנונים ביולוגים והתנהגותיים של בעל חיים, צמחים ובני אדם. מנגנונים אשר נתגלו כמושפעים כוללים תהליכים כגון: תהליך הפוטוסינתיזה, סנכרון השעון הביולוגי, נדידת ציפורים ופרפרים, תזונה, רבייה באלמוגים ועוד. תהליכים המסונכרנים עם המחזוריות הטבעית של יום לילה, מופע הירח ועונות השנה, שובשו במהלך השנים האחרונות בעקבות השימוש בתאורה מלאכותית אשר התרחבה במקביל לעליה בגידול האוכלוסייה על פני כדור הארץ. כיום ידוע שקיים קשר בין זיהום אור להפרעת שינה בבני אדם, התפתחות מחלות כגון סרטן, סכרת יתר לחץ דם ועוד. מחקרים שנערכו על בעלי חיים וצמחים מראים השפעות על פעילות פיזיולוגית וההתנהגותית, הפרעות אשר עלולות בטווח הארוך להשפיע על המערכת האקולוגית בשלמותה. בעוד שמרבית המחקרים נערכו במערכת היבשתית מעט מחקרים בדקו את ההשפעה על המערכת הימית. כיום ישנם עדויות רבות כי שוניות האלמוגים ברחבי העולם בעשורים האחרונים חוות ירידה בעקבות פעילות אנושית ענפה כגון: דייג יתר, זיהום של כימיקלים, הן בעקבות העלייה בגידול האוכלוסייה והן בעקבות תופעות טבעיות (סערות, מחלות, הרחפת סדימנט, עליה בטמפרטורת מי הים). החשיפה לאור מלאכותי בלילה לאורך החוף מובילה ללחץ נוסף על המערכת הימית וגורמת למגוון הפרעות אקולוגיות.

מחקרים שנערכו לאחרונה מצבעים כי ALAN גורם להפרעות כרונו-ביולוגיות, פיזיולוגיות והתנהגותיות במערכות אקווטיות. מחזוריות גאות ושפל, מחזוריות ירחית ומחזוריות של עונות השנה מהווים תנאים חשובים המשפעים על אופן התנהגות של מרבית האורגניזמים במערכת הימית. ברם, האלמוגים אשר מהווים את הבסיס לבניית השונית נסמכים על מצבי תאורה טבעיים על מנת לסנכרן התנהגות, זמני רבייה ותהליכים פיזיולוגים נוספים. זיהום אור ממקור מלאכותי אורבני גורם למסוך התאורה הטבעית בלילה, הנסמכת על תאורת הירח והכוכבים אשר מובילה להפרעה או שיבוש בתהליכים ביולוגים ופיזיולוגיים במערכת זו.

עבודה זו התמקדה באפיון השלכות תאורה מלאכותית בלילה על השפעת תהליכים פיזיולוגים וביולוגים באלמוגים, נערכו ניסויים על שני סוגי אלמוגים מהים האדום באילת, שיטית ושיחית (Acropora, Pocillopora). הניסוי הראשון בחן האם זיהום אור מלאכותי בלילה משפיע על אלמוגים תחת תאורת דיודה פולטת אור המכונה לד שהאיר במהלך כל לילה בהשוואה לקבוצת ביקורת בה שהו האלמוגים בתנאים טבעיים של תאורת הירח והכוכבים. ניסוי נוסף בחן השפעת טווחי תאורה על האלמוגים וכלל ארבעה טיפולים: ביקורת,  אור לד כחול (420-480 ננומטר, 10000K), אור לד צהוב (580-620 ננומטר, 2000K) ואור לד לבן (400-700 ננומטר, 6500K) בעוצמת אור 1-1.5 mol quanta m-2 s-1  שהם כ 35-40 Lux . תוצאות ניסוים אלו חושפות לראשונה השפעת זיהום אור מלאכותי בלילה (ALAN) על הפיזיולוגיה של אלמוגי המחקר. התוצאות מעידות באופן מובהק כי אלמוגים אשר נחשפו לאור מלאכותי במהלך הלילה חווים עקה המתבטאת בעליה ברדיקלי חמצן (ROS), המבטא מצב עקה פיזיולוגי הפוגע במנגנונים ביולוגים של התא כגון, פגיעה בחומר הגנטי, וברקמות השומנים והחלבונים. בנוסף, קצב יעילות תהליך הפוטוסינתיזה נפגע, עדות לכך התקבלה במדידת קצב מעבר אלקטרונים נמוך (ETR) כמו כן ערכי ריכוז כלורופיל a וריכוז אצות נמוכים ברקמת האלמוג, בהשוואה לטיפול הביקורת.
פליטת אור לד מונוכרומטי כחול ואור לד בספקטרום מלא לבן הראו השפעה מובהקת בהשוואה לאור לד צהוב על המצב הפיזיולוגי של האלמוגים. יתר על כן, על מנת לקבוע האם תאורה מלאכותית בלילה משפיעה ישירות על האצות הסימביוטיות של האלמוג, ערכנו ניסוי קצר מועד (30 יום) תוך שימוש באותם מקורות אור ואורכי גל הזהים לניסוי הראשון על תרביות האצות מהמין Symbiodiniaceae, Symbiodinium (Clade C). תוצאות ניסוי זה הראו ערכים מובהקים נמוכים של ערכי הפוטו-פיזיולוגיה, הכוללים קצב העברת אלקטרונים (ETR), ריכוז כולל של כלורופיל וקצב חלוקת תאים (mitotic index) תחת תאורת לד צהוב, כחול ולבן במהלך הלילה בהשוואה לתנאי הביקורת. ערכי ה NPQ) Non-Photochemical Quenching  ) הראו ערכים גבוהים מובהקים בקבוצת הביקורת לעומת התרביות שנחשפו לאור מלאכותי. תוצאות אלו מצביעות על כך שמנגנון הפוטוסינתיזה נפגע, מה שמתקשר לירידה בכמות הכלורופיל לאצה. 

