נחלת הכלל העירונית יצרנית: ייצור מחדש קולקטיבי של ערינו

עבודת תזה זו מבקשת לבחון תהליכי ביזור והטמעה מחדש של מערכות יצרניות במרחב העירוני.

שינוי טכנו-מטריאלי זה באופן בו אנו מייצרים את תנאי הקיום שלנו ונמצאים ביחסי גומלין עם הסביבה מכיל בתוכו את התנאים לארגון מחדש של היחסים האקו-חברתיים. באילו אופנים יכולה ההטמעה מחדש של מערכות יצרניות בערים לקדם קיימות עירונית? הטענה המרכזית של עבודת תזה זו הנה כי מטעמים חברתיים וסביבתיים כאחד, מן ההכרח הוא לכונן מערכות יצרניות מתהוות אלה תחת בעלות ציבורית-קולקטיבית ושליטה דמוקרטית. לשם כך מערכות יצרניות עירוניות אלה מוגדרות בתור נחלת הכלל העירונית יצרנית תוך שרטוט בסיס תיאורטי ופרקטי למושג.

על מנת להציג הגדרה קוהרנטית, המושג מנותח על ידי פירוקו למרכיביו (ייצור, עיר, נחלת הכלל) כאשר כל מרכיב נבחן בהקשרו ההיסטורי-רעיוני וביחס לשני המרכיבים הנוספים. לאחר מכן, דרך ניתוח מקרי מבחן של מאבקים עכשוויים סביב הארגון מחדש של פעילות יצרנית ומערכות יצרניות בעיר, מוגדרים ונבחנים מודלים של נחלת הכלל העירונית יצרנית -  רה-מוניציפליזציה, קואופרטיזציה ורשתות זיקה גלובליות - בטענה כי בעוד כל מודל מכיל אתגרים והזדמנויות פנימיים, יחד הם מהווים בסיס קונקרטי לכינון תשתיות ופעילות יצרניות בעיר כנחלת הכלל.