אורלי רונן בערב האקלים - לא מאוחר מדי. אנו יכולים להחזיר את האיזון שמאפשר לנו חיים

באירוע ההתעוררות למשבר האקלים, רגע לפני חג סוכות, פנתה ד"ר אורלי רונן לקהל הגדול וסיפרה על הרקע, על האתגרים ועל ההזדמנות הגדולה לשיפור האקלים, אם רק נרצה מספיק

15 אוקטובר 2019
אורלי רונן בעצרת האקלים - לא מאוחר מדי. אנו יכולים להחזיר את האיזון שמאפשר לנו חיים

 

ביום חמישי בערב, רגע לפני חג סוכות, התקיים בכיכר הבימה ערב גדול של התעוררות למשבר האקלים. בין אסף אמדורסקי למוניקה סקס, שוחחה ד"ר אורלי רונן עם הקהל הגדול ותיארה כיצד לאורך שנים רבות של התפתחות הדרגתית הפכו היצורים הקטנים פסולת למשאב שאיפשר התפתחות של יצורים גדולים ויצרו בהדרגה את חלון ההזדמנויות שאפשר לנו, בני האדם, להגיע ולשגשג.

 

אבל עתה, בקצב גבוה שהטבע לא יכול לו, אנו הופכים משאבים חזרה לפסולת ויוצרים סיכון לעתיד קיומנו. למרבה השמחה, אפשר להפוך את המגמה. עשרים מעגלי שיח שנפתחו בהמשך הערב דנו במשבר האקלים ובדרכים למניעתו,

 

"באנגליה ובצרפת נשברו שיאי חום של כל הזמנים, הקוטב הצפוני, סיביר ואלסקה בערו בשריפות ענק והקרחונים של גרינלנד שברו שיאים בהפשרה, נצפו הרבה תופעות חריגות כמו ברד בקיץ או ציקלון באפריקה. סוכנות האוקיינוסים והאטמוספרה של ארה"ב הכתירה את חודש יולי כחודש החם ביותר מתחילת המדידה, וציינה שזה כבר 415 חודשים שבהם הטמפרטורה מעל לממוצע. ואולי מעל לכל, השריפות המכוונות של יערות הבראשית באמזונס, הריאות הירוקות של העולם" תיארה ד"ר רונן את התמורות שאנו חווים.

 

"בתחילת הדרך לא היה חמצן באטמוספרה. אותם חיידקים מיקרוסקופים למדו לעשות פוטוסינתזה, להשתמש באנרגיית השמש על מנת ליצור מזון – סוכר – ממים ומהפחמן הדו חמצני שבאויר. והדבר הנפלא הוא שתוצר הלוואי, הפסולת של תהליך זה הוא החמצן." ... " לאורך כל התקופה הארוכה הזו הכדור ידע שינויים קיצוניים, פגיעות של אסטרואידים, תזוזת יבשות, תקופות קרח ממושכות, ותקופות חמות ללא קרח בכלל. היו זמנים קשים בהם נכחדו רוב החיים על פני הכדור, אך תמיד החיים הצליחו להתאושש בחזרה." 

 

זאת תובנה מהותית - מה שהופך את הכדור שלנו לכדור תומך חיים הם החיים עצמם. מה שמגן על החיים היא שכבת האטמוספרה המקיפה את כדור הארץ. ומי שיוצר את השכבה הזו ושומר עליה הם החיים עצמם. הצמחים והחיידקים שעושים פוטוסינתזה, ומארג החיים הנחוץ על מנת לקיימם, מהחרקים המאביקים את העצים ועד ללוויתנים המסייעים לאצות לשגשג באוקיינוסים.

 

ד"ר רונן המשיכה והסבירה כיצד נוצר האיזון העדין שאפשר את ההתפתחות ואת שגשוג החברה המודרנית שלנו "בני האדם המודרניים הופיעו בכדור הארץ על פי לוח הזמנים הגיאולוגי רק לפני הרף עין – כשלוש מאות אלפי שנים. וכמעט כל הזמן הזה חיינו כציידים לקטים. האקלים היה לא יציב, נאלצנו להתמודד עם תקופות קרח ארוכות ותקופות בינ-קרחוניות קצרות. ואז לפני כעשרת אלפים שנים נוצר חלון הזדמנויות אקולוגי ייחודי. והכוכב של העידן הזה הוא הפחמן דו חמצני. ריכוז הפחמן הדו חמצני באטמוספרה עלה ל280 יחידות למיליון . בדיוק הריכוז הנחוץ על מנת לשמור על טמפרטורה ממוצעת של כ-15 מעלות, הגשם בא בעיתו, והעונות התייצבו הגיאולוגים קראו לתקופה זו עידן ההולוקן כלומר העידן החדש, ובתנ"ך קראו לו "גן עדן". חלון ההזדמנויות האקולוגי יצר תנאים נדירים ומושלמים בעיקר לנו, לבני האדם. היציבות הזו אפשרה לנו להפסיק לנדוד, לפתח חקלאות ולפתח ישובי קבע ותרבות. ובחלון ההזדמנויות הזה פרחנו, יצרנו, הגינו, בנינו, פיתחנו, גילינו כתבנו, ציירנו וגם לחמנו, והרסנו ומעל לכל, ילדנו והתפשטנו. העולם היה טוב ומכיל לנו, 10000 שנים שבהם התהליכים הפלנטריים כמעט ולא השתנו. ובשנים הללו בנינו את הציוויליזציה שלנו".

