סמינר מחלקתי: שומרי המים, הפלרת מים ושלטון המומחים
הסמינר השבועי של החוג ללימודי הסביבה
יום שני, 1 באפריל 2019, שעה 15:00-16:00
בניין הקפסולה, אודיטוריום (קומה 1-)
סמינר מחלקתי: שומרי המים, הפלרת מים ושלטון המומחים
ביואתיקה, ביוהאקינג והסיכונים האקולוגיים של מדע דיסציפלינרי
ד"ר דניאל מישורי
ב-2014 בוטלה הפלרת המים במדינת ישראל. ב-2016 נעשה ניסיון של משרד הבריאות להחזיר את הפלרת המים, שאושר בוועדת הכנסת (16.3.16), ונעצר בבג"ץ באמצעות צו מניעה שהוסר בנובמבר 2018. מאז, נאבקים "שומרי המים" נגד כוונות משרד הבריאות להפליר-מחדש את המים.
כשבחן הצוות המקצועי של "שומרי המים" את ה"מדע" מאחורי הפלרת המים, התברר שמדובר בסדרה ארוכה של סתירות, מחקר חסר, מחקר לא מספק, ובעיקר תיאוריה טרנס-הומניסטית לפיה, כדי להתמודד עם אתגרי התזונה המודרנית (סוכרים, פחמימות פשוטות, מזון מתועש ומשקאות ממותקים), על התושבים להחליף את הרכב השיניים, מהאמייל המקורי (הידרוקסי-אפטיט) לחומר חדש, טוב יותר לכאורה מהקודם (פלואורואפטיט), וזאת בכפייה (תוך הפרה-לכאורה של זכויות אדם), באמצעות המנגנון של המדינה, ובאחריות המחלקה לשירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות.
זאת ועוד, "הפלרת מים" מתבצעת באמצעות חומר מסוכן ורעיל, חומצה פלואורוסיליצית, שידוע כסיכון סביבתי וכגורם בעיות בריאות קשות (ובראשון פלואורוזיס—הרעלת הגוף בפלואורידים). מדובר בחומר שהיה מעורב באסון האקולוגי בנחל אשלים, בואכה ים המלח, בסוף יוני 2017.
התברר שמחקרי בטיחות לא נעשו, או לא נעשו כנדרש. התברר גם שחלק מהכשלים מקורם בהגדרה לא נכונה של פלואורוזיס (הרעלת פלואורידים), שתורגם לשפת רופאי השיניים כפלואורוזיס דנטלי בלבד, אותו הם למדו לאבחן וויזואלית, ולכן התייחסו אליה כאל תופעה קוסמטית בלבד; מסיבה זו לא נחקרו סיכוני בריאות וסביבה הקשורים לפלואורידים. המחקר עצמו התמקד בשתי שאלות בלבד: רמת העששת בקרב ילדים, רמת הפלואורוזיס הדנטלי בקרב ילדים, לרוב בני 12.
כשל אחר ב"מדע" הפלרת המים היה הסתמכות מוחלטת של ה"מומחים" על תיאוריית רעלים מהמאה ה-16, של פרצלסוס, לפיה רק המינון קובע את ההבדל בין רעל לבין תרופה. תיאוריה זה, שהופרכה כבר עם הספר "האביב הדומם" של רייצ'ל קארסון, עדיין משגשגת במשרד הבריאות, ובכל מקום שבו לא הופנם המפנה הסביבתי במדע, כלומר מרבית התחומים עד היום במסגרת מדע דיסציפלינרי מתפרט-לאינסוף של התמחויות ותתי התמחויות.
על מלכת ההפלרה הופקדו קומץ של "מומחים", אנשי בריאות הציבור ורפואת שיניים "ציבורית", שאת המדע-לכאורה מאחורי הפלרת מים ציטטו מגופים בינלאומיים, במיוחד ה- CDCוארגון הבריאות העולמי (WHO), שלטענותיהן הלא-מבוססות-במחקר התייחסו כאל אמת מדעית, שאין אפילו צורך לבדוק, מכיוון שלא ייתכן שהם טועים.
הקהילייה המדעית והאקדמית, הותירה את הדיון בהפלרת מים—שמשמעה (בתנאים של ישראל) 7,000 טון פסולת רעילה בשנה שנכנסת למערכת המים ומשם לחקלאות ולמזון, תוך יצירת זיהום סביבתי ("אפקט ההילה")—כאל משהו שנמצא בסמכות המומחים של משרד הבריאות בלבד.
כך, קומץ "מומחים" קובעים במשך שנים רבות מדיניות בריאות וסביבה בתחום המים, שיש לה השלכות אקולוגיות ובריאותיות מרחיקות לכת, מתוך הסכמה-שבשתיקה של הקהילייה המדעית והאקדמית כולה, בעולם ובישראל.
