קשר בין בצורות ממושכות למשברים תרבותיים-כלכליים-פוליטיים בפרספקטיבת עבר

מחקרים פלינולוגים (=חקר גרגרי אבקה מאובנים של צמחים) וסדימנטולוגים שבוצעו על משקעי אגם הכנרת וים המלח איפשרו לשחזר בפירוט רב את תנאי הסובב והאקלים בפרק הזמן  החופף את תקופות הברונזה והברזל (5,200-2,500~ שנים לפני ההווה). גרגרי האבקה המאובנים שבודדו במעבדה סייעו לשחזר את הצמחייה והאקלים באזור. מסגרת הזמן הכרונולוגית של הקידוח נקבעה על סמך תיארוך בשיטת פחמן 14 של חומר אורגני קצר-מועד ממוצא יבשתי שבודד מן הסדימנטים. מן המחקר עולה כי בין השנים 3,250 ל - 3,100 לפני זמננו, במעבר מתקופת הברונזה המאוחרת לתקופת הברזל, זוהו אחוזי העצים הנמוכים ביותר בחתכים כגון אלונים, אלות ואורנים. ממצא זה מעיד על הצטמצמות שטחי החורש הים-תיכוני הטבעיים שהתקיימו באזורינו. כן זוהתה ירידה קיצונית באחוז גרגרי האבקה של זיתים, המייצגת ככל הנראה ירידה בפעילות חקלאית, קרי הצטמצמות מטעי הזיתים באזור. הממצאים הללו מצביעים על ירידה בלחות הזמינה לצמחים, כלומר ירידה בכמויות המשקעים. שקיעה של סדימנטים יבשתיים בדיוק באותו פרק זמן מעידה על ירידת מפלסי ים המלח (טרם הארוע היבש ולאחריו שקעו הסדימנטים בסביבה אגמית).

 

עדויות ארכיאולוגיות מפרק הזמן החופף את המעבר מתקופת הברונזה לתקופת הברזל במזרח הים-התיכון בכלל ובמרחב הישראלי בפרט, מורות על קיומן של שכבות חורבן רבות המייצגות שריפות בהיקף נרחב ונטישה מאסיבית של ערים. עדויות טקסטואליות מן התקופה מצביעות על בצורות, רעב, עליית מחירי מזון והגירה של אנשים במרחב. מחקר זה העוסק בשיחזור תנאי הסיבה הקדומים מציע כי ירידה בכמויות המשקעים ושורה של בצורות הם שהובילו למשבר הכלכלי-תרבותי-פוליטי במרחב ולנפילתה של כנען בסוף תקופת הברונזה.

 

החל מ- 3,100~ שנים לפני זמננו ובמהלכה של תקופת הברזל הראשונה, זוהתה עליה חדה באחוז גרגרי האבקה של עצי החורש הים-תיכוני והזיתים. ממצאים אלה מעידים על עלייה בכמויות המשקעים באזורינו והם אלה שככל הנראה סייעו הן צמיחתה של היישות הישראלית והן בצמיחתן של היישויות "השכנות" הנזכרות במקרא - מואב, עמון וארם.