 

"מדהים מה הצלחנו ליצור בתקופת החסד הכל כך קצרה הזו. וקצב היצירה גדל עשרות מונים בתקופה המודרנית כאשר למדנו לנצל אנרגיית שמש עתיקה, פחם, נפט וגז שנוצרו בתהליכים גיאולוגיים איטיים ולהפוך אותה לכוח המניע של החברה שלנו. ההצלחה שלנו מאז המהפכה התעשייתית ובמיוחד מאז תום מלחמת העולם השניה היתה מסחררת. אך בלי לשים לב, ממש כמו שהחיידקים שינו את האטמוספרה כתוצאה מהמצאת הפוטוסינתזה, אנחנו משנים את האטמוספרה על ידי שריפה של פחם, נפט וגז. נדמה לנו שהדלק במיכל במכונית נעלם כשאנחנו משתמשים בו על מנת להניע את המכונית. אבל הדלק לא באמת נעלם. הוא רק משנה צורה. הפחמן בדלק מתחבר לחמצן שבאויר והופך לפחמן דו חמצני, שישאר באטמוספרה שלנו מאות ואלפי שנים, ויתרום להתחממות... 

 

מאז המהפכה התעשייתית, קלט הטבע כמחצית מגזי החממה שפלטנו, אך אנחנו ממשיכים לשרוף ולשרוף, ובאותו זמן גם מחסלים את היערות שקולטים את הפחמן וכך ריכוז הפחמן הדו-חמצני ממשיך לעלות בהתמדה – וכבר עברנו 410 יחידות למיליון. המדענים אומרים לנו שעדיין לא מאוחר מדי – אפילו בטכנולוגיות הקיימות ניתן עדיין להפוך את המגמה ולהתחיל בתיקון הגדול. עלינו לא רק להפסיק לפלוט גזי חממה אלא גם להוריד את ריכוזם ל-350 יחידות למיליון. לשם כך יש לשקם את הטבע ולהמציא פיתוח ללא שריפת דלקים.

 

אני לא מדענית אקלים, אלא חוקרת קיימות, בעיקר קיימות עירונית. חזית המחקר היום צריכה להתמקד בפתרונות, בדרכים לשנות דעות, להמציא מודלים כלכליים חדשים, לפתח טכנולוגיות חדשות לשימור מים, לחקלאות מתחדשת לתעשייה ותחבורה שאינן מייצרות עוד גזי חממה. מדעני האקלים מציגים את הנתונים כבר שלושים שנה, בעשרות דו"חות ועדיין לא הצלחנו להביא לשינוי במצב. אנחנו לא זקוקים לנתונים חדשים, אנחנו זקוקים למחצצרים בכל כיכר שיצעקו את הדברים הידועים ויביאו לשינוי בהתנהלות, בפוליטיקה ובחיים עצמם. אם כולם יהפכו לשותפים בחיפוש הפתרונות, אין גבול ליצירתיות של הדימיון האנושי. אני מאמינה שנוכל לברוא את העתיד בו אנו רוצים לחיות."

 

האתגר ברור. הצורך בהבנת המצב ובמודעות לצורך בשינוי הוא ברור. כעת נותר לגייס את היצירתיות ואת כח הרצון שלנו כדי שנוכל - פשוט ככל שזה נשמע - להתגבר על שינוי האקלים ולאפשר לעצמנו חיים טובים, כפי שהטבע מאפשר לנו, אם רק נגמול לו באותה מטבע בחזרה. עשרים מעגלי השיח שנוצרו בערב המיוחד הזה הם צעד נוסף, וגלי המחאה בכל העולם הם צעדים נוספים. יחד הם יובילו למסע השינוי החיוני הגדול.

 

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש
שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות, נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>