מאפייני העבודה ביחס למקום והשימוש בו באמנות מושגית ובאדריכלות הנוף בשנות ה- 70 בישראל

מחקר זה הוא מחקר תיאורטי, ביקורתי, אינטרדיסציפלינרי וסינכרוני המאפיין את קריאת המקום, השימוש והעבודה בו באמנות המושגית הישראלית ובאדריכלות הנוף הישראלית בשנות ה-70'.

שאלות המקום והמקומיות הישראלית הן שאלות רבות פנים ומורכבות ועבודה זו עוסקת בהן מהפרספקטיבה המצומצמת של מאפייני היחס למקום, העבודה בו והשימוש בו בכל אחת מהדיסציפלינות. המקום הישראלי, המציאות הישראלית והנסיבות המיוחדות של שנות ה-70' באים לידי ביטוי במאפיינים אלו. 

למחקר זה שלוש מטרות מחקר: מטרת המחקר העיקרית הייתה אפיון היחס למקום והשימוש בו. כדיון ביקורתי אינטרדיסציפלינרי, המטרה השנייה הייתה בחינה והארה של נקודות ההשקה בין הדיסציפלינות. המטרה השלישית הייתה הצבעה על גבולות ומגבלות כל אחת מהן. 

כלי מתודולוגי מרכזי במחקר זה היה חלוקה לקטגוריות, כתהליך של מציאת משמעות ולמעשה תהליך של פרשנות. מודל חמש הקטגוריות ועוד נושא אחד שפיתחתי במחקר זה, מנסח אופנים שונים של יחס ושימוש במקום. הקטגוריות הן: פעולה במקום, התערבות במקום, יצירת סביבה שהיא מקום, ייצוגים מושגיים תלת ממדיים ודו ממדיים של מקום והגדרת מקום כעבודה מושגית. הנושא הנוסף לחמש הקטגוריות קשור ביחסי אדם וסביבתו ועוסק באקולוגיה, בדילמות סביבתיות או בסוגים שונים של חקלאות לשאלת המקום.
הקטגוריות מהסדר שני, אותן כיניתי סוגיות של משמעות, הן ניתוח פרשני נוסף של המשמעויות העולות מתוך הקטגוריות הראשונות. מודל חמש הקטגוריות ואח"כ שש הסוגיות ייושמו על כל אחד משדות המחקר. 
 

לאחר ניתוח מהלך הפרויקטים, התפתחותם והקונספט התכנוני שלהם, נבחנו הפרויקטים באמצעות מודל חמש הקטגוריות. בשדה אדריכלות נוף עלה כי העבודה עם מקום היא פועל יוצא של אדריכלות הנוף כדיסציפלינה "יוצרת" מקום העובדת עם מקום נתון לא כבחירה אלא כחלק מהמהות הפנימית שלה. פרויקט מושפע ממספר רב של גורמים המשפיעים על תכנונו והוצאתו אל הפועל קשורה גם בתכלית הפונקציונלית שלו. 

ההשוואה בין שני סוגי השיח מצביעה על אופי שיח שונה בכל אחת מהדיסציפלינות: שיח אמנות המקום מהווה חלק משיח האמנות הכללי-ביקורתי, המפעיל את עקרון הביקורת הפוקויאני ומשתמש בו לצורך הצגת הדילמות של החברה הישראלית. שיח אדריכלות הנוף, מאידך, הוא א- פוליטי, ממלכתי מקצועי ופרקטי .

מאפייני העבודה עם מקום בכל אחת מהדיסציפלינות נבחנו לפי קריטריונים של פונקציונליות, אידיאולוגיה, עצמאות, מהירות תגובה וגבולות: מבחינה פונקציונלית אמנות המקום בד"כ אינה נדרשת לפונקציונליות שימושית אלא אם היא עוסקת בהנצחה ואילו אדריכלות הנוף נדרשת לפונקציונליות מורכבת. 

עולות שלוש מסקנות: שימוש במקום: באדריכלות הנוף, יצירת מקום היא מטרה בפני עצמה ולפיכך יש לו משמעות כפולה; המקום הוא המטרה וגם האמצעי להשגתה. באמנות המקום הוא בחירה, והוא משרת את האמנות ככלי וכפלטפורמה להבעת רעיונות ביקורתיים וגם כדי לאתגר ולפרוץ את גבולותיה שלה עצמה. לפיכך, בד"כ האמנות משתמשת במקום כבאמצעי.

היחס למקום: ניכר כי אדריכלות הנוף נוקטת ביחס למקום בעמדה מקצועית ניטרלית ממסדית והגמונית מתייחסת למקום כאל טקסט של טבע וסביבה ובוחרת, שלא להגיב למרכיביו הטעונים פוליטית של המקום הישראלי. מנגד, האמנות המושגית נוקטת בעמדה מעורבת ביקורתית ביחס למקום ולמרכיביו ואף משתמשת בו לחיזוק עמדותיה אלו.  עבור האמנות המושגית, המקום הוא טקסט פוליטי לפני כל דבר אחר.

הקשר בין הדיסציפלינות בהיבטים של מקום: מהמחקר עולה כי שתי הדיסציפלינות עובדות ביחס למקום כמישורים מקבילים עם נקודות השקה. נקודות השקה בין הדיסציפלינות ישנן בתחומים בהן הפונקציונליות השימושית מצומצמת או שאינה מוגדרת כמו בהנצחה ובאקולוגיה. 

המחקר מציג קריאה פרשנית וביקורתית ביחס למקום בשדה אדריכלות הנוף ובשדה האמנות המושגית העוסקת במקום. חשיבותו ומשמעותו הן בניסוח מאפייני הדיסציפלינות והקשר ביניהן בהיבטים של עבודה עם מקום, קריאה ושימוש בו. בנוסף, למודל שפיתחתי יש משמעות גם מבחינת התרומה המתודולוגית שכן הוא מאפשר קריאה ופרשנות אינטרדיסציפלינריות של עבודה עם מקום.