סיור חוצה גבולות

 

הסיור יצא לדרך בבוקרו של יום אביבי בסוף אפריל, והיווה המשך ישיר לסדרת מפגשים וסיורי שטח שיזם בית הספר בשיתוף עם מכון ון ליר בירושלים, בנושא סוגיות סביבתיות חוצות גבולות, או כאלו הנובעות ישירות כתוצאה מהסכסוך הישראלי-פלסטיני.

 

התחנה הראשונה בסיור הייתה פארק אקולוגי בצד הירדני של עמק הירדן. הפארק, שהוקם על ידי ארגון 'ידידי כדור הארץ המזרח התיכון' (Friends of the Earth Middle East), ארגון משותף של ישראלים, ירדנים ופלסטינים, נועד לחנך את תושבי האזור לחיות בהרמוניה עם הטבע. מכאן המשיכו החברים לעמאן, ובימים הבאים ביקרו בהר נבו, במדבה, בפטרה ובעיר עצמה. 

 

הסיור המרתק היווה הזדמנות ייחודית למפגש בלתי אמצעי בין שלוש הקבוצות: פלסטינים, ירדנים וישראלים. החשדנות הראשונית התפוגגה עד מהרה, וידידויות חמות ואמיצות נרקמו בין הצדדים - בשעות ארוכות של נסיעה יחדיו באוטובוס, בהליכה זה לצד זה בנופי מדבר מרהיבים, בבילוי משותף לעת ערב, ובשיחות על סוגיות סביבתיות. 

 

בין טיול לטיול, בין חוויה לחוויה, שמעו המשתתפים הרצאות מאלפות מפי מארחיהם הירדנים. הם למדו על הבעיות הסביבתיות הייחודיות של ירדן: ערים שזוכות למים זורמים רק כמה שעות בשבוע; שאיבת המים לעמאן השוכנת במקום גבוה; אזרחים רבים שאינם מחוברים לרשת ביוב מסודרת; הקמת כור אטומי המעורר התנגדות בקרב פעילי הסביבה; יוזמות מיחזור ירדניות; והצורך הבוער להגדיל ולהעצים את התנועה הסביבתית בירדן, שנמצאת כיום בראשית דרכה. הרצאות נוספות עסקו בנושאים שהם משותפים לכל תושבי האזור: אנרגיה מתחדשת במזרח התיכון; נהר הירדן שמתייבש, וכבר איבד יותר ממחצית ממגוון המינים החיים בו, בשל שימוש יתר והיעדר ניהול משותף וראוי של סוריה, ירדן וישראל; ויוזמה רדומה להתפלת מים בים התיכון והעברתם לירדן. לאורך הסיור כולו הודגש כוחה של הפעילות הסביבתית ככלי לבניית שלום בין העמים.

 

כששבו מן המסע הקימו המשתתפים בני שלושת העמים קבוצה משותפת בפייסבוק. כאן, בסביבה האינטרנטית הרב-לאומית, הם שומרים על קשר, ומקדמים יחדיו נושאים סביבתיים משותפים, הנוגעים ישירות לחיים באזורנו, ומעסיקים את כל חברי הקבוצה.

 

"היום הראשון החל עם תחושה מסוימת של אי נוחות," כתבה מוניקה, סטודנטית בתוכנית הבינלאומית של בית ספר פורטר. "אבל בערב הראשון כבר נדחקנו, תשעה חברים, לתוך רכב מסחרי, בדרכנו לקניון בעמאן. זה אולי מוכיח שהדרך הטובה ביותר להכיר קבוצת אנשים היא לשבת על הברכיים שלהם בדרך למקום כלשהו בעיר זרה... בסיס זה, של אמון וידידות, הוא הדבר שהפך את המסע להזדמנות. הכבוד ההדדי פתח פתח להתייחסות לנושאים סביבתיים ברמה האזורית... בארבעת הימים הללו... נבנתה דיפלומטיה שעשויה להוביל לשיתופי פעולה בפרויקטים עתידיים, במטרה למצוא פתרון לחסרים סביבתיים חמורים."