החלק השני של העבודה בחן האם תאורה מלאכותית במהלך הלילה משפיעה על תזמון הרבייה ושחרור הורמונים באלמוגים. לשם כך נלקחו דוגמאות לפני, בזמן ואחרי שחרור תוצרי הרבייה כאשר נבדקו שני מיני אלמוגי שיטית Acropora digitifera, Acropora millepora תחת השפעת תאורת לד כחול (420-480 nm, 10000K) ותאורת לד לבן (400- 700 nm, 6000-6500K) ותחת תנאים טבעיים של הסביבה. שני מיני האלמוגים הראו דפוס התנהגות ברור אודות זמן שחרור הגמטות כך שמרבית המושבות תחת תנאי סביבה טבעיים שחררו גמטות למים במועד הצפוי בדומה לשונית הטבעית, בעוד שהמושבות שהיו חשופות לזיהום אור לא הראו דפוס שחרור גמטות.

מסקנות עבודה זו מעידות כי זיהום אור מלאכותי בלילה היא תופעה שלילית ויש להתייחס אליה כגורם אנתרופוגני המזיק לסביבה, הפיזיולוגיה והאקולוגיה של המערכת האקוסיסטמה הימית. הפגיעה במנגנונים פיזיולוגים וביולוגים של האלמוגים הינה משמעותית ועלולה לפגוע בהמשך קיומה של שונית האלמוגים הצפונית ביותר בעולם אילת/ עקבה, בפרט ובעולם בכלל. 

החשיבות לשמור על מערכת ימית זו צריכה לעמוד לנגד עיני מקבלי ההחלטות, היזמים והמתכננים העתידיים בעיר אילת, ולהבין את ההשפעה השלילית של זיהום אור ממקור מלאכותי על המערכת הימית. 

עבודה מחקרית זו הינה חלוצית מסוגה החושפת את הקשר בין תופעת זיהום אור ממקור אורבני והשפעתה הכרונית על עתידה של שונית האלמוגים, ותהווה בסיס למחקרים עתידיים בתחום.

sime-basioli-BRkikoNP0KQ-unsplash

מחקר

22.03.2021
שיפור ביות אצת חסנית הים (Ulva) כחומר גלם לייצור בר קיימא של דלקים ביולוגים

הסטודנט: עומרי נהור

מנחים: פרופ' אלכס גולברג, דר ישראל אלוארו

עבודת גמר לתואר מוסמך

  • אוקיאנוגרפיה
  • ביוטכנולוגיה
  • הנדסה

במאות השנים האחרונות חל גידול באוכלוסיית האדם בעולם ובד בבד עם פיתוחן ושיפורן של טכנולוגיות שונות חלה עלייה חדה בדרישה לאנרגיה זמינה וכתוצאה מכך לשימוש מוגבר בדלקים מאובנים. שריפת דלקים מאובנים גורמת לעלייה ב-CO2 האטמוספרי, אשר בתורה תורמת לשינויי אקלים, ונוסף על כך, להחמצת מי הים. לעומת זאת, שימוש בגידולים חקלאיים-צמחיים כמקור לאנרגיה, הינו בעל השפעה פחותה על כמות ה- CO2האטמוספרי. בתהליך הפקת האנרגיה מחומר צמחי משתחרר ה- CO2אשר קובע בזמן הגידול, ולכן כמות ה-CO2 האטמוספרי הכוללת כמעט ואינה משתנה. אף על פי שכמות ה- CO2האטמוספרי שנפלט עקב השימוש באנרגיה ממקור צמחי נמוכה מה- CO2שנפלט בשימוש בדלקים מאובנים, גידולים יבשתיים אינטנסיביים מלווים בפגיעות סביבתיות רבות, כמו שחיקת קרקע, דלדול במשאבי מים ואדמה, שימוש בחומרים כימיים מזיקים, פגיעה במגוון ובעושר המינים ועוד. לעומת זאת, שימוש באצות כמקור לאנרגיה זמינה מוביל להפחתה בעלייה של כמות ה- CO2האטמוספרי, בדומה לגידולים יבשתיים, אך ההשלכות הסביבתיות השליליות של גידול אצות, פחותות באופן ניכר מגידולים יבשתיים.

