מהפכת הטיפול בפסולת כבר כאן - רשמים מהתעשיה הישראלית

המפגש ה-13 של פורום מנהלי איכות הסביבה

תכנית

פורום מנהלי איכות הסביבה הינו פורום מקצועי של מנהלים שאחראים בתחום עיסוקם על נושא איכות הסביבה בחברה בה הם פועלים. בפורום חברים עשרות מנהלים מתחום איכות הסביבה ממגזרים וענפים שונים. פורום מנהלי איכות סביבה נועד להוות רשת מקצועית שבמסגרתה חבריו יזכו לפלטפורמה לשיתופי פעולה, עדכונים בתחום הרגולציה וחזית למימוש אינטרסים משותפים. 

המפגש השלושה עשר, שנערך בתאריך 9/4/2014, התמקד ב"מהפיכת ניהול הפסולת בישראל". המעבר בתפישה של פסולת ממטרד למשאב דורש מחשבה מחודשת ושיתופי פעולה  בין התעשייה, השלטון המקומי והאזרח. התעשייה נדרשת לייצר מוצרים אשר יתוכננו למיחזור עם סיום השימוש, לארוז מוצרים באופן חסכוני ומחומרים ידידותיים ומתמחזרים. הרשויות נדרשות להקים מערכי איסוף חדשים ונגישים לציבור. והאזרחים נדרשים לשיתוף פעולה.

תעשיות המחזור, כלי מדיניות לכלכלה ירוק, דורון אברהמי, מנהל סביבה ופיתוח בר קיימא, משרד הכלכלה

המשרד בנה תהליך של מדיניות אינטגרטיבית, וזאת מתוך מטרה לטפל במצבים בהם משרד ממשלתי אחד תומך בהקמת מפעל מחזור ומנגד משרדים אחרים מקשים עליהם לקבל אישורים כמו גם לא מאפשרים להם לשרוד כלכלית – חוסר היגיון כלכלי. לדוגמא שוק מיחזור הצמיגים: משרד הכלכלה תמך בהקמת מפעלי מיחזור, בעוד החוק איפשר לכל גורם שיכול לגרוס צמיגים לפעול. כך נשחקה הכלכליות של המפעלים בעלי הפתרון הנכון והטוב.

המשרד פועל באמצעות טווח רחב של כלי מדיניות, בהם רגולציה על יצוא פסולת, ביסוס שוק מחזור מקומי, כלים פיננסיים, תמריצים לעיצוב למחזור, חיזוק רשויות מקומיות ושינוי התנהגות צרכנים.

בצד ההיצע פועל המשרד לכלול תשתיות האיסוף, הגברת איכות חומרי הגלם, חיזוק הפיקוח והאכיפה, סיוע עסקי ותשתיתי והקמת מועצות ציבוריות לקידום המחזור.

בצד הביקוש מושקע תקציב במחקר ופיתוח, הרחבת החובה לרכש ירוק, הסרת חסמים לשימוש בתוצרי תעשיית המיחזור, שימוש בכלים מימוניים ותמיכה בייצוא של תוצרי המיחזור.

זמינות פתרונות קצה – סטטוס הקמת מתקני טיפול בפסולת – אבי רדאעי, יועץ מנכ”ל, המשרד להגנת הסביבה

נכון ל-2012 יוצרה בישראל 4.8 מיליון טון פסולת עירונית ומסחרית מדי שנה, כ 2 מיליון טון פסולת פריקה ביולוגית, כ-1.9 ק"ג פסולת לאדם מידי יום. שיעור הגידול בכמות הפסולת עומד על 3-5% מידי שנה. כמות הפסולת המיוצרת בישראל גבוהה מזו של מדינות ה OECD ומתקרבת לזו של ארה"ב.

המשרד מוביל שינוי תפישתי בהסתכלות על פסולת, מחומר ללא שימוש שהובל להטמנה, לחומר גלם בעל ערך כלכלי אשר ניתן ליעדו למספר סוגי טיפול – מיחזור, פסולת לאנרגיה והטמנה. במדינות ה OECD ניתן לראות מגמה גדלה של מיחזור - מעל 50%; פסולת לאנרגיה – סביב 30%; והטמנה – סביב 5%. בישראל המצב עדיין רחוק מכך שכן אנו מטמינים 80% וממחזרים 20% בלבד. היעד של המשרד הוא 50% מיחזור עד 2020. הדרך בה המשרד בחר להגיע אל היעד הוא באמצעות טיפול משולב בפסולת: 1) הפחתת כמות הפסולת המיוצרת, 2) שימוש חוזר, 3) מיחזור, 4) אנרגיה 5) הטמנה.

