סיור לימודי: סביבה חוצת-גבולות במזרח התיכון 2015

סיור לימודי: סביבה חוצת-גבולות במזרח התיכון 2015
תכנית משותפת של ביה"ס ללימודי הסביבה ע"ש פורטר ואוניברסיטת קולומביה

בעיות סביבה אינן עוצרות בגבולות לאומיים והפתרון להן טמון בגישה של שיתוף פעולה בניהול משאבי טבע ובהתמודדות עם האתגרים הסביבתיים. סכסוכים מדיניים עשויים להסלים בעיות סביבתיות, ולחלופין, נושאים הקשורים באיכות הסביבה יכולים לשחק תפקידבמשאים ומתנים מדיניים ולהוביל לשיתופי פעולה. אזור המזרח התיכון והסכסוך הישראלי-ערבי יכולים לשמש דוגמה מצוינת לכך. לאור זאת, בית הספר ללימודי הסביבה ע"ש פורטר ערך ביוני השנה- זו הפעם השנייה, סיור לימודי בירדן ובישראל בנושא "סביבה חוצת-גבולות במזרח התיכון".

הסיור, שנערך בין התאריכים 5-17 ליוני 2015, הינו פרויקט משותף של בית הספר ללימודי הסביבה ע"ש פורטר וה- Earth Institute שבאוניברסיטת קולומביה. השנה השתתפו בו 18 סטודנטים לתארים מתקדמים מבית הספר ללימודי הסביבה ע"ש פורטר ומאוניברסיטת קולומביה בנוסף לאנשי צוות וסגל משתי האוניברסיטאות.

מטה תוכלו לקרוא על החוויות של כמה מהסטודנטים שהשתתפו בסיור:

רשמים מסיור חוצה גבולות בירדן וישראל- קיץ 2015 

הדר אורקין, סטודנטית לתואר שני בתכנית העיונית

הסיור העניק הזדמנות באמת נדירה לחשוב דרך הסביבה, ההרים והחיות בניגוד לחשיבה דרך לאומים וגבולות פוליטיים אליהם אנו מורגלים להתבונן במציאות. וכן ההזדמנות ללמוד "דרך הרגליים" בניגוד ללמידה הדידקטית לה אנו מורגלים במסגרות לימוד ככלל ובמסגרת האקדמית בפרט.

שתי צורות הלימוד הללו מחזקות בעיני חשיבה ביקורתית (לעומת ספיגת ידע פאסיבית), לכן מפתיע בעיני שמסגרות אקדמיות, שתכליתן לעודד חשיבה מקורית ופורצת דרך, לא מאמצות באופן יותר תדיר צורות למידה דוגמת זו.

חשוב לציין שלאורך כל אורכו של הסיור לא נזנחה הרמה האקדמית ושולבו הרצאות ומפגשים עם אנשי מקצוע ואקדמיה בכירים, כך שלצד האספקט החווייתי, הידע שהועבר היה ברמה אקדמית גבוהה.

בסופו של דבר אני חשה שזכיתי בהזדמנות נדירה וחוויה משמעותית לכל החיים, הן מהפן המקצועי והן מהפן האישי כאזרחית מדינת ישראל. הערכתי הרבה להוגים והמוציאים לפועל של התכנית, במיוחד בצל המצב הפוליטי שלא מקל על שיתופי פעולה חוצי גבולות. במסגרת הסיור, חשנו על בשרינו את תוצאות החרם האקדמי על ישראל, בדמות הצורך להנמיך פרופיל במקומות מסויימים או לשמוע על הפסקות שת"פים מוצלחים, כמו המקרה שהציג פרופ' גנון ובנוגע לשימור האלמוגים בים האדום.

למציאות הפוליטית באיזור השפעה רחבת היקף. אך זו איננה חייבת להיות שלילית- יש לזכור ששיתופי פעולה סביביתיים רבים היו בעצמם תולדה של הסכמים פוליטיים (כמו בהסכם השלום עם ירדן). בידינו היכולת לשנות, לעצב ולהשפיע על המציאות הפוליטית, ואיתה המציאות הסביבתית והאקדמית באיזור כולו.

סיור לימודי: סביבה חוצת-גבולות במזרח התיכון

נדב לשם, סטודנט לתואר שני בתכנית המחקרית

סביבה ופוליטיקה

כדי להבין באמת את מצבו העגום של נהר הירדן כדאי לכל אחד לבקר באתר הטבילה "קאסר אל יהוד" הצמוד לצומת אלמוג. אמנם אנו ביקרנו בצדו הירדני, באתר "בתאני", אך כאשר מה שמפריד בין הצדדים הוא תעלת מים עכורים ברוחב שלושה מטרים- זה לא באמת משנה.

