השפעת גודלו היחסי ועיצובו של מרחב הולכי הרגל על פעילות ותחושות המשתמשים ברחובות ראשיים בערי השרון, ישראל

בשנים האחרונות הולכת וגוברת המודעות למתרחש ברחוב העירוני לתועלות הבריאותיות, החברתיות והסביבתיות של ההליכה והשהייה במרחב הציבורי. מחקר זה עומד על הקשר שבין מרחב הולכי הרגל לתחושתם של השוהים ברחובות הרב- שימושיים במרכזי הערים. רחובות אלו מהווים את הלב הפועם בערים ומשמשים אכסניה לפעילויות חברתיות מרובות. הקשר שבין פעילותיהם ותחושתם של הולכי הרגל, למרכיביהם הפיסיים ומימדי המרחב המוקצה לפעילות זו ברחובות המרכזיים, אינו ברור דיו.

הבהרה של קשר זה, יכולה לשדרג את מקומו של המרחב הציבורי ואת כח המשיכה שלו, מול הקניונים ואזורי המסחר מחוץ למרכזי הערים. המחקר מתמקד בשני תחומים עיקריים, הפיסי והחברתי ברחוב הראשי. המסקנה העיקרית היא כי רכיבים פיסיים מסויימים, משפרים את התחושה הכללית של הולכי הרגל ואת תחושת הביטחון מפני הפגיעות מכלי הרכב ברחוב. רכיבים העיקריים של הולכי הרגל ברחוב, הם יחס חלוקת הרחוב בין המשתמשים השונים, קישוריות ועורקיות, ריהוט רחוב המעודד אינטראקציה חברתית והימצאות קולונדה. המחקר הצליח להציג את הקשר בין גודל מרחב הולכי הרגל (המדרכה) לתחושת הולכי הרגל ברחוב ואת יתרונו של מדד הגודל היחסי ואופן חלוקת הרחוב בין המשתמשים על פני הגודל המוחלט המוקצה.

ההמלצה היישומית העיקרית מתייחסת לאופן חלוקת מרחב הרחוב בין המשתמשים השונים בשלבי התכנון ובנוסף, מציעה להוסיף מדד כמותי המתבסס על חלוקה יחסית של המרחב, לצד המדד הכמותי הרווח, חלוקת המרחב לפי גודל (רוחב).