המפתח למהפכת המיחזור נמצא בהפרדת פסולת לזרמים שונים הנאספים ומנוהלים בנפרד. המשרד מקצה תקציבים לרשויות אשר מעוניינות להשתלב במהפכת המיחזור וההפרדה, באמצעות תקצוב למיכלי אצירה, פרסום והסברה, בינוי, רכבים ותמריצים לבתי אב. כיום ישנן 42 רשויות מקומיות שנכנסו לתהליך הפרדת פסולת במקור ו-23 רשויות המקבלות לכך תמיכה. השלב הבא הוא הפקת אנרגיה מפסולת יבשה שאינה ברת מיחזור, זאת באמצעות תהליכי RDF, גזיפיקציה, פירוליזה ופלסמה.

סוגיות משפטיות מהשטח, עו"ד עידית רייטר, ראש מחלקת דיני סביבה וקיימות, גולדפרב זליגמן ושות'

בישראל הותקנו חוקים המסדירים את אופן הטיפול בפסולת (שמן, חומרים מסוכנים, שמירת הניקיון, פסולת למיחזור, פיקדון מיכלי משקה, מיחזור צמיגים, טיפול באריזות, פסולת אלקטרונית) וחוקים חדשים (הפחתת שימוש בשקיות פלסטיק, הפרדת פסולת אורגנית פריקה ביולוגית, הפרדת נייר וקרטון) נמצאים בשלבי חקיקה שונים.  יעדי המיחזור שקבע הרגולטור שאפתניים עד בלתי ריאליים, השוק אינו ערוך לטיפול בחומר (שטחי אחסון, מתקני טיפול, העדר שוק המשך) והציבור הרחב חסר מודעות. דרישות הרגולטור השונות מייצרות הליך בירוקראטי ארוך, השקעות במשאבים ואגרות גבוהות במיוחד עבור חלק מהפתרונות כמו לדוגמא הליך אישור לציוד לטיפול בקרקעות מזוהמות. חסמים מסחריים כמו העדר שוק המשך לחומרים הממוחזרים – פסולת בנייה, צמיגים גרוסים. חוק האריזות וחוק פסולת אלקטרונית פוגעים בזכות הקניין של "מחזיקים" ובתי עסק – מתי מוצר הוא פסולת, ומחייב אותי להעביר אותו לגוף יישום למיחזור וזאת ללא תמורה?

בחקיקה הקיימת ניתן למצוא לקונות כמו גם היעדר הנחייה מספקת. פסולת צמיגים – לא ברור גבול אחריות בית העסק בנוגע לפינוי צמיגים, פסולת אריזות/מוצרי חשמל – אילו אריזות או מוצרי חשמל נכללים במסגרת החוק, פסולת אלקטרונית מזיקה – כיצד לאבחן והיכן למקם מיכלי אצירה. מה הסטאטוס של מדיה מגנטית רגישה, האם מותר לי להשמידה לפני פינוי למיכל אצירה או לא?

פתרונות אפשריים למצב יכולים להינתן על ידי פרשנות ברורה יותר לחוק ופרסום הנחיות מפורטות, תמרוץ הקמת מתקני טיפול, יצירת שווקי המשך לחומר ממוחזר, עידוד התעשייה והרשויות להפחתה במקור וחינוך הציבור.

כלכלת שוק הפסולת בישראל, מיכל גרוסמן, מנהלת תחום מדיניות סביבתית AVIV AMCC

שוק הפסולת הפך בשנים האחרונות מבלתי נראה לנראה, וזאת דרך החוקים החדשים שנחקקו והיטלים ועלויות טיפול אשר מחירם עלה בסדרי גודל במהלך השנים האחרונות. היטל ההטמנה, שהוא כלי כלכלי, נקבע על מנת להפנים עלויות חיצוניות ולאפשר למיחזור להתחרות בהטמנה. המדינה פועלת בקידום תוספת של אתרי קצה וזאת על ידי מתן תמיכות כספיות ישירות או על ידי השתתפות בפרויקטים כמו במודל Public Private Partnership. 

הצפה של ממחזרים בשוק הצמיגים – בישראל יש כ 50,000 טון צמיגים משומשים בשנה כאשר יש 4 מפעלי מיחזור עם כושר מיצרפי של 60,000 טון בשנה. המחיר לטון ממוחזר הוא 200$, כאשר המחיר הנדרש לאיזון כלכלי הוא 340$. התוצאה היא עודף ממחזרים הפועלים בתפוקה חלקית ומתקשים להגיע לאיזון כלכלי ולהתחרות עם המחירים של שווקי חו"ל.

בקבוקי הפיקדון מזכוכית מוצאים את דרכם למיחזור במפעל פניציה, בעוד בקבוקי הפלסטיק ממוחזרים לפתיתי PET ונמכרים בשווקים החופשיים.