האצה חסנית-הים, (Ulva) הינה אצת מאקרו ירוקית, בעלת תפוצה כלל עולמית המאופיינת בקצב גידול מהיר ובעלת קצב פוטוסינתזה מהמהירים בעולם הצומח. החסנית מתחילה את חייה כנבג ((Spore בעל שוטונים ויכולת שחייה. לאחר היצמדות הנבג למצע קשה מתפתח נבט הגדל ליצע (Thallus, עלה אצה) בוגר. בחופי ים התיכון הישראלי נפוצים שבעה מיני חסנית-הים, מחקר זה עוסק בשלושת המינים: U. rigida U. fasciata ו- U. ohnoi ובזן של המין U. mutabilis המכונה .Slender מין זה גדל כיום במעבדה תחת תנאים מבוקרים החל משלב הנבג. בדומה לצמחים רבים, החסנית מייצרת סוכר ואוגרת עמילן ורב סוכרים נוספים לצורך אגירת אנרגיה. עמילן הינו חומר תשמורת אשר בנוי ממולקולות גלוקוז, ובתהליך התססתו בנוכחות שמרים וחיידקים מתקבל ביו-אתנול, המשמש כדלק ביולוגי בתהליכים שונים. כיום, המחקר של הפקת דלקים מחומר צמחי בכלל ומאצות בפרט מתפתח במהירות רבה ותהליך הפקת האנרגיה הולך ומתייעל. מנגד, הפער הקיים בביות החסנית מהווה מכשול עיקרי המונע את מימוש מלוא הפוטנציאל שטמון באצה זו. במחקר זה נבדקו השפעות תנאי סביבה על כמות העמילן בחסנית-הים, כיצד כמותו משתנה בשלבי הגידול השונים, ועד כמה תכונה זו מושפעת מתנאים סביבתיים לעומת הבדלים גנטיים.

מבין שלושת שלבי החיים השונים: נבט, יצע צעיר ויצע בוגר, ביצע הצעיר נמדדה כמות העמילן הגדולה ביותר במסגרת גידול של 23 ימים. יצע צעיר (שגילו שלושה עד ארבעה שבועות מתחילת הנביטה) ייצר כחמישה גרם עמילן על כל גרם אצה יבשה- פי 1.3 מנבט (שגילו עד שבועיים מתחילת הנביטה) ופי שניים מיצע בוגר (שגילו חמישה שבועות ומעלה מתחילת הנביטה). בנוסף, נמצא כי משטר הרעבה של נוטריינטים- חנקן וזרחן, גרם לעליה בריכוז העמילן. עליה זו תועדה בצילום מיקרוסקופי, ונובעת מעליה במספר גרעיני העמילן. עוד נמצא, שטמפרטורת המים משפיעה על ריכוז העמילן- לאחר תשעה ימי גידול בטמפרטורה של °C30 ריכוז העמילן ירד ב-75%, לעומת זאת גידול בטמפרטורה של °C18 גרם לעליה של כ-50% בריכוז העמילן. ניסויים אלו מצביעים על כך שבכדי לקבל את כמות העמילן הגבוהה ביותר בגידולי החסנית, יש להתחיל את הגידולים מיצע צעיר בן כשלושה שבועות. יתר על כן, לקראת הקציר, מומלץ לשמור על טמפרטורות נמוכות מ°C-20 ולהימנע מהוספת נוטריינטים. תוצאות אלו מחוזקות מנתונים של גידול אצת Slender. באצה זו, נמצא שכמות העמילן הגבוהה ביותר שניתן להפיק בתקופת גידול של שלושה שבועות, מתקבלת כשהגידול מתחיל מיצע בן כשלושה שבועות.

בניסוי נוסף שעסק בהשפעת תנאי הגידול והמוצא הגנטי על תכולת העמילן, נמצא שהשונות בתכולת העמילן שנגרמת מתנאי הסביבה השונים, גדולה מהשונות שנגרמת מהשפעת המוצא הגנטי של האצה, אך לשני גורמים אלו יש השפעה מובהקת על תכולת העמילן. כמו כן, בגידול אצות ממקורות גנטים שונים במיכל משותף, נמצא כי השונות בתכולת העמילן גדולה פי 2.7 מאשר במיכל אשר בו גודלו אצות ממקור גנטי זהה. מתוצאות אלו עולה כי טיפוח גנטי של החסנית יוביל לריכוז עמילן גבוה יותר.

