סמינר מחלקתי - הרצאות מחקר - תואר שני

אפרת ליבמן תרצה בנושא: "בין אמונה לעשייה –  הגשמת חזון אקולוגי בקרב קהילות בפריפריה  על ידי אדריכלות באדמה"

בהרצאה אציג את עבודת התזה שלי המתמקדת בתופעת מבני האדמה שנבנו בישראל משנות ה-80 ועד היום מתוך נקודת מבט אנתרופולוגית. המחקר מתבסס על 15 ראיונות עומק, מפגש עם עשרות אנשי מקצוע בתחום, עם בעלים של בתי אדמה וביקורים בעשרות מבני אדמה ברחבי ישראל. 

למרות שהבניה מאדמה נתפסת כתופעה שולית בישראל ואינה זוכה להכרה מצד הממסד, ניתן לראות בשלושת העשורים האחרונים מגמת עלייה במספר המבנים מאדמה שנבנו בישראל. כיום, בישראל, עולה מספר בתי האדמה על מספר המבנים העומדים בתקן של בניה ירוקה, אשר על פי הדו"ח לבניה ירוקה בישראל  הוסמכו עד היום 55 מבנים על פי תקן 5281 ועוד שישה מבנים על פי תקן LEED האמריקאי לבניה ירוקה.

בחלק הראשון אגדיר ואציג את המיפוי המתאר את סדר הגודל של תופעת הבניה מאדמה בישראל. בחלק זה אציג טכנולוגיות בניה שונות הנחשבות כאלטרנטיביות לבניה המקובלת. אתייחס בקצרה לשיטות הנפוצות שמצאתי בישראל והן: חבילות קש, לבנים ובלוקים מאדמה, בניה בקש-קל, טייח מאדמה על מבנים קונבנציונאליים ושימוש בחומרים ממוחזרים כמו פסולת וצמיגים בשילוב עם תערובות אדמה.. 

בחלק השני המחקר אציג, מתוך נקודת מבט יישומית, את האופנים בהן קבוצות בעלות אידיאולוגיות סביבתיות מגדירות מחדש מה זה בית. בחלק זה אתייחס למאפיינים¬ של מבני האדמה כמייצגים תפיסת עולם וזהות נרכשת של בעלי הבתים. על בסיס ראיונות, סיורים ותיעוד ויזואלי של מבנים אני מספרת את הסיפור של בתי האדמה בישראל כפרקטיקה המייצגת ומייצרת  מערכת קונספטואלית של 'אורח חיים אקולוגי' עבור קהילה בעלת אידיאולוגיות סביבתיות. את המאפיינים הפונקציונאליים והסימבוליים שהתגלו אציג בניסיון להבין כיצד תופסות קהילות בעלות אידיאולוגיות סביבתיות את ביתם ומהם הצרכים המרכזיים שלהם ממנו, במטרה להעמיק את הידע בתחום ולחזק את הבניה האקולוגית בישראל.

טל עמית ירצה בנושא: "בחינת היכולת לנתק בין פיתוח כלכלי מואץ וניהול פסולת מוצקה: האם יש סיכוי להודו משגשגת ונקייה"

מקובל להניח כי פיתוח כלכלי (תיעוש, עיור הקמת תשתיות וכו') טומן בחובו סכנה לפגיעה סביבתית . בהשוואה עולמית בין המדינות השונות, מדדי התוצר המקומי הגולמי (GDP), ההכנסה הלאומית הגולמית לנפש והצריכה לנפש, עומדים ביחס ישר לכמות הפסולת לנפש לאדם (r² ≈0.7) . הודו, המדינה השביעית בגודל כלכלתה והשנייה בגודל אוכלוסייתה, עוברת תהליכי עיור מואצים ועליה מתמדת גם בגודל האוכלוסייה. השינוי בסגנון החיים, יחד עם התיעוש וגידול האוכלוסייה, משנים את הרגלי הצריכה ההודים, ומביאים לעליה הדרגתית בכמויות הפסולת. מערכות ניהול הפסולת המוצקה אינן עומדות בקצב השינוי וכתוצאה מכך, הבריאות הציבורית, משאבי הטבע ואיכות החיים נמצאים בסכנה. הודו הציבה לעצמה בשנת 2000 יעדים שאפתניים (בחקיקה מטעם המשרד ההודי לאיכות הסביבה והיערות, MoEF), שכללו יעדים אוטופיים כגון 100% איסוף ו-100% סילוק בטוח של פסולת. יעדים אלה טרם הושגו והודו נמצאת כיום רק בשלב הקמת תשתיות לאיסוף, עיבוד וסילוק הפסולת, כששיעורי האיסוף הנוכחיים עומדים על 50% והסילוק הבטוח על 13% מכלל הפסולת המיוצרת. מהם האתגרים והקשיים בדרכה של הודו לטיפול מקיף ובר קיימא בפסולת המוצקה?

