טמפרטורות קיצוניות בעונת הקיץ במזרח הים התיכון והקשר בינן ובין סירקולציות אטמוספריות

מחקר זה עוסק באירועים של טמפרטורות קיצוניות במזרח הים-התיכון במהלך עונת הקיץ, המצטיינת בתנודה בין יומית נמוכה באזור. במחקרים קודמים הקשר בין המונסון ההודי ומזרח הים-התיכון בקיץ מודגש כגורם ראשי בקביעת מהלך הטמפרטורה הבין-יומי במזרח הים-התיכון, זאת בהתבסס על עונת קיץ אחת, 1989, שהייתה מתונה וללא אירועים קיצוניים. ניתוח הקורלציות בין שני האיזורים לכל עונות הקיץ הכלולות בתקופת המחקר הזה הראה כי למונסון ההודי תפקיד מישני בלבד כשמדובר בטמפרטורות היומיות בנקודת הגריד המייצגת, בעיקר בתקופות בהן לא מתפתחים אירועים קיצוניים. לעומת זאת, אופיין קשר מובהק בין מזרח הים-התיכון לבין אירופה, באמצעות מסלולי אוויר ומעקב אחר התקדמות אנומליות של הטמפרטורה.

המחקר מסיק מכך כי למרות שנהוג להניח כי מזרח הים-התיכון נשלט ע"י רמה סובטרופית במהלך הקיץ, רוב האירועים הקיצוניים מתרחשים דווקא תחת השפעת הפרעות של קווי-הרוחב הבינוניים, וזאת הודות להסטת מסלול הפרעות אלו דרומה מכיוונו הזונלי. הפרעות אלה המתקדמות למזרח הים התיכון הינן ברובן קרירות אך יכולות גם להיות הפרעות חמות שהתפתחו ממערב וחודרות למזרח הים התיכון. למרות תקופת המחקר הקצרה יחסית, 31 שנים, נבחנו מגמות ארוכות טווח במשטר הטמפרטורה ובפרט במאפייני האירועים הקיצוניים. נמצא כי במפלסים הנמוכים ישנה מגמת התחממות בשעות היום, אולם במפלסים הגבוהים, מעל לגובה 6 ק"מ, ישנה מגמת התקררות. הימים הקרירים מתחממים באופן הבולט ביותר, והמישרע בין טמפרטורות הימים החמים לקרירים קטן. כלומר, משטר הטמפרטורות בקיץ הולך ונעשה מונוטוני יותר.

התרומה האקלימית העיקרית של מחקר זה היא איפיון הקשר ברמה הבין-יומית בין אירופה למזרח הים-התיכון במהלך הקיץ ותפקידו בהתפתחות אירועים קיצוניים מבחינה סינופטית ודינמית. התרומה המתודולוגית כוללת פיתוח מפות אזורי מוצא של מסלולי אוויר, חתך אלכסוני וממשק משתמש גרפי שפותח לצורך בחינת פרמטרים אטמוספריים. שיטות אלו, יחד עם שיטת החלוקה לקבוצות שיושמה כאן, יכולות לשמש בעתיד מחקרים אקלימיים וסינופטיים גם באזורים אחרים.