מפעלי ים המלח - ייצור אשלג והרס הסביבה

1.    חברת מפעלי ים המלח היא חלק מחברת כימיקלים לישראל שהיא חברת בת של החברה לישראל. התוצר העיקרי של מפעלי ים המלח הוא האשלג, או פוטסיום כלוריד, שהוא אחד הדשנים החשובים בעולם. מפעלי ים המלח היא יצרן האשלג השישי בגדלו בעולם.

2.    בישראל מייצרים כ-4 מיליון טון אשלג בשנה והמכירות הן בהיקף של 5-8 מיליארד שקל לשנה, תלוי במחיר האשלג ובשער הדולר. החברה היתה 'פרת המזומנים' של כיל ואיפשרה לה לשלם דיבידנדים בהיקף עצום בשנים האחרונות. הרווחים העצומים של החברה נובעים בעיקר מגורם חיצוני – העלייה במחירי האשלג החל משנת 2007.

3.    תהליך ייצור האשלג במפעלי ים המלח  מבוצע בבריכות אידוי גדולות, שנבנו באגן הדרומי הרדוד. תמיסות ים טריות נשאבות מהאגן הצפוני של ים המלח באמצעות תחנת שאיבה לבריכת מלח ראשית – בריכה 5, ששטחה כ-80 קמ"ר (כמחצית משטח ים כנרת) ועומקה הממוצע הינו כ- 2 מטרים. בבריכה זו שוקע בעיקר מלח הבישול, המצטבר על קרקעית הבריכה בשיעור של כ- 20 ס"מ מדי שנה. דבר המחייב את הגבהת הסוללות סביב הבריכה כדי לשמר גובה תמיסה נדרש. הגבהת הסוללות מקטינה את יציבותן לאורך זמן ומגדילה את הסיכון לאירוע כשל

4.    להגבהת הסוללות נדרשים חומרי מילוי, הנכרים כיום בשתי מחצבות: בשפך נחל צין ובשפך נחל חימר, המספקות מדי שנה כ- 200.000 קוב חומר ואדי. 

5.    בשנת 1965, עם הכנסת בריכת האידוי מספר 5 בסדום לפעילות, הוחלט, ככל הנראה במחדל, לא ל'קצור' את המלח.  (קציר המלח משמעו הוצאת המלח המצטבר בכל שנה בקרקעית בריכת האידוי 5 והגורם לעליית מפלס הבריכה).  הסבה ל'החלטה' זו היתה כלכלית. לקציר המלח היתה עלות ברורה וגבוהה יחסית, ומצד שני החומר לסוללות הייה זמין באזורי הנחלים הסמוכים לים המלח, וללא כל מחיר למפעלי ים המלח, עקב תנאי הזיכיון. בהחלטה זו, כיל החצינה אל הציבור את הנזקים והסיכונים שהיא יצרה, וממשיכה ליצור. 

6.    חשוב לציין שבמפעלי האשלג בירדן של חברתAPC , שגם הם המייצרים אשלג בשיטת של אידוי סולרי בבריכות אידוי שנבנו בסמוך לבריכות של מפעלי ים המלח, קוצרים את המלח מבריכת האידוי מיום ההפעלה הראשון, מזה כשלשים שנה משיקולים תפעוליים.

7.    בניית המוביל הארצי החלה בשנת 1953, הבנייה הושלמה בשנת 1964 והמוביל נחנך ב-10 ביוני באותה שנה. המוביל מעביר כ-400 מיליון מ"ק מים לשנה, כמות זו אינה מגיעה עוד לים המלח.  בנוסף, היקף השאיבה נטו של מפעלי ים המלח הישראליים הוא 315 מיליון מטרים מעוקבים בשנה. 

8.    סך גירעון המים השנתי הנוכחי באגן הצפוני של ים-המלח הוא כ-700 מיליון מטרים מעוקבים בשנה. וחלקם של מפעלי ים-המלח הישראליים עומד על 38%–45% מהגירעון הנוכחי במאזן המים.  כתוצאה מכך ומסיבות נוספות, מפלס מי ים המלח יורד.

9.    בתחילת אוקטובר 2014 עמד מפלס ים המלח על  428.60- מ', ירידה חודשית במהלך ספטמבר של 13 ס"מ. הירידה השנתית מסתכמת ב- 1.03 מ'.  לפני עשור עמד המפלס על 416.54- מ', גבוה ב- 12.06 מ' מהמפלס הנוכחי. ירידת המפלס השנתית הממוצעת לעשר השנים האחרונות, היא 1.206 מ'.