מחקר זה מזהה את הקשיים העיקריים ביישום המדיניות הסביבתית ההודית, ולמאתר את בעיות הליבה בהשגת מערכות ניהול פסולת מוצקה יעילות ומקיימות בהודו. המחקר מציג 10 קשיים עיקריים בהתבסס על המחקר בתחום ובוחן בעזרת "מחקר דלפי" את ההסכמה על מהותם של הקשיים ביצירת מערכות מקיימות לניהול פסולת מוצקה – ועל חשיבותם היחסית. הקשיים שזוהו מתוך סקר המחקר הקיים הינם: 'ניהול כלכלי', 'מדיניות, חקיקה ואכיפה', 'מודעות סביבתית', 'תשתיות', 'עיצוב להשלכה', 'הרכבי וכמויות הפסולת', 'קרקעות', 'תעסוקה ומשאבי אנוש', 'טכנולוגיה', 'מידע ונתונים'.

המתודולוגיה המחקרית היא "שיטת דלפי", בשלושה סבבים. שיטת Delphi מבוססת על סקר מומחים אנונימי לצורך הערכה ותחזית, תוך שימוש בפנל של מומחים במספר סבבי דיון מובנה, פתוח ואנונימי. המומחים מתחום הפסולת השתתפו כפאנל בזיהוי המכשולים העיקריים בניהול פסולת מוצקה בהודו, בטאו הסכמה או אי הסכמה בסבבי דיון מתואמים. המחקר מאתר את גבולות ההסכמה לגבי מהותם של הקשיים בניהול הפסולת המוצקה בהודו ומשמעותם כמכשול להשגת מערכות ניהול מקיימות.

מטרת הסבב הראשון במחקר הייתה הצגת הקשיים וקבלת הערות ומידת הסכמה על אופן הניסוח שלהם. בסבב השני בוצע דירוג הקשיים שתיאורם נוסח מחדש (בהתאם להערות הסבב הראשון) לפי רמת מהותם, והסבב השלישי תיקף את התשובות שהתקבלו בסבב השני.
ארבע קבוצות מומחים ייצגו את בעלי העניין בתחום הפסולת המוצקה בהודו, וכל קבוצה הורכבה מ-2 עד 6 משתתפים, כאשר ביניהם מומחים הודים ולא-הודים. הקבוצות כללו חוקרי פסולת מוצקה מהאקדמיה, חברי ארגונים לא ממשלתיים העוסקים בפסולת מוצקה, נציגי תעשיה ויועצים סביבתיים, ופקידים בממשל ההודי, בעלי קשר לחקיקה או אכיפת חוקי פסולת מוצקה. בסך הכל השתתפו במחקר 17 מומחים.

הקושי המשמעותי ביותר, שגם זכה להסכמה הרחבה היותר לגבי מהותו וחשיבותו, היה מדיניות, חקיקה ואכיפה. ממצא מצביע על הכשל קיים בכל הנוגע לניהול הפסולת ברמת המדיניות. שלושה קשיים עיקריים נוספים שזכו להסכמה רחבה הם הניהול הכלכלי של נושא הפסולת המוצקה, המודעות הסביבתית והתשתיות. שאר הקשיים היו נתונים למחלוקת על מידת חשיבותם, או הוגדרו כקשיים בעלי חשיבות נמוכה.