השפעת מבחנים סטנדרטים על חדשנות חינוכית סביבתית בבתי ספר ממלכתיים: מקרה מבחן - מבואות הנגב

מחקרים שעוסקים במערכות חינוך ממלכתיות מציגים ביקורת רבה כלפי שיטות המדידה הסטנדרטיות הנהוגות ברחבי העולם. תרבות המבחנים והשפעתה, מתגברות מאד בעשורים האחרונים וגורמות להוראה של ידע מקוטע וחסר הקשרים ולמעורבות רגשית נמוכה או שלילית של התלמידים. התגברות מגמת המדידה מתרחשת במקביל להתפתחות של גישת החינוך הסביבתי כפדגוגיה מובחנת מאז שנות השבעים. מחקר זה בודק את השפעת המבחנים הסטנדרטיים המסורתיים, על האפשרות לקיים חדשנות פדגוגית סביבתית, דרך תיאור מקרה מבחן של בית הספר העל יסודי - מבואות הנגב.

בעזרת ראיונות עומק, נבדקו האתגרים וההתמודדויות דרך עיניהם של המחנכים הסביבתיים בבית הספר. נמצא כי המורים בחטיבת הביניים חווים תחושות אוטונומיה רחבות ומצליחים ליישם פדגוגיה סביבתית משמעותית ואף לקיים הערכה חלופית במקביל לשיטה המסורתית, זאת בשל התייחסות ייחודית למבחן המיצ"ב שפותחה בבית הספר. לעומת זאת המורים בתיכון חווים מרווח אפשרויות קטן יותר וכמעט שאינם מיישמים שיטות הערכה והוראה חלופיות. יחד עם זאת נמצא שבית הספר מיישם חדשנות פדגוגית סביבתית גם בתיכון, ללא תלות במקצוע הלימוד וללא הקשר ישיר לתוכן סביבתי.

בהתאם לתיאוריה של מערכות מורכבות, נמצא כי האפשרות לקיים אוטונומיה פדגוגית בבית הספר תלויה בגורמים רבים ובראשם מנהיגות המנהל ודפוסי הלמידה שצוות המורים אימץ כארגון. המחקר מציע ללמוד את הדפוסים המשמעותיים ולפתחם כך שבתי ספר ממלכתיים נוספים יוכלו להתחדש ולהטמיע פדגוגיות סביבתיות משמעותיות. כמו כן מוצע להשתמש במגמת האחריותיות הניהולית הנהוגה כיום, ולייצר בעזרתה חלופות איכותיות יותר למדידה והערכה חינוכית. ברוח זו מוצעים קוים עקרוניים ליישום הערכה איכותית במערכות חינוך ממלכתיות.