חוק האריזות הביא למיחזור של 214,000 טון ב 2013. עדיין ברשויות המקומיות ההתקדמות איטית – מתוך 256 רשויות 120 חתמו, ב 20 הוצבו מיכלי אצירה ומהם נאספו 1.5 אלף טון בלבד. מנגד אנו רואים יצרנים אשר בחנו את מבנה אריזות המוצרים שלהם, וחלקם צמצמו את מספר אריזות המוצר ואת סוגי החומרים בשימוש מה שהביא להם חיסכון ישיר בעלות הטיפול.

פסולת אלקטרונית – יצירת תחרות על ידי אישור מספר גופי יישום מוכרים אשר יתחרו על הסכמים עם בתי העסק השונים.

הצעת שינוי החקיקה בהגדרת פסולת מסוכנת, מיכל בר טוב, יועצת סביבתית ונציגת חברת HPC ENVIROTEC

התקנות החלות היום, תקנות רישוי עסקים (סילוק פסולת חומרים מסוכנים התשנ"א 1990). הצעת תקנות מ 2013 מדברת על שינוי באופן הגדרת פסולת מסוכנת. חובת היצרן בבדיקה וסימון פסולת מסוכנת וחובת פינוי פסולת מסוכנת.  הגדרת הטיפול בפסולת זו על ידי שימוש חוזר, מיחזור, הפקת אנרגיה או הטמנה.

הגדרת מה זה פסולת נעשית קטלוג הפסולת האירופאי או על פי הרכבה או מאפייני סיכון. מנהל המשרד רשאי להחליט כי חומר או חפץ המכילים חומר מסוכן הם פסולת מסוכנת.

שינוי תפיסת הפסולת ברשת מגה – ניסיון מהשטח תועלות ותובנות, גדי בוקסנבאום, מנהל לוגיסטיקה, רשת הריבוע הכחול

הייתה בעייה עם דחסניות האשפה שהוצבו באתרים השונים. דחסניות אלו היו גדולות ודרשו חדר מתאים, הקלו על זריקת כל סוגי הפסולת אליהן (כולל כזו שניתנת למיחזור), לא היו אטומות כך שהדיפו ריח, פינוי דחסנית הותיר את האתר ללא יכולת השלכת אשפה. הרשת נכנסה להסכם עם קבלן אשר הציע מודל יעיל יותר כלכלית כמו גם סביבתית. במודל החדש הקבלן מספק את הדחסניות ואת שירות הפינוי. נעשה שימוש בדחסניות "הולנדיות" אשר להן יכולת דחיסה גבוהה יותר (יחס 1-5 וקיבול של 2.1 טון) והן קטנות יותר פיזית – מה שמפנה מקום בחדרי האשפה הקיימים. הן אטומות כך שמפגע הריח צומצם. בעת הפינוי מוחלפת דחסנית מלאה באחת ריקה, שטופה ומחוטאת.  הקושי להכניס אלמנטים גדולים של אשפה הביא לעליה באיסוף קרטונים, מתכות ועץ אשר נמכרים בנפרד ומייצרים הכנסה מחד ומקטינים את נפח החומר להטמנה – במרבית הסניפים בהם בוצע השינוי צומצמה הכמות להטמנה בין 20 ל 50 אחוז..

ניתוח זרימת חומרים במערכת הפסולת האלקטרונית הישראלית, לב רוזנשטיין, בית הספר ללימודי איכות סביבה ע"ש פורטר, אוניברסיטת תל אביב

ניהול פסולת בגוף תעשייתי גדול – נסיון מהשטח, מיכל פרלה, חברת חשמל

חברת החשמל הינה גוף ייחודי המאופיין בפריסה ארצית, מגוון סוגי אתרים (מחסנים, תחנות כח, מחוזות, הנהלה), מגוון סוגי פסולת הנוצרים במהלך העבודה (חומ"ס, תעשייתית, בניין, אורגנית, משרדית), מגוון קבלני פינוי ומגוון פתרונות טיפול. חח"י החלה לפעול למיחזור עוד לפני כניסת החוקים הקיימים וזאת מתוך מוטיבציות כלכליות, סביבתיות ורגולטיביות. פסולת מתכת נאספת ונמכרת. פסולת אלקטרונית – מתאימים כיום את התהליך לחוק החדש. אפר פחם וגבס שהם תוצרי לוואי מועברים לשימושים בתעשייה – אין יותר הטמנה. החלת תקן בנייה ירוקה על מבנים חדשים תוך שימוש לפחות ב 20% פסולת בנייה ממוחזרת כחומר מילוי. נייר וקרטון מועברים למיחזור. פסולת אורגנית מופרדת בחלק מהמטבחים וחדרי האוכל בהתאם לזמינות פתרון פינוי וטיפול.