בשביל לעבור מגדה לגדה, עם ישראל, בבואו להיכנס לארץ המובטחת, נזקק לנס שיעצור את שטף המים האדיר, דוד וצבאו נזקקו למעבורות של שמעי בן גירא... ואתם לעומת זאת, תזדקקו סה"כ לתנופה טובה או פשוט לזוג מכנסיים להחלפה...

אזורינו סובל מחוסר משווע במים, התנאים הסביבתיים מאלצים להשתמש בכל מקורות המים של הירדן, והתוצאות ניכרות היטב בגובה המים ובאיכותם. מדי שנה זורמים עשרות בודדות בלבד של מליוני קוב מהכנרת אל נהר הירדן לכיוון ים המלח. הרוב המכריע של הזרימה הטבעית נעצר בסכרים ונשאב, לעיתים עוד לפני שמגיע לכנרת עצמה. במקומה, מוטים נביעות מים מליחים לכיוון הירדן ללא התערבבות עם מים מתוקים ואליהם נוספים מי ביוב רבים לאורך הדרך. אלו הטובלים בקאסר אל יהוד/בתאני אולי יוצאים מטוהרים רוחנית אך הייתי ממליץ להם על מקלחת טובה להטהרות גופנית..

את הכתוב מעלה, הייתי יכול ללמוד בקורס אקדמי, ישוב בכיתה ממוזגת, תוך כדי רפרוף במייל ובאתרי חדשות. כנראה שהייתי לומד את החומר באופן מעמיק יותר לקראת המבחן ושוכח ממנו לאחר מכן. למזלי, הצטרפתי לסיור חוצה גבולות ומגזרים ולמדתי את הנושא דרך הרגליים והעיניים ובאמצעות חוויה בלתי נשכחת. את החומר התאורטי על מצבו של נהר הירדן שמענו מפי מומחה ירדני מקומי אשר המחסור במים מאלץ את תושבי מדינתו להסתפק ביום אחד בלבד בשבוע בו הם מקבלים לבתיהם מים זורמים. בתצפית על עמאן ראינו את מיכלי המים העומדים על גג כל בניין על מנת לאגור את המים הניתנים באותו יום ושמענו על האילוצים והמגבלות אשר כל משק בית ירדני נאלץ להתמודד איתם בעקבות זאת. במהלך סיור לפארק אקולוגי הקרוב למעבר הגבול, שחינו באחד מאותם סכרי נחלים העוצרים את המים מלהגיע לירדן ואשר הכמות הנאגרת בחורף אמורה להספיק לכל ימות השנה להשקיית החקלאות באיזור ולצורכי שתיה של התושבים. חווינו את המחסור בצורה כה עמוקה עד שמצאתי עצמי צופה באחת הנסיעות בכל יושבי האוטובוס צמודים לחלון ומסתכלים בזעזוע על נזילת מים שנבעה מפיצוץ באחד מצינורות ההובלה.

אך האם הסביבה אשר בפועל מהווה את הגבול בדמות נהר הירדן, ובמקרה זה אף יוצרת מתיחות בין העמים על חלוקת המים היא אכן גם חוצת גבולות? שמחנו לגלות שכן, והגילוי הזה הוא אולי החוויה העיקרית מהסיור מבחינתי. פגשנו גורמים רבים משני צדי הגבול, ובראשם ארגון אקו-פיס, החולקים את אותה דאגה לסביבה ותשוקה לפתרון מקיים, השתתפנו בועידה רשמית (ראשונה מזה שנים) של ממשלות ישראל וירדן אשר התכנסה על מנת לטפל במצב הירדן ולמדנו כי המפגשים היחידים שנערכו בין הצדדים במהלך השנים הקשות של האינתיפאדה היו של הועדה המשותפת המטפלת בנושאי המים והסביבה. במהלך הועידה, בהשתתפות חברי פרלמנט ירדנים וחברי כנסת ישראלים, דובר רבות על העובדה כי לסביבה, אשר נפגעת מהתנהלות המדינות חייבת להיות התייחסות מלאה ועניינית, כגורם שלישי בכל הסכם.

מעבר לעובדה כי יש לדאוג לסביבה, הנקודה שחווינו במהלך הסיור היתה שאותה דאגה יכולה לשמש מנוף לשיתוף פעולה בין צדדים יריבים. במהלך הביקור במכון ערבה אשר בקיבוץ קטורה נחשפנו לכך באופן הכי מוחשי. תוכנית הלימודים במכון עוסקת בנושאי סביבה מקומיים ואזוריים, אך ייחודה בכך שמשלבת סטודנטים ישראלים, ירדנים, פלשתינאים ובינלאומיים. שמענו מאשת צוות המכון על שיתופי הפעולה הנעשים במהלך השנה בין הסטודנטים ועל כאלו הנעשים בין הבוגרים, שמענו על ההתייחסות למתיחות הפוליטית בסדנאות ועל המאמץ לשלב בין הלאומים השונים גם בחיי השגרה היום יומית ולא רק תחת המסגרת האקדמית. לטענתה שילוב זה מוכיח עצמו ו"עוד לא עזב סטודנט אחד כתוצאה מרקע פוליטי". שמענו גם מסטודנטים אשר לקחו חלק בתוכנית על הסוגיות אשר מעסיקות אותם ועל החברויות הנקשרות ביניהם. תוכנית זאת מוכיחה שהאהבה לסביבה היא אכן חוצת גבולות ושאם נשכיל להשתמש בה באופן רחב יותר, אולי נצליח לחזק את שיתוף הפעולה.

