השפעת השימוש במי קולחין וגורמיהם על התפשטות עמידות חיידקים לאנטיביוטיקה במים ובקרקע

העלייה ההולכת וגוברת בתופעת העמידות של חיידקים לאנטיביוטיקה, הנה תופעה מטרידה שהעסיקה עד כה בעיקר את עולם הרפואה בהקשר של חיידקים פתוגנים עמידים, שנמצאים לעתים קרובות בבתי חולים, מרפאות וסביבות קליניות אחרות. אולם, באחרונה התגלו שאריות של חומרים אנטיביוטיים וחיידקים עמידים להם בשפכים עירוניים, במי קולחין עירוניים ובאגמים, נהרות, קרקעות ואף מקורות מי תהום שנחשפו לאותם שפכים/מי קולחין.

ההימצאות מלכתחילה של החומרים האנטיביוטיים והחיידקים העמידים להם בשפכים היא כנראה תוצאה של השימוש הרב באנטיביוטיקה ע"י בתי אב, המטבוליזם החלקי שהחומר עובר בגוף האדם, ממנו הוא מופרש לשפכים והעובדה כי מתקני הטיפול בשפכים מוגבלים ביכולתם לסלק את שאריות החומרים והחיידקים העמידים. ממצאים אלה, מעלים את החשש כי השימוש הגובר במי קולחין עלול להביא להפצה סביבתית של חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה. חשש זה הוא בראש ובראשונה בריאותי - הימצאות יותר חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה בסביבה שתביא ליותר חיידקים פתוגנים עמידים לאנטיביוטיקה. בנוסף, תיתכן השפעה אפשרית על מבנה ומגוון אוכלוסיות חיידקים בסביבה, וההשלכות השליליות העלולות להיות לה על מחזורים גיאוכימיים בטבע התלויים בפעילות מיקרוביאלית של אוכלוסיות ספציפיות.

מאחר שישראל היא המדינה המובילה בהשבת מי קולחין להשקיה לחקלאות, ובמי קולחין בה כבר נמצאו שאריות של חומרים אנטיביוטיים וחיידקים עמידים להם, נראה כי החששות המוזכרים רלוונטיים ביותר לארץ. יחד עם זאת, העובדה כי מי קולחין המשמשים להשקיה מכילים בד"כ ריכוז של חומרים אנטיביוטיים הנמוך בשישה סדרי גודל מהריכוז הפעיל על חיידקים וכן העובדה כי אין זה הכרח שהחיידקים שבמי הקולחין די כשירים כדי להתבסס ולשגשג בנישות מים וקרקע, מעלה את השאלה האם שיחרור לסביבה של מי קולחין על מרכיביהם השונים, מביא להתפשטות עמידות חיידקים לאנטיביוטיקה בסביבה, ו/או גורם לשינוי במבנה אוכלוסיותיהם. 

נמצא כי בדומה למדינות אחרות בעולם, במי קולחין שניוניים בישראל ובקרקעות המושקות בהם ישנה שכיחות גבוהה יותר של חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה, בהשוואה לנישות דומות שלא נחשפו למי קולחין.  בנוסף, נמצא כי החיידקים העמידים לאנטיביוטיקה אשר נמצאים במקור במי הקולחין, הם הגורם היחיד במים אשר מביא להתפשטות עמידות לאנטיביוטיקה בין אוכלוסיות החיידקים במים ובקרקע. כמו- כן, לשאריות החומרים האנטיביוטיים במים בריכוזם האופייני (ואף בגבול הריכוז הגבוה הנמצא בשפכי בתי חולים) כגורם יחיד או משולב עם חיידקי מי הקולחין,  אין כל השפעה על התפשטות העמידות לאנטיביוטיקה במים ובקרקע. יחד עם זאת, לשאריות החומרים האנטיביוטיים, כמו-גם, ליתר המאפיינים הפיסיקליים-כימיים של המים נמצאה השפעה מסוימת (גם אם מוגבלת) על מבנה אוכלוסיות החיידקים בקרקע. 

לאור התפקיד החשוב שנמצא במחקר זה לחיידקי מי הקולחין בהעלאת העמידות לאנטיביוטיקה ובהשפעה על פרופיל אוכלוסיות החיידקים בסביבה והיעדר ההשפעה שנמצאה לריכוזים נמוכים של חומרים האנטיביוטיים במים, נראה כי על מנת לצמצם את תופעת התפשטות העמידות לאנטיביוטיקה בעקבות שימוש במי קולחין, יש להתמקד יותר בחיטוי האנטי-בקטריאלי של המים במסגרת תהליכי הטיפול בשפכים ופחות בסילוק של שאריות החומרים האנטיביוטיים. חשוב לציין, כי למרות ממצאיו אין במחקר זה כדי לקבוע האם מדובר בסכנה בריאותית ממשית לאדם או בפוטנציאל להשפעות שליליות מבחינה אקולוגית מיקרוביאלית. מגוון התוצאות והמסקנות שנמצאו יוכלו לשרת מחקרים עתידיים שיידרשו גם לשאלות אלה.