עובדה זו חושפת את הסיכונים האקולוגיים המהותיים בצורת המדע דהיום: אקדמיה דיסציפלינרית שבה כל חוקר קבור בתחומי הדיסציפלינה ותת-ההתמחות שלו, בלי יכולת לקיים דיון מדעי/רציונאלי על שאלות בעלות חשיבות אדירה לאקלוגיה ולבריאות, בשל הכוח המוחלט שהמומחים קיבלו, בין השאר בשל מבנה האקדמיה עצמה, כפי שהוא מתבטא בחלוקה לפקולטות ולמחלקות, וכפי שהוא מתבטא בוועדות המינויים והקידום האקדמיות.
ההרצאה תסקור בקיצור נמרץ את הפרכת התיאוריה על אודות היעילות והתועלת של הפלרת מים, תעקוב אחר השלבים העיקריים בוויכוח על הפלרת מים, ותתעכב על האופנים בהם הרשו לעצמם המומחים להתנהג אל מול ביקורת מתמשכת.
במקום להיכנס לוויכוח מדעי, ולהביא ראיות ונימוקים לעמדותיהם, בחרו "המומחים" לצאת במסע יחסי ציבור שהציג את "מתנגדיהם" המדומיינים (ספקני הפלרה) באופן שלילי, וזאת לאורך עשרות שנים, באופן שהפך את הספק בהפלרת מים ללא-לגיטימי לכאורה מבחינה מדעית...
מומחים אלה הרשו לעצמם לדברר מסרים לא-נכונים, או לא-מדויקים, ולבצע מניפולציות שונות בדעת הקהל, ברמה של FAKE NEWS וספינים (spins), תוך שהם מציירים את מתנגדיהם כאנשים לא רציונליים, אמוציונליים, קונספירטיביים ופרנואידיים, שלא מבינים במדע, שבו רק המומחים מבינים. זאת, כדי להימנע מדיון ענייני בשאלות על אודות סיכונים אקולוגיים, בריאותיים ואחרים.
הוויכוח המדעי הפך לדיון מניפולטיבי בשאלה "מי צודק", שבו סומנו מראש "טובים" (תומכים בהפלרת מים) ו"רעים" ("מתנגדי" הפלרה).
דפוס דומה של התנפלות חסרת בסיס על ספקני תיאוריות בהם מחזיקים המומחים ניתן לראות כיום ביחס אל "מתנגדי החיסונים", שרבים מהם הורים לילדים שהם לכאורה "נפגעי חיסונים", באופנים שהמחקר טרם נתן דעתו עליהן, אשר למרות כחצי יובל של טענות בתחום הבטיחות טרם נחקרו וטרם נידונו באופן רציונלי על-ידיד הקהילייה המדעית, באופנים שמסכנים זכויות אדם וערכים דמוקרטיים במאה ה-21.
הרצאה זו מבוססת על מחקר רחב-היקף שיוגש בקרוב למשרד הבריאות.
האלטרנטיבה לקלקולי המדע הדיסציפלינרי תוצג בקצרה באמצעות שני מושגים: ביואתיקה (אתיקה אקולוגית, הכוללת את תחום האתיקה המקצועית והרפואית—דיון דיסציפלינרי והוליסטי כאחד), וביוהקינג (מדע חוץ-ממסדי, המבוסס על אתיקה של hucking—הבנה עצמית, שיתוף בידע כנחלת-הכלל, פעילות מבוססת-ידע למען קידום בריאות אישית ואקולוגית, ועוד).
המרצה עוסק בביוהקינג מזה שנים רבות ("יציבות", ועוד), ובקיא בתחומים שהמדע הדיסציפלינרי אינו מכיר, כאשר אין אף תחום התמחות או מחלקה אקדמית שבהם נחקרים תחומי התמחות אלה (יציבה נכונה, נשימה, גמישות, חיבור לקרקע, ועוד).
עובדה זו מציגה את המדע הדיסציפלינרי כמועד למשגים קשים שקשה מאוד לתקן (עשרות שנים) כמו הפלרת מים, וכמתקשה להתחדש בסדר-יום חליפי החורג מהדברים שהמומחים מוכנים לשמוע.
קריאה מומלצת:
D. Mishori (2019). Water Keepers, Fluoridation and the Rule of Experts: Bioethics, Biohacking, and Disciplinary Science, Eubios Journal of Asian and International Bioethics EJAIB Vol. 29 (1): 18-27. http://www.eubios.info/EJAIB12019.pdf
מישורי, ד' (2017). המלך הוא ערום: הפלרת מים במבחן ההיגיון, הנהגת הבריאות 1.
https://localeaders.files.wordpress.com/2017/04/d794d7a4d79cd7a8d7aa-d79ed799d79d.pdf
לחצו כאן לדף העוסק בוויכוח על הפלרת מים, באתר החוג ללימודי הסביבה