("על הירדן" / אורי אסיף)

"על הירדן עומד הזמן מלכת, שני חלילים שולחים צליל מיותם....

מול הירדן חמה עולה זוהרת, שני חלילים - קולם רחוק, צרוד...

מחר אולי יאיר יום של אור, שירי ידליק בו בכוכבים...

מול הירדן קול ילדותי קורא לי, שני חלילים שרים בשני קולות."

אקדמיה והשכלה

הסיור הוא אקדמי במהותו ולווה בהרצאות רבות במגוון תחומים. למדתי המון מושגים חדשים וכיוונים רבים נפתחו לפניי. למדנו על מחקרים אקולוגיים והידרולוגים העוסקים במצב הירדן, על טכנולוגיות בנייה מקיימת וניצול אנרגיה מתחדשת, על השפעת מקורות מים חוצי גבולות על יציבות איזורית וקונפליקטים ועוד נושאים רבים אשר מעבר להרצאות וההדרכות, זכינו לחוות בחושינו. אך מעל לנושאים הסביבתיים הקלאסיים בהם אנו עוסקים גם בבית הספר, התרומה המשמעותית של סיור זה הייתה הכרת תחום ה conflict resolution. רובם של הסטודנטים האמריקאים עוסקים בתחום זה, אשר לא הכרתי את העיסוק האקדמי בו. למדנו רבות על ידי הרצאות שהועברו על ידם, אך בעיקר מתוך שיחות במהלך הנסיעות הארוכות ובמלון אל תוך הלילה. ניכר כי לימוד תחום זה משפיע על דרך החיים ועל ההתנהלות היום יומית של הלומדים אותו. נהניתי מאוד להתווכח על נושאים פוליטיים, חברתיים ואחרים ולראות כיצד הם מתנהלים בתוך קונפליקטים שעולים. במיוחד למדתי מההערות "הבונות" שקיבלתי ברוח טובה מבריג'יט המרצה של הקורס. אני חושב שראוי שבישראל רווית הקונפליקטים יקבל תחום זה משקל גדול יותר באקדמיה. עוד שמענו מג'וש, מנהל מכון “Earth” באוניברסיטת קולומביה, סיפורים מרתקים על נסיונו האישי בניהול סכסוכים בהקשרים סביבתיים במקומות מרוחקים שלעיתים כף רגל אדם מערבי לא דרכה בהם.

אנשים

מעל הכל, הגורם המשמעותי ביותר בסיור היה האנשים. הייתי חלק בקבוצות רבות בחיי אשר התאגדו סביב נושאים שונים. קבוצה זאת, המורכבת מתלמידי תואר שני הנמצאים בשלב בוגר בחייהם, היוותה ללא ספק את המוצלחת שביניהן ברמה האנושית והאינטלקטואלית. מעבר לכך, רמות האכפתיות והערכיות של המשתתפים היו גבוהות מאוד. העובדה כי זה הוא סיור לא שגרתי בעל קשיים וסיכונים שונים היוותה מסננת אשר העבירה רק את אלה אשר באמת מעוניינים לקחת חלק פעיל. חברי הקבוצה בהחלט השאירו טעם של עוד ולראיה ניתן לראות את קבוצת הווטסאפ השוקקת גם הרבה לאחר שכולם חזרו לבתיהם.

לסיכומו של סיור, השילוב של אנשים איכותיים, רצון לחקור מתוך אחריות אנושית ועל מנת להשפיע ,והאהבה והדאגה המשותפת לסביבה בהחלט נותן את ההרגשה כי יש תקווה לעתיד מוצלח יותר לאזורינו.   

סיור לימודי חוצה גבולות – יוני 2015

רפאל חזני סטודנט לתואר שני בתכנית העיונית

הסיור הלימודי בישראל וירדן, נראה שהשנה תקיים בסיטואציה מורכבת וכמעט בלתי אפשרית הן מבחינת העיתוי (מצב הביטחוני באזור) והן מבחינת המגוון הרחב של הנושאים שתוך זמן יחסית כל כך קצר ניתן להיחשף אליהם; החל מנושאים המזוהים בעיקר כסביבתיות : מים, שימור ופיתוח, צריכה, אנרגיה, חקלאות, חיים בשדה בכפר ובעיר, שומרות טבע, בניה אקולוגית,.. וכלה בנושאים המבליטים היבטים הכלכליים והפוליטיים/והקונפליקט הקיימים באזור : תיירות, חקלאות, פליטים (סורים, פלסטינאים, עירקים), התנחלויות,שיתופי פעולה, דתות, מגדר, יזמות סביבתית, העצמת אוכלוסיות מוחלשות, מאבקי שליטה, צדק חלוקתי, מלחמות, מחקר ....