שלב גידול נוסף אשר קיבל תשומת לב רבה במחקר הנוכחי הוא השלב המיני- שלב הספורולציה (Sporulation). החסנית נכנסת לשלב המיני כאשר תנאי הסביבה מתאימים וריכוז מעכבי הספורולציה בסביבת התאים יורד. בחקלאות הימית, אירועים של ספורולציה ספונטנית גורמים לירידה בקצבי הגידול והיבול, ולכן נרצה לדעת כיצד למנוע אירועים אלו. מאידך, אם נדע איך להשרות הליך זה על החסנית ולהכניסה לשלב המיני, נוכל לבצע טיפוח גנטי לתכונות נבחרות כמו גם לריכוז עמילן גבוה יותר. בניגוד לחקלאות היבשתית המסורתית, כיום כמעט ואין הבדל בין חסנית הבר הגדלה בים לבין החסנית הגדלה בחקלאות הימית. במסגרת המחקר הנוכחי, פותחו ונלמדו שיטות להשריית התהליך ומדידת עוצמתו. במיני האצות המקומיות לחופי הים התיכון, נמצא שב-72 השעות שבין תהליך ההשריה לשחרור הנבגים, טמפרטורת מים נמוכה או גבוהה מ- 20°C וגם תאורה נמוכה (10 µmol photons m-2 s1-±,( יגבירו את עוצמת התהליך ובכך יגרמו ליצירת מספר גדול יותר של נבגים. מסקנות אלו יכולת לעזור בעתיד לחקלאי החושש כי גידול מסוים של אצות נכנס לשלב המיני. במידה והוא ישנה את הטמפרטורה ויחשוף את האצות לאור חזק יותר, הוא יצליח להפחית את עוצמת הספורולציה וע"י כך למנוע איבוד יבול. מצד שני, ניתן להגביר את תהליך הספורולוציה לאחר השרייתה באופן מכוון, ובכך לשלוט בצורה טובה יותר במעגל החיים של החסנית. כמו כן, מעבר ליכולת השליטה בשלב המיני של החסנית, נבדקה גם ההשערה כי במהלך הספורולציה מתרחשת עלייה בריכוז העמילן בתאי החסנית. השערה זו נתמכה על ידי תצפיות מיקרוסקופיות שנעשו בעבר והיא מתאימה לתהליכים אחרים בטבע בהם מתרחשת עלייה בריכוז העמילן בתאים הזקוקים לאנרגיה מיידית לצורך התפתחותם. במסגרת המחקר הנוכחי, נלמדו שיטות השריית ספורולציה באצה U. mutabilis ובפרט בזן Slender, מוטנט זו פותח במעבדה בגרמניה ומתאפיין ביכולתו להיכנס לשלב המיני בקלות יחסית. השריית הספורולציה נעשית על ידי חיתוך האצות ושטיפתן, וע"י כך למעשה, נשטפים מעכבי הספורולציה מסביבת התאים. לאחר 72 שעות נאספים הנבגים, ומספרם נמדד בעזרת ציטומטריית זרימה (Flow cytometry). באצה זו נבדק הקשר בין התהליך המיני לבין שינויים בריכוז העמילן. התוצאות מראות כי על אף שקיימת עלייה בריכוז העמילן בזמן הספורולציה, לא נמצא קשר בין שני תהליכים אלו. בנוסף לניסויים אלו, בוצעו גם ניסויים במינים המקומיים של חסנית. בניסויים אלו רמת הספורולציה הייתה נמוכה מאוד, אך שילוב של הניסויים השונים מגלה שהשריית הספורולציה אשר כוללת חיתוך, גורמת לעקה המובילה לייצור מוגבר של עמילן. בתהליך זה נצפתה עלייה של עד 2 אחוזים בריכוז העמילן ממשקלה היבש של האצה, בזמן קצר של שעה אחת ועד 12 שעות, תלוי במין האצה. הליך זה של חיתוך בלבד והשבתה למים לכמה שעות הראה עלייה של עד 265% וממוצע של 50% בריכוז העמילן טרם החיתוך. מחקר עתידי שיבדוק את שילובן של כלל השיטות והטכניקות שנמצאו במחקר זה, ישפוך אור על השאלה, האם שילוב תהליכים אלו יגרום לעלייה גדולה יותר בריכוז העמילן, מאשר העלייה שהתקבלה מכל תהליך בנפרד.

מסקנות והמלצות ממחקר זה מהווים צעד נוסף בדרך להשלמת הביות של החסנית ובכך להגשמת הפוטנציאל הגלום בה.

 

      

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש
שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות, נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>