10.    ירידת מפלס ים המלח הביאה להיווצרות בולענים, שהם תופעה המוכרת בחופי ים המלח עוד משנות 1970, ונפוצים בחוף המערבי של ים המלח הצפוני. בולען הוא בור הנפער באופן פתאומי בקרקע בתהליך טבעי. 

11.    תהליך יצירת הבולען מתחיל במי תהום מתוקים הזורמים לכיוון ים המלח. המים ממיסים את שכבת המלח התת-קרקעית וכך נוצר חלל המכוסה בשכבת חרסית יבשה, שעם הזמן היא מתמוטטת. 

12.    הבולענים מהווים סכנה לנפש ולרכוש משבשים את מהלך החיים באזור ופוגעים בפיתוח ובבנייה, בין השאר בשל הפתאומיות בה הם נפערים ובשל גודלם: הגדול ביותר שנמדד עד כה, עומקו מגיע ל-26 מטר ולקוטר של עד 45 מטר. עד היום דווח על ארבעה מקרי נפילה לבולענים. מספרם של הבולענים היום עומד על כ-1,200 (כולל בורות קטנים) ומספרם גדל בקצב של כמה עשרות בשנה.

13.    כתוצאה מעליית מפלס המים בבריכה 5 ומההחלטה בעבר של מפעלי ים המלח שלא לקצור את המלח, ובמקום זה להגביה את הסוללות, נוצרו שתי בעיות חמורות:  סכנה הולכת וגוברת ליציבות עד קריסת הסוללות. סכנה להצפת בתי המלון בחמי זוהר ובעין בוקק שלחוף ים המלח. 

14.    הסכנה ליציבות הסוללות הינה מוחשית, שני אירועי קריסת סוללות התרחשו במפעל האשלג הירדני. הראשונה במרץ 2000, הקריסה השניה קרתה בשנת 2005 סמוך לגילוי חללים וסדקים בסוללה במפעלי ים המלח.

15.    ב- 2010 הסכנה לפריצת הסוללות הפכה אקוטית ומפעלי ים המלח נדרשו לפרוייקט ענק לחיזוק הסוללות.
הפרוייקט כולל בניית חציץ, קיר שיגומים חדש מפלדה בגובה (בעומק) של כ-30 מטר, והגבהה של הסוללה בכ 1 - מטר נוסף מעל גובהה בשנת 2012. הגבהה זו צפוייה להסתיים עד סוף שנת 2014. היקף פרויקט החציץ מוערך בכ- 470 מיליוני דולר והסתיים כמעט כולו בשנת 2013.  

16.    אי אפשר להמשיך ולהגביה את הסוללות אלא בכ 1 - מטר נוסף (משנת 2012), שיספיק עד  2017.  כיל חייבת כבר עכשיו להתחיל ב'קציר' של המלח השוקע בבריכה, משיקולים תפעוליים פנימיים, כדי להגן על בריכת האידוי 5, וכדי למנוע נזקים קטסטרופליים, ללא קשר להסכם הקציר עם המדינה.

17.    במתחמי התיירות "עין בוקק" ו"נווה זוהר" לחופי בריכת האידוי 5 באגן הדרומי של ים המלח ישנם ארבעה עשר בתי מלון עם  כ-4,000 חדרים.  "כתוצאה משקיעת מלח בבריכות האידוי, מתרחשת מדי שנה עלייה של כ-20 ס"מ במפלס מי הבריכה... ולהצפה של שימושי הקרקע מצידי החוף ובעיקר באתרי המלונאות בצידו הדרום מערבי של האגן."  (תמ"א 13, ספטמבר 2010). 

18.    מעבר להצפה 'פשוטה' הסיכונים לבתי המלון הם חמורים ביותר. ערעור יסודות בתי המלון עקב חדירת מי התהום סביב היסודות ומתחתם,  סכנת קריסת במקרה של רעידת אדמה קלה יחסית שעלולה להביא לליקוויפיקציה של תת הקרקע סביב יסודות המלונות ולהתמוטטות המלונות. 

19.    ב- 2008 הוקמה החברה הממשלתית להגנות ים המלח בע"מ במטרה לרכז את התכנון והביצוע של ההגנה על מלונות ים המלח ותשתיות החוף מפני הצפה. עד כה בוצעו פתרונות הגנה זמניים וחלקיים. בין אלה, הוגבהו מקטעי חוף בחזית המלונות לשם הגנתם וכן הוקם מערך שאיבת מי תהום.