מבחינת הרכב חברי הקבוצה, אולי יד המקרה רצתה שהקבוצה תהיה די הטרוגנית מבחינת הרקע התרבותי, ההשכלתי, התעסוקתי, והגילאים של המשתתפים; וזאת למרות שכל הסטודנטים היו רק מפורטר ומאוניברסיטת קולומביה; על כל מקרה הדבר רק פעל כנראה לטובה והקבוצה הייתה מגובשת, מפרגנת, משתפת ותומכת יחד עם כל הצוות האקדמי האחראי שליווה אותנו. יתכן ואחרי מסע כזה לא ניתן להישאר אותו האדם שהיינו.

הדבר המהותי/המשמעותי ביותר מבין החוויות שעברנו בעיני הוא הרחבת הפרספקטיבה, למרות שרוב חברי הקבוצה מגיעים עם רקע והכירו את הנושאים או בחלק מהמקרים חוו על בשרם את המורכבות והקושי הקיים בכל הקשור לאזור. אך ברגע שנחשפים מקרוב, בצורה בלתי אמצעית ובזמן קצר לכל כך הרבה נושאים שקשורים האחד לשני, העוצמה של החוויה מעלה אותך לרמה אחרת של פרספקטיבה ותובנה. תובנה כזאת היא עוצמתית הן בפן הרגשי והן בפן הקוגניטיבי (ויתכן גם בפן הרוחני) .

בחלק מהמצבים אתה מקבל פרספקטיבה היסטורית של האזור מלפני קרוב ל-2500 שנה ועד לעשורים האחרונים; בחלק אתה נחשף לפתרונות של אספקת מים מימי קדם ועד היום; ובחלק, פרספקטיבה על המצב הפוליטי בתוך המדינות ובין המדינות, בתוך העמים ובין העמים. אתה מגלה שלמרות הגבול המפריד בין המדינות כמה דמיון באקלים ובנופים, ולטעמי כמה דמיון גם מבחינת הבעיות הסביבתיות והחברתיות, וסוג הפתרונות שעל הפרק (לטוב ולרע).

יש להודות ולציין שלא תמיד היה קל או אפשר לעבור את החוויות ועוצמתן; לעיתים זה התבטא ברמה הפיזית ולעיתים בשיחות וסוגיות שעלו בקבוצה ולעיתים אף עם דמעות בעיניים. כל זה יצר קירבה נפלאה ומיוחדת ומשמעותית בין כל הנוכחים, לעיתים אף יחד עם אנשים שהיו אתנו לפרק זמן מוגבל המדריכים והמרצים.

תובנה נוספת היא היבטי הזהות וההזדהות, נראה שלרוב העמדות שאנו נאחזים בהם והתובנות שאנו מגיעים אליהן די קשורים לזהות האישית שלנו; (דבר שבעיני די מתקשר גם להטרוגניות של חברי הקבוצה). לדוגמא אם אני מוסלמי/ערבי הסבירות שאני אזדהה/אתמוך בהקצאה גדולה יותר של מים לפלסטינאים גוברת.

להבנתי "זהות אישית" הינה רב מימדית , ובהתאם רמת הפתיחות שלנו ל"הזדהות עם אנשים או מצבים" שונים במיוחד בקונפליקטים או בעיות סביבתיות שאנו נחשפים אליהם, היא יכולה בהחלט להיות רב מימדית. ההכרה ברב מימדיות של הזהות האישיות וההסכמה לאפשרות של רב מימדיות במידת ההזדהות, בעיני היא המפתח להשתחרר מחלק מהדעות הקדומות שנוצרות אצלנו, והקלה בהתמודדות שלנו עם קונפליקטים. מנגד חלוקה שרירותית של אנשים/מצבים לטוב/לרע שאנו מייצרים תוך פרשנות של סיטואציה מסוימת עלולה לעוות תמונת מצב ראויה ואמתית, ולהזדהות לא ראויה לסיטואציה.

לא נותר להגיד אלא תודה רבה לכל אלה שאפשרו לנו לעבור את החוויה המרחיבת הדעת, המשכילה ומרתקת; תודה רבה לאוניברסיטת קולומביה ולבית ספר ללימודי סביבה פורטר, למארגנים, למלווים ולחברי למסע שכנראה טרם הגיע לסיומו.